פסק-דין בתיק בשא 175660/05

1.       לפניי התנגדות לביצוע שיק בסך 948 ש"ח שמשכה המבקשת לזכות המשיבה, בטענה כי השיק ניתן תחת איומי גבייה, בגין קנס שהתיישן על עבירת-חנייה שהתיישנה.

2.       תקנה 205(ג) בתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת דחיית ההתנגדות אף ללא חקירת המצהיר, מטעמים מיוחדים שיירשמו. סבורני כי בענייננו מתקיימים טעמים כאמור, כלהלן.

• 1.       המדובר בטענת הגנה שבה מקופלת בקשה לקבוע כי בן זוגה של המבקשת אינו אשם בעבירת החנייה שיוחסה לו, או כי לא היה ראוי להשית עליו את עונש הקנס שהושת עליו, או כי העונש האמור התיישן ועל כן לא היה מקום לבצעו, וכיוון שבוצע-לכאורה באמצעות שיק, והשיק חולל - אין לאפשר את ביצועו בהוצאה-לפועל.
• 2.       המדובר, אפוא, בסוגיה של עונשים על עבירות שבית המשפט לעניינים מקומיים דן בהן, שאינה בסמכותו של בית משפט זה.
• 3.       חוסר הסמכות נובע, להשקפתי, מן האפיון של טענת ההגנה האמורה כערעור על הכרעת דין, או גזר דין, או ביצוע עונש, המתייחסים לעבירה מן העבירות שבית המשפט לעניינים מקומיים דן בהם. ענייני עבירות ועונשים, שדנה בהם התחיקה העוסקת בדיני עונשין ובסדר הדין הפלילי, לרבות עבירות על פקודת העיריות ועל חוקי-עזר עירוניים, אמורים ומתאימים להתברר בבית המשפט לעניינים מקומיים, ולא בבית המשפט האזרחי.
• 4.       אציין כי גם הליכי הגבייה של קנסות לפי פקודת המסים (גבייה) אינם כהליכי הוצאה לפועל אזרחיים, שבמסגרתם ניתן להגיש התנגדויות להליכי הביצוע בטענות מן הדין המהותי האזרחי. המדובר בהליכים לגבייה מיידית, ללא שיקול דעת, של קנסות; קרי: הליכים לביצוע מיידי, ללא שיקול דעת, של עונשים שהוטלו על מי שהורשעו בדין ונידונו לאותם עונשים.
• 5.       ערעור על ההרשעה, או על העונש, או על חוקיות ביצועו של העונש מטעמי התיישנות, אינו מתאים לבירור בבית המשפט האזרחי, אפוא, אפילו אם הוא מתכסה באיצטלה של תביעה כספית להשבת הקנס ששולם, או של התנגדות לביצוע שטר; כשם שאין אדם רשאי לערער על הרשעה בפלילים שדינה מאסר, או על גזר הדין המשית עליו עונש מאסר, באמצעות תביעת נזיקין בגין כליאת-שווא.
• 6.       אשר לטענת הכפייה - זו עומדת ביסוד כל קנס והליכים לגבייתו. אין מדובר בחיוב חוזי-רצוני, אלא בחיוב לא-רצוני על פי דין. השיק אינו רק חוזה להמחאת זכות, אלא גם אמצעי-תשלום. משהמקור לחיוב הנו הדין, ולא גמירת דעתו של המתחייב, לא תישמע הטענה כי השיק מהווה התקשרות חוזית להמחאת זכות שניתנה שלא מתוך גמירת דעת, ועל כן המושך מופטר מפירעונו של השיק. תזה זו הייתה מובילה לכך שכל תשלום בשיק לפירעונו של חיוב לא-רצוני, לרבות פיצויי נזיקין, היה מסוכל. זו תוצאה בלתי סבירה.
• 7.       יפה לכאן ההלכה העברית בדבר כפיית גט בנסיבות שבהן חייב הבעל לגרש את אשתו. חרף ההלכה שלפיה גט שניתן שלא לרצון המגרש פסול - הכפייה-כהלכה אינה פוסלת את הגט. טעם הדבר הוא שחזקה כי הבעל רוצה לקיים את ההלכה, ולפיכך מניחים שכאשר "כופין אותו עד שיאמר 'רוצה אני'" - לא מחלצים ממנו גט שלא מרצונו, אלא "מיילדים" ממנו, בעזרתם של אמצעי כפייה השוחקים את התנגדותו שמקורה ב'יצר-הרע', את רצונו הנכון, הפנימי והאמתי. ברור כי לעתים תהיה זו פיקציה מן הבחינה העובדתית. אולם במערכת נורמטיבית עסקינן, ושיקולי המדיניות הנורמטיביים מחייבים גישה כאמור, לבל יינתן לסרבן-הדין כוח לסכל את ביצועו.
• 8.       לאותה תוצאה נגיע גם מניתוח העילות החוזיות בדבר פגמים בהתקשרות חוק החוזים (חלק כללי), סעיפים 14-18. עילת ה'כפייה' מניחה מעשה שלא כדין. בהקבלה לעילת הטעות וההטעיה, כפיה מניחה גם שלולא הכפייה לא היה משתכלל החיוב החוזי. אכיפת זכות בתום לב מוחרגת מתחולתה של עילת הכפייה. תשלום-חובה על פי דין, הנגבה כדין, אינו בגדר 'כפייה' במובן של פגם בהתקשרות, אף שמסים וארנונות כפויים על האזרח. כדברי המלומדת ג' שלו בספרה דיני חוזים [(מהד' 2, תשנ"ה), בעמ' 235: "כדי להוות כפייה בגדר סעיף 17 הפגיעה או האיום בפגיעה צריכים להיות בלתי חוקיים". יפה לכאן גם ההבחנה הנדונה שם [בעמ' 238, הערת-שולים 43] בין כפייה לצורך אכיפת חיוב, לבין כפייה שבגללה נוצר החיוב מלכתחילה.
• 9.       משלא הוכחשה חתימתה של המבקשת על השיק, ונקבע כי לא נעשתה בנסיבות של 'כפייה' - קמה גם חזקת התמורה השטרית [פקודת השטרות, סעיף 29(א)], והצטרפה לחזקת התקינות של מעשי הרשות הציבורית, העומדת לה כל עוד לא זכה בן זוגה של המבקשת בהליך בבית המשפט לעניינים מקומיים בפסק דין המבטל את ההרשעה או את העונש.
• 10.   בענייננו, החיוב בקנס בגין עבירת החנייה קדם להליכי הגבייה ולמשיכת השיק, שנועדו אך לממשו. משלא בוטלו הקביעות העונשיות בדבר החיוב בקנס, בדין ננקטו הליכי הגבייה. לפיכך בדין ניתן השיק לגובים, וראוי היה ששיק זה ייפרע. משחולל, על המבקשת לשלמו.
• 11.   לאור המקובץ, ההתנגדות נדחית - מטעמים משפטיים שאינם מחייבים חקירת המצהירה.
• 12.   המשיבה רשאית להמשיך בהליכי הוצל"פ בתיק מס' 01-54703-05-1.
• 13.   המשיבה לא הגישה בקשה מתאימה מראש לסילוק התביעה על הסף מן הטעמים האמורים. כמו כן, פסקי דין מסוימים שניתנו בהקשר של תקיפות אזרחיות של קנסות פליליים היו עשויים לתמוך בהגשת ההתנגדות כפי שהוגשה. לפיכך איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ' בחשון, תשס"ו (22 בנובמבר 2005), בלשכתי.

שלמה פרידלנדר, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: