פסק-דין בתיק בשא 163460/07

בפניי בקשה במעמד צד אחד למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום המדינה. עלפי הנטען בבקשה ובתצהיר התומך בה:

המשיבה, 'Swiss Life' (להלן: ,,המשיבה"), היא חברת ביטוח שמרכזה בעיר ציריך שבשווייץ והנה פרי מיזוג של מספר חברות, שבהן חברת ביטוח מלוזאן בשם 'assurances sur la Vie'La Suisse, Sociיtי D'

(להלן: ,, La Suisse ").

המבקש 2, מר אשר סטריק (להלן: ,,המבקש 2"), הנו אביה של המבקשת 1, הגב' אסתר (סטריק) סמט (להלן: ,,המבקשת 1").

המבקש 2 רכש עבור בתו פוליסת ביטוח אצל 'La Suisse'. עלפי תנאי הפוליסה, המבוטחים משלמים פרמיית ביטוח, ותכנית הביטוח מעניקה תגמולי ביטוח, בין היתר, בעת שהמבוטח מתחתן.

לפי הנטען בכתב התביעה, ביצעה המשיבה שורה ארוכה של עוולות בכל הנוגע לחיוב המבקשים בפרמיות לאורך השנים, בגביית ריבית פיגורים, באופן חישוב הריביות, בגביית עמלות ותשלומים שלא הוסכם עליהם, בתשלום בחסר של תגמולים וכיוצא באלה.

המבקש 2 חתם, ביום 20.12.94, בישראל, על בקשה להצטרף לחוזה הביטוח עם 'La Suisse'.

ביום 06.07.95 הונפקה עבור המבקשת 1 פוליסת ביטוח שמספרה 1.108.631 (נספח 3 לכתב התביעה) (להלן: ,,הפוליסה"). הפוליסה נושאת את כתובת המבקשת 1 בירושלים.

העמוד הראשון לפוליסה מפנה לGeneral Insurance Conditions (CGA): VI 1/1993 (נספח 4 לכתב התביעה) (להלן: ,,תנאי הביטוח"). לטענת המבקשים, הם לא חתמו על מסמך תנאי הביטוח, והוא לא הוצג בפניהם אלא כעבור זמן רב.

בסעיף 32.2 לתנאי הביטוח נקבעה תניית שיפוט שזו לשונה:

"The policyholder or the beneficiary have the right to take any dispute between themselves and «La Suisse» either before the judge of the competent court of their domicile in Switzerland or before the civil court in Lausanne."

(להלן: ,,תניית השיפוט")

לטענת המבקשים, אין תניית השיפוט שוללת את סמכותו של ביתהמשפט בישראל. כמו ^-כן, לטענתם, הבקשה להצטרף לחוזה הביטוח נחתמה בישראל והפיצוי בקרות האירוע הביטוחי נועד להיות משולם להם בישראל לשם כיסוי הוצאות חתונה בישראל.

2.         ת נ י י ת  ש י פ ו ט  ז ר  -  כ ל ל י

תניית שיפוט זר יכול שתהא מקבילה, משמע כזו המקנה סמכות לביתמשפט מסוים מבלי שתישלל סמכותם של בתי ^-המשפט האחרים, ויכול שתהא ייחודית, משמע כזו המקנה סמכות בלעדית לביתמשפט מסוים, ואין מלבדו.

אמנם, לביתהמשפט נתונה הסמכות לדון בתובענה אף אם אינו ביתהמשפט המוסכם עלפי תניית השיפוט, שכן הצדדים אינם יכולים להתנות על כח השיפוט של המדינה. ואולם, בדרךכלל, נוהג ביתהמשפט לכבד את תניית השיפוט שבהסכם שבין הצדדים, וזאת - מן הטעם שביתהמשפט לא ייתן ידו להפרת הסכמים. יחד עם זאת, אם יציג הטוען נגד תניית השיפוט טעמים טובים ומיוחדים שלא לאכוף את התנייה, אזי רשאי ביתהמשפט להימנע מאכיפתה (ראו, בעניין זה, ע"א 5666/94 סנקרי נ' Julius Blum G.m.b.H, פ"ד נ(4) 73 (1996) (להלן: ,,הלכת סנקרי"); ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstray Company Ltd., פ"ד נח(2) 465 (2004) (להלן: ,,הלכת ראדא"), בעמ' 476-475; וכן רע"א 3144/03 אלביט הדמיה רפואית בע"מ נ' Harefuah Serviחos de Saude S/C Ltda., פ"ד נז(5) 414 (2003), בעמ' 419).

3.         מ ן  ה כ ל ל  -  א ל  ה פ ר ט