פסק-דין בתיק בשא 176853/06

1.         ערעור, במעמד צד אחד, על החלטתה מיום 19.10.06 של כב' הרשמת א. עפרון הדוחה את בקשתה של המבקשת להורות על הטלת סעדים זמניים כנגד המשיבים אצל מחזיקים שונים.

            דחייתה של הבקשה מנומקת בהעדר ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה ובהעדר ראיות כלשהן לקיומה של עילת תביעה כנגד משיבים 1,3,5.

            בנוסף נקבע בהחלטה כי הבקשה אינה מבוססת על ראיות מהימנות לכאורה לקיומו של חשש סביר, שאי מתן הצו יכביד על בצוע פסק הדין.

            הביסוס החוקי להחלטה הינן תקנות 362 (א), 374 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

2.         מאחר והסעדים הזמניים כוללים הטלת עיקולים זמניים וכן צו להגבלת שימוש בנכסים, מבהיר ב"כ המבקשת בערעורו כי הבקשה בקשר להגבלת השימוש הועברה להחלטתו  של כב' השופט יפרח ומהחלטתו שצורפה עולה כי הבקשה נדחתה בשל העתירה הנוספת להטלת עיקול זמני, ככל שניתן סעד של עיקול זמני.

            יאמר כבר עתה כי אינני מקבל את פרשנותו של ב"כ המערערת בסעיף  15 להודעת הערעור ולפיה יש לקבל את הערעור ולהטיל את העיקולים המבוקשים מכוח החלטתו של כב' השופט יפרח.

            אין קשר בין ההחלטה נשוא הערעור לבין החלטתו של כב' השופט יפרח ושתי ההחלטות ניתנו באותו היום וכנראה מבלי שידע כב' השופט על החלטתה של כב' הרשמת, והחלטתו נתנה על בסיס לכאורי לפיה התקבלה הבקשה להטלת העיקול הזמני.

            ההחלטה נשוא הערעור תבחן על בסיס הבקשה שהוגשה, התצהיר והנספחים ולאור הוראות החוק והפסיקה.

3.         הבקשה לא מגלה עילת תביעה ובוודאי שלא מקיימת את הדרישה להצגת ראיות מהימנות לכאורה לקיומה  של עילת תביעה בכל הקשור למשיבים 1,3,5 ובעניין זה מקובלת עלי עמדתי של הרשמת הנכבדה.

            בערעור מנסה ב"כ המבקשת לטעון לאחריות אישית של המשיבים הנ"ל, אחריות מנהל בנזיקין ואולי  אף בעילה של הרמת מסך. דא עקא שאין בבקשה, למצער, ראיות מהימנות לכאורה לעילות תביעה אלו כנגד המשיבים הנ"ל.

            היותם של המשיבים הנ"ל בעלי עניין בחברות איננו מטיל עליהם, מניה וביה, אחריות אישית ובדין נדחתה הבקשה כנגדם.

4.         שונה המצב לגבי משיבות  2,4 אשר לגביהן מצאתי קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לעילת התובענה.

            משיבה 2 הינה שוכרת הרכב ומי ששמה רשום בכתב הוויתור והשחרור, נספח ד' לבקשה ואילו משיבה 4  הינה מי שחתמה על המסמך לצורך קבלת הכספים מחברת הבטוח.

            התצהיר ונספחיו מהווים ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה כנגד משיבות   2 ו- 4.

5.         לטעמי עומדת הבקשה בדרישת ההכבדה המהווה תנאי למתן צו עיקול זמני כנגד משיבות  2 ו- 4. 

            התצהיר, נספחיו ומכלול האירועים מהווים ראיות מהימנות לכאורה לקיומו של חשש סביר לפיו אי מתן הצו יכביד על בצוע פסק הדין.

            משיבה 2 הינה השוכרת של הרכב אשר עפ"י הנטען לא זכאית לקבל פיצויים בגין נזק לרכב, ומשיבה 4 הצטרפה לפניה לחברת הבטוח לקבלת הכספים וחתומה על המסמך על פיו שולמו הכספים.

            עפ"י סעיף  16 להסכם השכירות התחייבה המשיבה לבטח  את הרכב והפוליסה תהיה על שם המבקשת והמשיבה, אך תהיה משועבדת למבקשת, והמבקשת תהיה המוטב בפוליסה ומי שזכאית לקבל כל פיצוי שישולם במקרה של אובדן כליל וכו'.

            התנהלות המשיבות שפעלו בניגוד להסכם מקימה את החשש הסביר להכבדה הנדרשת שכן לכאורה מדובר בפעולות מכוונות ומתוכננות שלכאורה סותרות את ההסכם, במצב דברים זה מתקיים יסוד ההכבדה.