פסק-דין בתיק בשא 164840/07

כללי

הליך זה עניינו ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א - 1981 (להלן: " החוק" או " חוק השיקים"), במסגרתו התבקשה גריעתם של שיקים, אשר סורבו בחשבון המבקש אצל המשיב, בין התאריכים 11.7.06 - 20.8.06.

להגשת הבקשה קדמה הודעת המשיב למבקש מיום 4.7.06 בדבר הטלת הגבלה חמורה של חשבונו, החל מיום 27.7.06 ועד ליום 26.7.08.

הבקשה נשוא הליך זה הוגשה בבית המשפט רק ביום 6.6.07 וביום 27.6.07 הודיעו הצדדים על הסכמה דיונית למתן צו מניעה זמני המשהה את הגבלת החשבון עד להכרעה בהליך עיקרי זה. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה ביום 1.7.07. יצוין, כי בהתאם לסעיף 10א(א)(2) לחוק, התקופה שבה עמד הצו בתוקפו לא תובא בחשבון תקופת ההגבלה.

ביום 7.10.07 התקיים לפני דיון בבקשה, לאחר שדיון קודם נדחה בהסכמה עקב אישפוזו של המבקש. בסיום הדיון, במהלכו נחקר המבקש קצרות על תצהירו, ביקשו הצדדים, וקיבלו, אורכה על מנת למצות מו"מ להסדר ביניהם ולחילופין, לצורך הגשת סיכומים בכתב. ואולם, הצדדים לא הגיעו להסדר, לא הגישו סיכומים ואף לא הודעה כלשהי לתיק ביהמ"ש עד למועד התזכורת הפנימית אשר נקבעה במעמד הדיון. לפיכך, נשלחה אליהם החלטת תזכורת מיום 11.11.07. בעקבותיה, הוגשה לביהמ"ש הודעה בדבר כישלון המגעים להסדר וסיכומים בכתב מאת ב"כ המבקש. בהמשך, התבקשה, וניתנה, אורכה נוספת בטרם יוגשו סיכומי המשיב, לצורך קיום ניסיון נוסף להגיע להסדר מחוץ לכותלי ביהמ"ש. ואולם, אף ניסיון נוסף זה לא צלח וסיכומים מטעם המשיב הוגשו לתיק ביום 24.2.08.

טענות המבקש

המבקש אינו מפרט את רשימת השיקים שאת גריעתם הוא מבקש, אלא מבקש, כללית, את גריעתם של כל השיקים אשר סורבו בחשבונו בין התאריכים 11.7.06 - 20.8.06 (להלן: " תקופת האישפוז"). לטענתו, לאורך תקופה זו, הוא אושפז מספר פעמים, עקב מחלתו הכרונית הקשה, בגינה אף נקבעה לו נכות מלאה של 100%. לדבריו, אישפוזו גרם לכך שלא התפנה לטפל בחשבונו ולדאוג לכך, שמצבו של החשבון יאפשר את פירעון השיקים.

המבקש טוען, כי אישפוזים קודמים בעבר הביאו אף הם לחריגות ממסגרת האשראי בחשבונו, אך המשיב, אשר היה מודע למצבו האישי, פרע באותם מקרים שיקים שהוצגו לפירעון למרות החריגה מהמסגרת, כאשר מיד לאחר מכן הופקדו על ידי המבקש כספים בחשבון לכיסוי סכומי השיקים.

לדבריו, אף הפעם, נוכח הנסיבות הנ"ל, והיות והינו אדם בעל אמצעים, אשר רק אישפוזיו החוזרים הביאו לבעיה נקודתית בחשבונו, היה על המשיב לפרוע את השיקים אף הפעם.

נוכח התנהלות המשיב בעבר, טוען המבקש, כי בין הצדדים התקיים נוהג בעניין וכי היה לו יסוד סביר להניח, כי אף הפעם, יפרע המשיב את השיקים אשר הוצגו לפירעון ומכאן, כי עומדת לו עילת גריעה על פי החוק ביחס לשיקים אשר סורבו בתקופת האשפוז הנ"ל.

טענות המשיב

המשיב טוען, כטענה מקדמית, כי המבקש איחר איחור ניכר בהגשת בקשתו, לעומת פרק הזמן של 20 הימים מקבלת הודעת ההגבלה, הקבוע בתקנה 5 לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין), תשמ"ב-1982 (להלן: " התקנות") לצורך הגשת הליך זה. זאת, מבלי שביקש מבית המשפט הארכת מועד להגשת ההליך ומבלי שהציג טעם כלשהו, לא כל שכן טעם מיוחד, המצדיק הארכת מועד כאמור.

עוד טוען המשיב, כי המבקש הגיש ההליך באופן כללי וסתמי, מבלי שפירט את רשימת השיקים אשר גריעתם מרשימת השיקים המסורבים מבוקשת על ידו.

המשיב עצמו מציג תדפיס מחשבון המבקש המלמד, כי בחשבון סורבו 21 שיקים מחמת חוסר כיסוי מספיק, הראשון שבהם ביום 3.10.05 והאחרון ביום 7.7.06. מכאן, שכל השיקים סורבו עוד בטרם אישפוזו הנטען של המבקש, וממילא אין עובדת האישפוז רלבנטית או מועילה למבקש כעילת גריעה.

כן נטען, כי המשיב, אשר למעשה מודה כי השיקים סורבו עקב חריגה ממסגרת האשראי המוסכמת, אף לא טען, וממילא לא הוכיח, קיומו של קשר כלשהו בין אשפוזו לבין מצב החשבון שהביא לסירובם של השיקים.

לטענת המשיב, אף את קיומו הנטען של נוהג בין הצדדים, לפיו במקרי אשפוז קודמים פרע המשיב שיקים למרות חריגה ממסגרת האשראי, לא הוכיח המבקש בגירסה מפורטת ובדפי חשבון רלבנטיים, מה גם שהשיקים לא סורבו בתקופת האישפוז הנטענת.

כן טוען המשיב, כי גם אם המבקש, כטענתו, הינו אדם בעל ממון אשר הסדיר חובותיו מול המשיב, הרי שעובדה זו אינה רלבנטית ואינה מועילה למבקש לצורך ביסוס עילת גריעה כדין.

בנסיבות אלה טוען המשיב, כי לא היה למבקש יסוד סביר להניח כי השיקים יכובדו על ידו וממילא לא קיימת עילת גריעה כדין ביחס למי מהשיקים.

דיון