פסק-דין בתיק בשא 169946/05

בפני התנגדות לבקשת ביצוע של 4 שטרי חוב בסכום כולל של 17,246 ש"ח (להלן: "הבקשה").

טענות המבקשים

ביום 18.8.04 נחתם הסכם בין המשיבה למבקשת 1 שלטענת המבקשים מכיל תנאים מקפחים כמשמעותם בחוק החוזים האחידים. ההסכם מיום 18.8.04 הוא הסכם שכירות של מכונה להדפסת תמונות מדגם MSC-200.

בנוסף התייחס המבקש לשתי מכונות נוספות, נוריצו 2301 ו-פוליאלקטרוניקה 5070, אשר נשכרו על ידו מהמשיבה במסגרת הקמת מעבדה למתן שרותי פיתוח תמונות והגדלות. לטענת המבקש, המשיבה פעלה שלא בתום לב ושלא בדרך מקובלת, כאשר מצד אחד שכנעה אותו לקבל ממנה את תפעול המעבדה עבור לקוחותיה בצפון, ומצד שני החלה לספק מכונות חדשות לחלק מלקוחותיו באופן שלא יזדקקו עוד לשרותי מעבדה שהקים המבקש.

סירוב המשיבה לקבל חזרה את שלשת מכונות הצילום הינה התנהגות שלא בתום לב ושלא בדרך מקובלת.

דיון

מעיון בשטרי החוב עולה שהם ניתנו בקשר להסכמי שכירות של 3 מכונות צילום שונות (איתרתי בתיק 3 שטרי חוב).

אין מחלוקת כי שטרי החוב הם עבור דמי שכירות חודשיים של מכונות הצילום.

צודקת המשיבה כי טענות המבקשים הן בשתי סוגיות עיקריות:

סעיף 4 להסכם השכירות הוא בגדר תנאי מקפח בחוזה אחיד כמשמעותו בחוק החוזים האחידים, וכן כי המשיבה פעלה בחוסר תום לב. בסיכומיהם טענו המבקשים לכשלון תמורה מלא וקצוב נוכח כך כי המבקשים לא עשו שימוש במכונה אותה סירבה המשיבה לקבל לידיה (סעיף 25 לסיכומי המבקשים), וטענת הגנה חוזית כנגד תביעה שיטרית. הטענות הנ"ל מתבססות על טענת המבקשים, כי הייתה להם הזכות להשיב את המכונה לידי המשיבה בהתאם לחוק החוזים האחידים, חוק השכירות והשאילה וחובת תום הלב החלה על המשיבה.

לפי עדותו של המבקש 2 בביהמ"ש, המבקש הפסיק לשלם את שטרי החוב, מאחר ושלשת המכונות לא עובדות בשיטה הדיגיטאלית. לפי עדותו, לא היה כדאי כלכלית להפעיל את המכונות האנלוגיות בשביל כמה פילמים ליום, ולכן הפסיק להשתמש בהן וביקש להחזיר אותן למשיבה (פרוטוקול 10.10.05, עמ' 2). המבקש אישר כי שילם את השטרות החל משנת 2002 עד לחודש ינואר 2005 (פרוטוקול 10.10.05, עמ' 1).

המבקש גם העיד כי שילם את שטרי החוב בגין דמי השכירות עד שנת 2005 עבור המכונות, וכי החל מחודש פברואר 2005 שטרי החוב חוזרים בהעדר כיסוי מספיק. המבקש גם הודה כי היה צריך לשלם כל חודש 4 שטרי חוב עבור שכירת המכונות.

צודקת המשיבה כי אין לראות בסירובה לבקשת המבקשים לבטל את הסכמי השכירות ולהפסיק את התשלומים החודשיים של דמי השכירות עבור המכונות כהתנהגות שלא בתום לב ושלא בדרך מקובלת. המבקשים הפסיקו לשלם את שטרי החוב מטעמי חוסר כדאיות כלכלית שהמשיבה אינה אחראית לו. לפי עדות המבקש, חוסר הכדאיות הכלכלית נגרם כתוצאה משינוי התנאים בשוק והמעבר לשיטת פיתוח דיגיטאלית.

איני סבור כי סעיף 4 להסכם מיום 18.8.04 על סעיפיו הקטנים, המתייחס למכונה אחת מבין המכונות מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד. מדובר בסעיף המתייחס לתקופת השכירות ולתשלומי השכירות, והובהר היטב בסעיף כי תקופת השכירות אינה ניתנת לקיצור או לביטול. כאמור לעיל, המבקשים ביקשו להפסיק את הסכמי השכירות ולהחזיר את המכונות למשיבה מטעמי חוסר כדאיות כלכלית הקשורים לשינוי שיטת הפיתוח של פילמים ובנסיבות אחרות לא היו מעלים כל טענה כנגד הסכמי השכירות. 

לפי הסכם השכירות שהוגש מיום 18.8.04 (הסכמי השכירות המתייחסים למכונות אחרות לא הוגשו), לא היתה למבקשים זכות לקצר את תקופת השכירות והם מחויבים בתשלום דמי השכירות למלוא תקופת ההסכם.

נוכח כל האמור לעיל, איני מקבל את טענות המבקשים להתנהגות בחוסר תום לב של המשיבה ו/או שבהסכם השכירות תנאי מקפח כמשמעותו בחוק החוזים האחידים. איני סבור, כי המשיבה מחויבת לקבל לרשותה חזרה את המכונות ולשאת בתוצאות של השינויים בשוק ושינוי שיטת הפיתוח של פילמים.

אשר על כן, אין ממש בטענותיהם של המבקשים בדבר כשלון תמורה מלא, מאחר והמכונות מצויות בידי המבקשים והם אלה שבחרו לא להפעיל אותן מטעמי חוסר כדאיות כלכלית. המשיבה מצידה העבירה למבקשים את המכונות ולפיכך עמדה בהתחייבויותיה להשכרת המכונות למבקשים. בהקשר זה, בסעיף 14 לתצהיר התומך בהתנגדות טען המבקש כי ביקש להחזיר את מכונת הצילום לאור המצב העסקי הכלכלי הקשה שנקלע אליו הנובע משינוי שיטת הפיתוח והמיקום הלא מוצלח של החנות בקרית אתא.

לגבי טענות המבקשים לעניין התנהגות המשיבה בחוסר תום לב בכל הנוגע להשכרת שתי מכונות להקמת מעבדה למתן שרותי פיתוח תמונות והגדלות (מכונות 2301 ו-5070) בכך שהמשיבה מכרה ו/או השכירה במקביל מכונות דומות ללקוחות ו/או חנויות אשר נימנו על לקוחות המבקשים, המבקשים לא צירפו את הסכמי השכירות המתייחסים למכונות אלה. טענת המבקשים היא לכל היותר טענה של כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב. זאת, מאחר ולטענת המבקשים הם נאלצו להפסיק את השירותים שנתנו באמצעות אותן מכונות צילום לחלק מלקוחותיהם בלבד, ולפיכך, גם לשיטתם, לא נמנע מהם השימוש במכונות באופן מלא. בהקשר זה, נטען בסעיף  21 (ח) לתצהיר התומך בהתנגדות, כי רק חלק מהלקוחות לא היו זקוקים לקבל שירותי פיתוח והגדלה מהמעבדה של המבקשים.

לאור האמור לעיל, ההתנגדות נדחית.