פסק-דין בתיק בשא 177617/06

בפניי בקשה של המשיבה לדחות על הסף את ההתנגדות שהוגשה מטעם המבקשת (להלן - הבקשה). הבקשה הוגשה ביום 18/12/06 וביום 21/12/06 ניתנה החלטה לפיה על המבקשת להגיב לבקשה עד ליום 28/12/06. ביום 1/1/07 הגישה המשיבה בקשה נוספת למתן החלטה בבקשה ממנה עולה כי הבקשה הועברה אל ב"כ המבקשת. המבקשת לא הגישה תגובה לבקשה.

ביום 4/12/06 התקיים דיון בהתנגדות שהוגשה מטעם המבקשת נגד בקשה לביצוע שיק בסך 5000 ש"ח שניתן ע"י המבקשת לפקודת המשיבה. במסגרת ההחלטה שניתנה בתום הדיון נקבע כי על המבקשת להגיש לביהמ"ש את ההשגה נשוא הערר עד ליום 24/12/06. כמו כן, נקבעו מועדים להגשת סיכומים מטעם הצדדים.

המבקשת לא פעלה על פי החלטת ביהמ"ש ולא הגישה את ההשגה נשוא הערר. המבקשת גם לא שלחה תגובה לבקשת המשיבה למתן פסק דין בדבר דחיית ההתנגדות על הסף. עולה, כי המבקשת פועלת בזלזול כלפי החלטות בית משפט ואינה מקיימת אותן.

לאחר ששקלתי את טענות המשיבה כמפורט בבקשה, ובחנתי את ההשגה שהוגשה על ידי המבקשת למשיבה וצורפה על ידי המשיבה לבקשה, ולאחר שקראתי את טענות המבקשת כפי שנטענו בדיון ביום 4/12/06 ועלו גם בהתנגדות שהוגשה מטעמה, אני מקבל את בקשת המשיבה לדחיית ההתנגדות.

המחלוקת בין הצדדים בכל הנוגע לגביית השיק נשוא התביעה מתמקדת בשתי נקודות עיקריות:

האחת, פרשנות החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים מפי כב' השופט עוזי פוגלמן מיום 29/10/06. לטענת המשיבה, על פי ההחלטה הנ"ל, רשאית המשיבה להמשיך בהליכי גבייה של חוב הארנונה לגבי הסכום שאינו שנוי במחלוקת. לטענת המבקשת, לא ברור על פי ההחלטה הנ"ל, מהו החוב שאינו שנוי במחלוקת והמבקשת הגישה השגה על חוב הארנונה לגבי שנת 2005 כולה.

השנייה, השיקים לרבות השיק נשוא ההתנגדות, ניתנו על ידי המבקשת כאשר גובי המס מטעם המשיבה ביקשו לבצע עיקול מיטלטלין ברחוב המנור 57 אף שביצוע העיקול הופנה לנכס ברחוב המנור 61 חולון. לפיכך, ביצוע העיקול לא היה חוקי. בלית ברירה ועל מנת לצמצם את נזקי המבקשת, הפקידה המבקשת בידי גובי המס שיקים ע"ס 30,000 ש"ח תחת מחאה (ראה טענות ב"כ המבקשת לגבי שני הנדבכים עליהם מבוססת ההתנגדות, פרוטוקול 4/12/06, עמ' 2).

דיון

באשר לטענה השנייה, ככל שבחרה המבקשת לתת את השיקים ובמידה ויתברר כי למבקשת חוב שאינו שנוי במחלוקת כלפי המשיבה בגין חובות ארנונה, אין מקום לתת למבקשת רשות להתגונן בגין טענה זו. במידה וסברה המבקשת כי מדובר בהליך לא חוקי, היה עליה לפעול באמצעים העומדים לרשותה על פי דין למניעת ההליך ו/או לתביעת פיצוי בגינו. משעה שהשיקים ניתנו, וככל שיתברר שחוב הארנונה אינו במחלוקת, על המבקשת לשלם את השיקים. לא כל מצב שבו ניתן שיק תחת מחאה מהווה בסיס לטענה של כפייה.

באשר לטענה הראשונה, במהלך הדיון ביום 4/12/06 טענו ב"כ המבקשת ומנהל המבקשת (שבהמשך דבריו טען שאיננו זוכר) כי המבקשת הגישה השגה על כל החוב של שנת 2005. דברים אלה אינם מדויקים וזאת בלשון המעטה. מקריאת ההשגה שהוגשה למשיבה ביום 15/2/05 עולה, כי ההשגה הוגשה כנגד חיובי ארנונה רטרואקטיביים החל ביום 1/1/99 ועד ליום 28/2/05. עולה איפוא, כי קיימת יתרת חוב של המבקשת בגין תשלומי ארנונה לגבי החודשים מרץ עד דצמבר 2005, שלגביה לא הוגשה השגה.

החלטת כב' השופט פוגלמן שניתנה ביום 29/10/06 (הוגשה וסומנה מש/1) מתייחסת לבקשה שהוגשה וסומנה מש/2. צודקת המשיבה, כי טענות המבקשת בעתירה המנהלית דומות לטענות המבקשת המפורטות בהתנגדות. יצוין, כי במסגרת הבקשה למתן צו במסגרת העתירה מנהלית התבקש בית המשפט לתת צו האוסר על המשיבה לפעול לגביית השיקים לרבות השיק מספר 32584 נשוא התביעה בעניינינו. בהחלטתו, דחה כב' השופט פוגלמן את הבקשה וקבע כי בשנת 2005 קיים חוב שאינו שנוי במחלוקת ולפיכך, אין מקום לעכב את ההליכים בגין גביית החוב שאינו שנוי במחלוקת. לפי החלטת כב' השופט פוגלמן, החוב שאינו שנוי במחלוקת עומד על 60,558 ש"ח שהוא סכום גבוה הרבה יותר מסכום השיק נשוא ההתנגדות. לפי ההחלטה, גם אם תזכה המבקשת בהשגתה, אין כל הגיון לעכב את גביית החוב שאינו שנוי במחלוקת לשנת 2005.

בהקשר זה יצוין, כי ההשגה נשוא הערר שבגינו התבקש עיכוב הליכי הגבייה על ידי המבקשת, מתייחסת לחודשיים הראשונים בלבד בשנת 2005. כך, שבכל מקרה אין בסיס לטענות המבקשת מאחר ואין כל קשר בין הערר לחוב הארנונה בגין החודשים מרץ עד דצמבר 2005.

לאור האמור לעיל, טענת המבקשת, כי יש לתת לה רשות להתגונן כנגד גביית השיק נוכח כך שהמבקשת הגישה ערר ויש להמתין להכרעה בערר שהוגש על ידה, היא חסרת יסוד ולפיכך, נדחית.

איני מקבל את טענת המבקשת, בדבר כך שהמשיבה הסכימה לעכב את הליכי הגבייה נגד המבקשת מכיוון שלפי נספח ד' להתנגדות, הליכי הגבייה עוכבו נגד מר שמעון אסולין ולא נגד המבקשת. בנוסף, איני סבור שההסדר הדיוני בה.פ. 653/04 שצורף נספח ה' להתנגדות מלמד על הסכמת המשיבה לעיכוב הליכי הגבייה של חובות הארנונה של המבקשת.

לאור כל האמור לעיל, ההתנגדות נדחית, וזאת הן בהיעדר תגובה לבקשת התובעת לדחיית ההתנגדות על הסף והן לגופה של מחלוקת.

בנסיבות אלה,  אין צורך בהגשת סיכומים מטעם הצדדים.

המבקשת תשלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בסך של 2500 ש"ח בתוספת מע"מ.

ניתן היום י"ז בטבת, תשס"ז (7 בינואר 2007) בהיעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.