פסק-דין בתיק בשא 17658/06

1.       המשיב הגיש לבית משפט זה, ביום 15/10/06, בקשה לביטול פסקו של הבורר עו"ד דוד לב אשר ניתן ביום 25/6/06 (ת"א 944/06).

          עתה לפני בקשתה של המבקשת לסילוק הבקשה לביטול פסק הבורר על הסף ובקשה להארכת המועד להגשת תגובה לבקשה שבתיק אזרחי 944/06 הנ"ל (בש"א 17658/06).

2.       טענות המבקשת

          המבקשת טענה כי פסק הבורר ניתן ביום 25.6.06 ואילו הבקשה לביטולו הוגשה ביום 15.10.06, היינו כ- 4 חודשים לאחר מתן הפסק.

          המבקשת הדגישה כי המשיב לא הגיש בקשה להארכת המועד, וכי גם אילו הוגשה בקשה כזו הרי שניתן לאשרה רק מטעמים מיוחדים.

          על שום כך ביקשה המבקשת לדחות את הבקשה לביטול פסק הבורר ולאשר את הפסק בהתאם לסעיף 28 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן - "החוק").

3.       טענות המשיב

          א.      המשיב, באמצעות בא כוחו עו"ד דורון ליברט, הגיש תגובה בכתב, וביקש לדחות את הבקשה.

          ב.       ב"כ המשיב טען כי פסק הבורר ניתן ביום 25.6.06 וכי ביום 2.7.06 פנה המשיב, באמצעות בא כוחו, בבקשה כי הבורר ישלים את פסק הבוררות על פי העילות המנויות בסעיף 22(א) לחוק.

                   ביום 30.7.06 ניתנה החלטת הבורר בבקשת המשיב להשלמת פסקו.

          ג.       המשיב טען כי על פי תקנה 2 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, תשכ"ט - 1968 (להלן - "תקנות הבוררות") הרי שבאין הוראה אחרת יחולו תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן - "תקנות סדר הדין האזרחי") בענייני בוררות.

                   המשיב טען כי לעניין המועדים תקנות הבוררות אינן קובעות כל הוראה אחרת ועל כן חלה בענייני בוררות הוראת תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת לאמור:

              "תקופת פגרה של בית המשפט לא תובא במניין הימים שנקבעו בתקנות אלה או שנקבעו בידי בית המשפט או הרשם אלא אם כן הורה בית המשפט או הרשם, לפי העניין, הוראה אחרת".

                   לטענת המשיב, על פי תקנה 1 לתקנות בתי המשפט וההוצאה לפועל (פגרות) פגרת הקיץ חלה בכל שנה החל מיום 16 ביולי וכלה ביום 31 באוגוסט. 

                   על שום כך, טען המשיב, הואיל והחלטת הבורר ניתנה ביום 30.7.06, מניין הימים להגשת בקשה לביטול פסק הבורר החל ביום 1.9.06. יוצא שמניין 45 הימים מסתיים ביום 14.10.06 ומאחר ויום זה היה יום שבת הוגשה הבקשה למחרת, 15.10.06, במועד .

          ד.       במהלך הדיון בבקשה הוסיף ב"כ המשיב וטען כי התקופה הרלוונטית היתה תקופת מלחמה.

          ה.      עו"ד ליברט הוסיף וטען כי על פי ההלכה הפסוקה, טעות שבדין יכולה להוות טעם מיוחד להארכת מועד.

                   בענייננו, טען ב"כ המשיב, לא נגרם למבקשת כל נזק בשל הסתמכות על סופיות הדיון שכן הבורר ציין כי הצדדים צפויים להמשיך ולהתדיין.

          ו.        עוד טען ב"כ המשיב כי בענייננו הבקשה שבת"א 944/06 אינה מכוונת לביטולו של פסק הבורר. "מדובר על התעלמות מהחלטתו של הבורר שמביאה למצב שבו המשיב עבד ולא קיבל את המגיע, וחרף פניה שלנו לא הושלם פסק הבורר". לטענתו, "הבורר קבע במה זכאי למעשה המשיב, אולם לא פסק לו סכומים, ואנו מבקשים לתקן עיוות זה, ולכן גם מטעם זה יש מקום להארכת המועד".