פסק-דין בתיק בשא 171879/06

1.         ערעור על החלטתה מיום 8.8.06, של כב' הרשמת א. עפרון אשר דחתה את בקשתה של המבקשת לפטור מתשלום אגרה.

            תחילתו של ההליך בבקשה לבצוע שטר אשר מנהל המשיב כנגד המבקשת ונתבע נוסף, (בעלה לשעבר מר אברהם יעקב) בלשכת ההוצל"פ.

            במסגרת התיק הגישה המבקשת כתב הגנה לו צרפה תביעה שכנגד על סך של  288,800 ש"ח ובגין כתב תביעה זה עתרה לקבלת פטור מתשלום אגרה.

            נציג היועץ המשפטי לממשלה הודיע כי אין לו התנגדות לבקשת הפטור, ועמדה זו הייתה בפני הרשמת הנכבדה כאשר החליטה לדחות את הבקשה.

            תקנות ביהמ"ש (אגרות) התשמ"ה 1987 קובעת בסעיף  13 (ג) כי אין בהסכמה של היועץ המשפטי כשלעצמה כדי לחייב את ביהמ"ש. 

            ב"כ המשיב מסר תגובתו לערעור ומבקש לדחות את הערעור ולהשאיר את החלטתה של כב' הרשמת על כנה ולחייב את המבקשת בתשלום הוצאות המשפט.

            בדיון היום סיכמו ב"כ הצדדים בקצרה את טענותיהם.

2.         בהתאם לתקנה  13 הנ"ל ועל פי ההלכה הפסוקה, על בעל דין המבקש פטור מתשלום אגרה  לעמוד בשני נטלים: האחד להוכיח כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לשלם את האגרה, והשני להראות כי כתב התביעה בגינו נתבקש הפטור מגלה עילה.

            לאחר שעיינתי בכל החומר המצוי בתיק ביהמ"ש ושקלתי את טענות הפרקליטים המלומדים החלטתי לדחות את הערעור שכן מקובלים עלי נימוקיה של הרשמת הנכבדה ואף מקובלת עלי התוצאה שאיננה פוטרת את המבקשת מתשלום האגרה.

3.         אופן ניסוח כתב התביעה שכנגד בגינו מתבקש הפטור איננו עומד בדרישת התקנה לגלות עילת תביעה ברמה המתבקשת.

            מדובר בתביעה על סך 288,000 ש"ח ללא פירוט כלשהו, ללא תחשיב, ללא פירוט מועדי תשלום נטענים, ללא פירוט סכומים אשר נטען כי שולמו, ומבלי שצורפה ולו גם ראיה אחת לתמיכה לכאורה בתביעה.

            מדובר בציון סכומים סתמיים שעל פניהם אינם סבירים שכן בגין הלוואה בסך 40,000 ש"ח נתבע פיצוי בסך של  144,000 ש"ח ובגין הלוואה אחרת על סך  90,000 ש"ח נתבע אותו סכום פיצוי בסך של  144,000 ש"ח.

            עוד יצוין בעניין זה כי בסעיף  36 לכתב התביעה טוענת המבקשת כי המשיב גבה ממנה ריבית חודשית בשיעור של  2% מבלי שצויין  במה שיעור ריבית זה חורג מהריבית המותרת לגביה על פי חוק הלוואות חוץ בנקאיות.

            אין אף הסבר מדוע סבורה המבקשת כי יש לחייב את ההלוואה בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה ולא בהתאם לחוק הלוואות חוץ בנקאיות, על פי שיעור הריבית המותר לגבייה. 

            בנוסף, אין לי אלא לחזור על מה שנאמר בהחלטה נשוא הערעור ולפיו בעת שניתנה ההלוואה לא חוקק עדיין חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות ועל כן לא ברור כיצד מסתמכת המבקשת על חוק זה.

            לא מצאתי בכתב התביעה עילת תביעה אחרת או נוספת למעט אזכורים של חוסר תום לב ועשיית עושר ולא במשפט אשר גם הם מתבססים למעשה על עילת התביעה שעל פי החוק האמור.

4.         גם לעניין היכולת הכלכלית של המבקשת מקובלת עלי מסקנתה של הרשמת הנכבדה ואף אני בדיעה כי המבקשת לא הרימה את הנטל להוכיח העדר יכולת כלכלית, למרות ההזדמנות שניתנה לה כאשר נתבקשה להמציא מסמכים ולהביא פרטים נוספים בעניין זה.

            אכן שגגה נפלה תחת ידיה של הרשמת הנכבדה  כאשר קבעה בהחלטתה בסעיף  7 כי המבקשת המתגוררת עם בתה משלמת שכר דירה חודשי של  950 דולר, שכן  המדובר היה בתשלום בעבר.

            ואולם אין בכך כדי לפגוע במסקנה הסופית אליה הגיעה הרשמת הנכבדה, ועניין דמי השכירות הינו רק אחד המרכיבים כאשר ביהמ"ש בא לשקול את יכולתה הכלכלית של המבקשת.