פסק-דין בתיק בשא 179046/04

בפני בקשה לאכיפת פסק חוץ בהתאם לאמנה בין מדינת ישראל לבין הרפובליקה הפדראלית של גרמניה, בדבר הדדיות בהכרתם ובאכיפתם של פסקי-דין בעניינים אזרחיים (להלן - האמנה), ועל פי חוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח-1958 (להלן - החוק).

פסקי הדין אליהם מתייחסת הבקשה, ניתנו ברפובליקה הפדרלית של גרמניה על ידי בית המשפט המחוזי (Landgericht) בטריר, ביום 12/12/01 ועל ידי בית המשפט העליון (Oberlandesgericht) בקובלנץ, שאישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי (להלן - פסק הדין או פסק החוץ).

המשיבה הגישה בקשה לדחיית הבקשה לאכיפה על הסף (בש"א 186817/04).

טענות הצדדים:

1.         המבקשת טוענת, כי לאור הוראות תקנות אכיפת פסקי חוץ (אמנה עם הרפובליקה הפדראלית של גרמניה)תשמ"א-1981 (להלן - התקנות), יש לאכוף את פסק הדין. לטענתה, לא מתקיימות בענייננו עילות ההתערבות הקיימות בחוק. אין לבית משפט בישראל סמכות להתערב בפסק הדין או בממצאיו ויש להורות על אכיפתו ככתבו וכלשונו.ולדידה, היא הרימה את נטל הוכחת התנאים לאכיפת פסק הדין ולהעדרן של מגבלות אכיפה, כאשר המשיבה לא הראתה שיש בפיה טענות הגנה על פי סעיף 6 לחוק.

2.         המשיבה טוענת, שפסק הדין נוגד את "תקנת הציבור" בישראל, אינו אכיף בגרמניה והושג במרמה. עוד נטען, שפסק הדין אינו ניתן לאכיפה על פי חוק בישראל כיוון שאין בו חיוב אישי (IN PERSONAM). פסק הדין סותר הסכם פשרה בין המשיבה למבקשת. המבקשת נהגה שלא בדרך מקובלת ושלא בתום לב בהעלותה בפני בית המשפט בגרמניה עניין שסוכם בפשרה. בנוסף טוענת המשיבה, כי לא היה לה יומה בבית המשפט שם להביא את כל טענותיה, לרבות הוכחות חדשות שהשיגה. לא הוגש תצהיר כדין על ידי המבקשת לאימות בקשת האכיפה וקיימת התיישנות העילה לאכיפת פסק חוץ בישראל. לטענתה, אי צירוף פסקי החוץ במלואם מהווה מכשול לאפשרות התגוננות ראויה. המשיבה אף התיימרה להגיש תביעה שכנגד. 

3.         המבקשת דוחה את טענות המשיבה. הליך של אכיפת פסק חוץ הוא הליך "קדם הוצאה לפועל", שכל מטרתו היא "ייבוא" פסק החוץ למשפט הפנימי כדי שיהא אכיף ברשויות ההוצאה לפועל בישראל ותו לא. המשיבה לא הציגה כל טענה ו/או עילה שנולדה לאחר מתן פסק החוץ. לעניין ביטול הפשרה טוענת המבקשת, כי תרמית המשיבה היא האירוע שבגינו בוטלה הפשרה וכי בפשרה לא הייתה התייחסות לאפשרות שהמשיבה היתה בגטו תקופה קצרה יותר מזו שעליה הצהירה, על פשרה זו - שהושגה על ידי תצהירים כוזבים - הוכרע פסק החוץ. לעניין זה מוסיפה המבקשת, כי לפי הקריטריונים בדין הגרמני, שדומה לדין הישראלי: זכות סוציאלית אפילו "סופית" ניתן לבטל או לשנות, אם הושגה על סמך מצג כוזב או שנתגלה שבטעות יסודה וניתן לתבוע החזר סכומים ששולמו ובהעדר ערעור או דחייתו דינו של החיוב לעניין ההוצאה לפועל כדין פסק דין סופי של בית משפט. כמו כן טוענת המבקשת, כי החלטת ביטול הפשרה היא שהביאה לפניית המשיבה לבתי המשפט בגרמניה.

המבקשת מוסיפה וטוענת, כי בהליך אכיפת פסק חוץ לא קיימת אפשרות להגיש תביעה שכנגד, ואם ברצונה של המשיבה לתבוע הרי שהמקום הראוי לבירור תביעה שכזו יהא בגרמניה.

באופן כללי טוענת המבקשת, כי היה על המשיבה להעלות את כל טענותיה בבית המשפט שם ולא בשלב הזה, ומשלא עשתה כן אין לה להלין אלא על עצמה.ו

דיון

אין חולק, כי ביום 12.12.2001 ניתן בבית המשפט המחוזי טריר בגרמניה, פסק דין נגד המשיבה ובו נדחתה תביעת המשיבה נגד המבקשת דכאן וביום 05.12.2002 בית המשפט לערעורים בקובלנץ גרמניה דחה את הערעור, אשר הוגש על ידי המשיבה. המשיבה יזמה את שני ההליכים ויוצגה בהם על ידי עורך דין מקומי. לאור היות המשיבה תושבת ישראל, פנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה לאכוף את פסקי הדין בישראל.ב

הצדדים ויתרו על חקירת המצהירים והגישו סיכומים בכתב. ביום 26/12/05 נערך נסיון פשרה, אותו יזמה המבקשת, אך הנסיון לא צלח.ו

4.         ענייננו הוא בהוראות חוק אכיפת פסקי-חוץ, תשי"ח-1958 ותקנות אכיפת פסקי חוץ (אמנה עם הרפובליקה הפדרלית של גרמניה), תשמ"א-1981. החוק נסב על פסקי-חוץ, ו"פסק-חוץ" הוא, כאמור בסעיף 1 לחוק:

"פסק דין שניתן על ידי בית משפט במדינה זרה בעניין אזרחי, לרבות פסק דין לתשלום פיצויים או נזקים לצד שנפגע, אף כשלא ניתן בעניין אזרחי".

החוק קובע מסגרת על פיה יכריז בית-משפט בישראל על פסק-חוץ כפסק אכיף, ולענייננו צריכים סעיפים 3 ו-  6בו. סעיף 3 מונה כמה וכמה תנאים החייבים להתמלא בפסק-דין עד שיוכרז אכיף, ואילו סעיף 6 מונה כמה וכמה טענות הגנה, שאם תוכח אחת מהן לא יוכרז פסק החוץ אכיף.

5.         התנאים לאכיפת פסק חוץ קבועים בסעיף 3 לחוק, בזו הלשון:

" בית-משפט בישראל רשאי להכריז פסק-חוץ כפסק אכיף אם מצא שנתקיימו בו תנאים אלה:

(1) הפסק ניתן במדינה שלפי דיניה בתי-המשפט שלה היו מוסמכים לתתו;

(2) הפסק אינו ניתן עוד לערעור;

(3) החיוב שבפסק ניתן לאכיפה על פי הדינים של אכיפת פסקי-דין בישראל, ותכנו של הפסק אינו סותר את תקנת הציבור;