פסק-דין בתיק בשא 165520/07

עניינה של בקשה זו התנגדות לביצוע שטר שהוגש על ידי המשיב כנגד המבקש בלשכת ההוצאה לפועל בתל ^-אביב.(להלן:"ההתנגדות")

הבקשה הוגשה ביום 14/4/02 בגין שני שיקים על סך 7,500 ש"ח כל אחד, אשר חוללו על ידי הבנק.

המבקש הגיש בקשת התנגדות לביצוע שטר ביום 7/6/07, בצירוף בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות.

לטענת  המבקש הוא לא קיבל מעולם אזהרה בתיק ההוצל"פ נשוא בקשה זו כך שמועד פתיחת תיק ההוצל"פ אינו מהווה אינדיקציה למועד הקובע לתחילת מנין הימים להגשת בקשת ההתנגדות.

בחקירה הנגדית טען המבקש כי נודע לו על תיק ההוצל"פ לאחר שקיבל מכתב התראה (להלן: "מכתב ההתראה") לפני ביצוע פקודת מאסר. לאחר התייעצות עם עורך דין צילם את תיק ההוצל"פ והגיש את הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת התנגדות לביצוע שטר.

המבקש לא ידע לענות לשאלת ביהמ"ש מתי קיבל את מכתב ההתראה, ואף ענה כי לא תיעד את המועד בו קיבל הוא את מכתב ההתראה. לו היה המבקש מפרט בתצהירו ומתעד מועד קבלת מכתב ההתראה והפעולות שעשה לאחר מכן להגשת בקשת ההתנגדות מהר ככל האפשר ניתן היה לבחון טענותיו לצורך קבלת בקשתו להארכת מועד . אך משבחר המבקש שהינו עורך דין, שלא לתעד את מועד קבלת מכתב האתראה, לצורך עמידה במועדים בקבועים בחוק להגשת בקשת ההתנגדות ומתן טעם מיוחד בבקשה להארכת מועד אין בפניי גירסה ענינית לבחינת ה"טעם המיוחד" הנדרש.

התנהגות זו כשלעצמה הינה בבחינת "דבר המדבר בעד עצמו".

ברע"א 1778/07 - יעל עופר נגד רבקה דיין ואח' תק-על 2007 (1) 3480 נדרש כבוד השופט אלייקים רובנשטיין לסוגיית הגדרתו של "טעם מיוחד" לצורך הארכת מועד וכך הוא אומר:

"הפסיקה לא הגדירה מהו אותו "טעם מיוחד" אותו נדרש בעל דין להראות כדי שבקשתו להארכת מועד תיענה (ע"א 6842/00 ידידה נ' קסט, פ"ד נה(2) 904 , 908 (הרשם השופט ב' אוקון)), אולם נקבע כי בית המשפט יטה להיעתר לבקשה להארכת מועד כאשר האיחור נגרם בעטיין של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטתו של המבקש (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מה' 7, בעריכת ש' לוין 1995) 890)"

במקרה הנדון המבקש לא פירט סיבות שכאלה ואף לא טרח לתעד את המועדים הרלוונטים לבקשתו .

לאור האמור לעיל אני דוחה את הבקשה להארכת מועד.

לאחר שדחיתי את בקשתו של המבקש להארכת מועד מתייתר  למעשה הצורך מלהתייחס לבקשת ההתנגדות .

יחד עם זאת טענות ההגנה הנטענות בבקשת ההתנגדות עשויות להוות לפחות חלק מהשיקול  בבקשה להארכת המועד כאשר מדובר בטענות הגנה מבוססות ומפורטות המוכרות בדין והעומדות בעקרונות אשר נקבעו בפסיקה. החובה המוטלת על המבקש בבקשת רשות להתגונן ו/או התנגדות לביצוע שטר היא להתכבד והיכנס לפרטי הגנתו הנטענת.

(ר' לענין זה ע"א 2418/90  רלפו(ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133.)

במקרה הנדון לא עשה זאת המבקש אלא טען בצורה כללית כי לגופו של עניין יש לו הגנה טובה כנגד השטר, לטענתו לא הוא חתום על השיקים ומדובר בשיקים שנגנבו ממשרדו.

לשאלת ב"כ המשיב אם הודיע למשטרה על פריצה זו, ענה המבקש כי לא היה בארץ בזמן הפריצה ולכן לא יכול היה להגיש את התלונה.

גם כשחזר לארץ, לאחר כשנה וחצי, לפי עדותו, לא הודיע הוא למשטרה על הפריצה.

עוד התברר במהלך החקירה הנגדית כי נגד המבקש נפתחו תיקי הוצל"פ רבים, לטענתו כתוצאה "מנפילה כלכלית". לטענת המבקש במסגרת הליך של  איחוד תיקים בלשכת ההוצאה לפועל, שילם הוא את כל חובותיו וזאת בעזרת משפחה וחברים, אך לנושה בתיק הנדון אינו חייב את החוב הנטען. המבקש לא הגיש לבית המשפט אישור מתאים מלשכת ההוצאה לפועל  על תשלום לכל הנושים בתיק האיחוד.