פסק-דין בתיק בשא 17887/06

1.         ביום 19.11.06 הוגשה לבית המשפט בקשה לסילוק התביעה על הסף שבצידה בקשה לאורכה להגשת כתב הגנה.

הבקשה הוגשה על ידי הסוכנות היהודית, מנימוקים שונים אותם אפרט בהמשך.

מאחר וסברתי באותה עת כי אין אפשרות להגיע להחלטה סופית, ניתנה החלטה על ידי ביום 18.1.07 בו הוריתי על השהיית ההחלטה הסופית בבקשה זו מן הטעם כי עמד תיק הוצל"פ והתברר בלשכת הוצל"פ תל אביב.

בין לבין, הוגשו בקשות מבקשות שונות  חלקן בלשון בוטה ביותר על ידי המשיבים אך מפאת היותם עולים חדשים  סבורני כי הדברים שנכתבו לא היו דבריהם לאור השפה  הדלה יחסית אשר צפיתי ושמעתי בבית המשפט. ולפיכך, גם למעט התראה בישיבה האחרונה לא התייחסתי לדברים התייחסות עמוקה מידיי.

2.         התובענה אותה הגישו המשיבים היא נגד הסוכנות היהודית בגין טענה לנזק שנגרם להם בגין תשלומים ששילמו במסגרת תיק הוצל"פ.

            על מנת להבהיר, החוב אשר דובר בו הינו חוב המשיבים לסוכנות היהודית אשר נובע מתשלום כספי הלוואה שקיבלו המשיבים מהסוכנות ביום 24.1.94 (להלן: "ההלואה").

3.         על מנת לגבות את חובם נפתח תיק הוצל"פ שמספרו 4-99-62858-01  תל אביב. כאשר הזוכה הינה חברת עידוד בע"מ והחייבים הם המשיבים במקרה דנן. תיק זה תחילתו כאמור במספר אשר מלווה אותו משנת 99. מים רבים זרמו בתיק ובבקשה אשר הונחה בפניי, תוארה השתלשלות העניינים אותם אתמצת בשורות אחדות. לאחר מו"מ ביום 4.10.99 נחתם הסכם פשרה אשר צורף כנספח א' לבקשה. במסגרת הסדר פשרה זה, היו המשיבים אמורים לשלם סכום מסויים, אך סכום זה לא שולם.

            ביום 15.3.00 ניתנה החלטה נוספת על ידי כב' הרשמת דובסקי  אשר נתן תוקף להסדר חדש אשר הושג על ידי המשיבים.

על פי הסכם הפשרה  השני, חוב המשיבים  עמד על סך 16,356 ש"ח והיה אמור להפרס ל-36תשלומים חודשיים החל מיום 1.4.00.

כסנקציה הוסכם כי במידה ולא יעמדו המשיבים בהחזר החוב הנ"ל יוחזר סכום החוב על כנו וההליכים יחודשו.

ככל הנראה גם הסדר זה לא מצא חן בעיני המשיבים ולצערי כמו בתיק זה הוגשו בקשות מבקשות שונות, אשר נדחו רובן ככולן, על ידי כב' הרשמת דובסקי לרבות טענה אשר אותה העלו לראשונה בדבר פרעון, טענת "פרעתי".

ממה ששמעתי מב"כ המבקשת רוב הסכום נגבה, ונותר חוב בגין הוצאות אשר כמובן, בדעתה של הסוכנות לגבות.

4.         בין לבין, הוגשה בקשה גם לבית משפט זה. הבקשה הוגשה ביום 21.5.07 במסגרת בש"א 8674/07 זאת לביטול החלטתי מיום 5.9.07  אשר לא אכחש ואומר כי בקריאה שניה ושלישית נפלה בה שגגה בכך כי קבעתי כי קיימת אבחנה מהותית בין ההליכים במסגרת ההוצל"פ ובין תיק בית המשפט.

            משקראתי את התיק לקראת החלטה זו, התברר לי כי למעשה ככל שנוספו בקשות, הרי הדמיון והזהות בין הבקשה אשר עמדה בפני בית המשפט בתל אביב והתובענה אשר עמדה בפניי, למעשה הינם הינו אך. המשיבה, ניסתה באמצעות מתורגמנית אשר היתה בבית המשפט לשכנעני כי על סמך החלטתי מיום 5.9.07 הרי בגין ההפרדה מן הראוי שהתיק יתנהל לגופו ולא אורה על מחיקת התביעה על הסף.

            מאידך, שכחה המשיבה לציין את הבקשה לביטול החלטתי זו, בטוענה שבהתאם ל הוראות 241 (ג) (1) לתקנות סדר הדין האזרחי מן הראוי היה שינתן להם יומם לתגובה זו.

התנהגות זו יש בה חוסר תום לב, שכן, אין אפשרות מחד לטעון כי החלטה זו בטלה, ומצד שני נסיון להתלות בה ולהבנות בה בשלב זה.

לזאת אוסיף כי כל החלטות בשלב זה היו החלטות ביניים, ובית המשפט כאשר מתפתח הליך יכול לשנות החלטות אלה שעה שמובאת בפניו אינפורמציה חדשה או שבסוגיה מסויימת משתנה דעתו בעקבות דברים אשר מועלים במסגרת הדיונים.  כך החלטתי במקרה דנן.

אומר, כי מלאכה קשה היא של בית המשפט לעמוד מול אנשים חסרי יצוג וכפי שציינתי לעיל מציפים את בית המשפט בבקשות מבקשות שונות, ולעניות דעתי נכתבות על ידי אדם הבקי ברזי החוק, בשפה בוטה עד כדי הגדרת בית המשפט "כחותמת גומי", ולנסות ולדבר אל ליבם ולהגיונם שמא אפשר גם אחרת.

5.         לאחר שקראתי את הבקשה שהונחה בפניי, ולאחר שעברו בפניי בקשות מבקשות שונות, וכאשר נודע לי כי הליכי ההוצל"פ עומדים בפני סיום הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות על הסף.