פסק-דין בתיק בשא 163690/08

בפניי שתי בקשות מטעם הנתבעים,חב' מוריץ טוכלר בע"מ (ישיר בית השקעות בע"מ) (להלן: "מוריץ"  או "הנתבעת 1") ומר משה בוקאי (להלן: "בוקאי" או "הנתבע 2") , לסילוק התובענה שהוגשה כנגדם ע"י כל התובעים , על הסף, מחמת התיישנות, שיהוי, העדר יריבות, השתק ומניעות.

מוריץ הגישה את בקשתה לסילוק על הסף, במסגרת בש"א 167787/08.

בוקאי הגיש את בקשתו לסילוק על הסף במסגרת בש"א 163690/08.

רקע

בחודש נובמבר שנת 2000, ובחודשים פברואר/מרץ שנת 2001, השקיעו התובעים, כל אחד בנפרד כספים בתיק ניירות ערך, באמצעות מנהל התיקים, מר חיים נבון (להלן:" נבון") .

התובעים 1,2,4 השקיעו כל אחד 100,000 ש"ח בתיק ניירות ערך ואילו התובע 3 השקיע 220,000 ש"ח.

תיק ניירות הערך נוהל ע"י נבון אשר עבד, לטענת התובעים, במסגרת הסניף של מוריץ ברחובות, שנוהל ע"י בוקאי.

תביעתם של התובעים נסבה סביב טענתם, כי הוטעו ו/או רומו ע"י נבון, אשר לטענתם פעל בניגוד להנחיותיהם, השקיע את כספם בצורה מסוכנת וגרם להם להפסדים רבים.

לטענת התובעים, הנתבעים לא קיימו חובותיהם עפ"י הדין (החוזים עליהם הוחתמו התובעים נחתמו שלא כדין, מוריץ לא חתמה על החוזים במעמד החתימה אלא לאחר מכן) , התרשלו (בקשר לניהול התיק ובכלל זה חריג בניהול מזומן, חריגה מבטחונות, חיבוץ, "טיים ספרד") והיו שותפים לרשלנות ולזדון של נבון ולכן הם חבים בנזקי התובעים.

נבון חתם עם התובעים  2, 3,ו-4  (ביום 4.3.01 וביום 12.4.01) על הסכם לפיו התחייב לפצות אותם בסכום ההשקעה, אולם כספים אלה לא שולמו להם מעולם (להלן: "הסכמי הפשרה").

תביעת התובעים דנא, הוגשה ביום 17.4.01.

טענות הצדדים

הנתבעים טוענים כי ביום 4.3.01 נחתם הסכם בין התובע 4 לבין מר חיים נבון הקובע, כי על נבון לפצות את התובע 4 בסך של 100,000 ש"ח, מכאן עולה שעילת התובענה של התובע 4 נולדה לכל המאוחר ביום 4.3.01, הוא המועד בו ללא כל ספק התגבש כבר נזקו והמועד שבאופן וודאי נודע לו על הפסד מלוא השקעתו.

כך הדבר לעניין התובע 3 איתו חתם נבון על הסכם באותו היום, קרי 4.3.01.

עם תובע 2 חתם נבון ביום 12.4.01 על הסכם לפיו התחייב להשיב את סכום ההשקעה של תובע 2, מהאמור עולה, כי עילת התובענה של התובע 2 נולדה ביום 12.4.01.

לעניין התובע 1, טוען הנתבע 2, כי על פי סעיף 17 לכתב התביעה טוענים התובעים, כי נבון הפסיד את מלוא כספו של התובע 1 ב"פחות משבועיים" וכי התיק התנהל בין התאריכים 25.3.01 ועד 2.4.01, מכאן עולה,כי עילת התובענה נולדה ביום 2.4.01 המועד בו ללא כל ספק התגבש ונגרם הנזק.

עוד טוענים הנתבעים, כי מסמכי פתיחת תיקי ההשקעות של התובעים, מעידים שאין כל קשר או יריבות אמיתית בין הצדדים וכי ניסיונם של התובעים לגרור אותם למסכת האירועים הקשורים לתביעה ולהאשימם במעשים או במחדלים שונים, שאין בינם לבינם דבר.

הנתבעים טוענים, כי הגשת התביעה בשלב זה, לאחר שחלף זמן כה רב ממועד חתימתם על מסמכי פתיחת תיקי ההשקעה שלהם, מהמועד שנזקם התגבש והיה ידוע להם באופן וודאי, מעידה כי התובעים השתהו בהגשת תביעתם שיהוי ניכר וקיצוני המעיד והעולה כדי חוסר תום לב.

הנתבעים  טוענים בנוסף, כי התובעים מנועים ומושתקים מלטעון כל טענה כלפיהם לעניין אחריותם בגין הנזקים שנגרמו להם, מאחר והתובעים חתומים על מסמכים בהם מאשרים כי ידוע להם שאין כל קשר בין מנהל התיקים שלהם, חיים נבון, לחברת בוקאי ולבוקאי עצמו וכי הם פוטרים ומשחררים אותם מאחריות בכל הקשור לתיקי ההשקעות שלהם, וכך גם חתמו התובעים על מסמכים הפוטרים את  מוריץ מכל חבות.

התובעים טוענים, כי יש לדחות את הבקשה בגין אי צירוף תצהיר התומך בעובדות הכלולות בה.

התובעים טוענים כי רק בסביבות חודש יוני 2001, מספר חודשים לאחר חתימת ההסכם פשרה עם נבון, התברר להם כי כספם ירד לטמיון, וכי במועד חתימת הסכם הפשרה, 2.4.01, התובעים היו בטוחים וסמוכים כי כספם יושב להם במלואו.