פסק-דין בתיק בשא 162761/07

כללי

1.         בפני ערעור על החלטתה של כבוד הרשמת כוכבה לוי בבש"א 151381/06 מיום 18/4/07 לפיה נדחתה בקשת המערער לביטול פסק הדין שניתן כנגדו בהיעדר הגנה בתובענה שהגישו כנגדו המשיבות.

טענות המערער

2.

א.         החלטת הרשמת בבקשה לביטול פסק הדין הינה קיצונית שכן בדחותה את בקשתו של המערער לביטול פסה"ד קבעה כי יש להחיל עליו אחריות אישית עפ"י סעיף 6 לחוק החברות בעילה של הרמת מסך.

ב.         קביעת הרשמת נקבעה מבלי לקיים דיון לגופו של עניין ומבלי לאפשר שמיעת עדים, הבאת ראיות ומסמכים בטענה זו של הרמת המסך ורק מטעם זה יש כדי לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה.

ג.          הרשמת טעתה בהחלטתה כי יש להותיר את פסק הדין על כנו שכן היתה אמורה לבדוק את הסיבה לאי התייצבותו של המבקש תוך שימת דגש על סיכויי הגנתו במידה והיה אכן מתייצב לדיון.

ד.         המשיבה 3, חב' אי.אי.אס (להלן: "המשיבה 3") הינה חב' בע"מ וככזו הינה בעלת אישיות משפטית נפרדת ועל כן טעתה כב' הרשמת בקביעתה כי יש לחייב אישית את בעלי מניותיה ו/או מנהליה בכל חיוביה של החברה.

ה.         הרשמת שגתה בכך שחייבה את מנהל המשיבה 3 קרי, המערער, בחיובי החב' שכן אמנם המערער משמש בפועל כמנהלה אך טוען כי לא התחייב כלל לחיוביה והתחייבויותיה . הראיה לכך לטענתו היא, כי לא נערך כל הסכם אישי עימו וההתחייבות היחידה אשר ניתנה על ידו היתה הבטחה למסירת הנכס ולפינויו מהשוכר הקודם. התחייבות זו ניתנה אך ורק מתוך החשש כי לא תוכל החברה לפנות את השוכרים מהנכס.

ו.          עוד טוען המערער, כי המסמך המבטיח את מסירת החזקה בנכס נחתם בחודש יולי 2004, והמשיבות אף מודות בכתב התביעה כי קיבלו את החזקה בנכס עוד באותו החודש. מכאן כי הרשמת שגתה בקובעה כי על סמך מכתב זה קיימת התחייבות אישית של המערער כלפי המשיבות לקיום ההתחייבות בכללותה וכל זה כאשר אין בינו לבין עילות התביעה דבר ועניין. זאת ועוד שהאמור במכתב בוצע והחזקה נמסרה.

ז.          הרשמת טעתה כאשר קבעה כי נעשה במקרה דנן אקט של מרמה, שכן המערער טוען כי הרמיה היחידה היתה של שוכר המשנה האחר אשר עזב את המושכר וברח ללא ששילם את שכר הדירה.

ח.         המערער טוען, כי קביעת הרשמת באשר להעברת סכום השכירות לשוכר הראשי הינה מוטעית, שכן הכסף הועבר לשוכר הראשי לכיסוי חוב עבר בגין שכירות של החברה בידיעת השוכר.

שכירות המשנה הראשונה התנהלה עוד משנת 2000 באופן שבו הכספים אשר שולמו בעבור שכירות המשנה ע"י השוכרים השונים, היו מועברים ישירות לתשלום דמי השכירות בהם נשאה המשיבה 3 לבעלי הנכס.

בנוסף המערער טוען, כי לא הוא שנתן ערבות בנקאית אישית לשוכר הראשי בגין המושכר, כי אם החברה.

ט.         לאור הפרת הסכם קודם של שכירות משנה אשר נחתם עם המשיבה 3 לשוכר משנה אחר אשר עזב את המושכר מבלי לעמוד בתנאי ההסכם שביניהם לרבות אי תשלום חובותיו, נבצר מהמשיבה 3 לעמוד בתשלום דמי השכירות הרבעוניים אשר הגיעו תמורת הרבע האחרון של שנת 2004 לבעל הנכס אשר הפסיק עימם את ההתקשרות, כך שבעל הנכס נאלץ לבקש מהמשיבות לפנות הנכס. בסופו של דבר, נחתם הסכם שכירות עם המשכיר הראשי כך שלא היה צורך בפינוי הנכס. משכך,המערער טוען כי אין למשיבות כל עילה של מרמה אישית שכן, המערער ביקש להעביר את הסכומים באופן לגיטימי למען התחייבויותיה של המשיבה 3 ולא לכיסו ולא למען אינטרסים פרטיים היכולים להצביע על אינטרס זר ולכן כל אשר המערער ביקש לעשות הוא לפעול מטעם המשיבה 3 ולא למען עצמו.

י.          הרשמת שגתה בכך שקבעה כי יש להטיל אחריות אישית על המערער שכן המערער לא רק טען כנגד עילת הרמת מסך, אלא טען כנגד כל ניסיון להחיל עליו אחריות אישית לחיובי החברה. ועל אף העובדה כי שימש כמנהל בחברה לא התחייב באופן אישי לחיובי החברה ולכן טענות מסוג זה דינן להידחות.

י"א.     הרשמת טעתה בכך שנענתה לבקשת המשיבות להרים את מסך ההתאגדות בטענותיהן כי המערער עשה שימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה על מנת לסכל כוונתו של כל דין או להונות או לקפח אותן.

י"ב.      החברה הינה בעלת אישיות משפטית נפרדת והלכה ידועה היא כי הרמת מסך הינה חריג ואין לעשותה כדבר שבשגרה.

י"ג.      טעתה כב' הרשמת בקביעתה כי המערער ידע אודות כתב התביעה וזלזל בו שכן אין חולק כי מצד המשיבות 1 ו-2 נעשו ניסיונות המצאה הן של כתב התביעה והן של פסק הדין אולם די בניסיונות אלה ואכן בסופו של יום, כתב התביעה ופסק הדין לא הומצאו למערער כדין.

המערער טוען, כי מיד פעל להגשת בקשה לביטול פסק הדין ולקבלת אפשרות להתגונן כנגד הטענות העולות מכתב התביעה.