פסק-דין בתיק בשא 16252/07

1.         בפניי בקשה לסילוק התביעה אשר הגישו המשיבים נגד המבקש וכן נגד נתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע"), על הסף. בהחלטתי בבקשת המשיבים למתן צו מניעה זמני בתיק בש"א 14888/07 נדרשתי למהות התביעה ולהליכים אשר קדמו להגשתה ולעניין זה אין אלא לחזור על האמור באותה החלטה.

2.         כעולה מכתבי הטענות אשר הגישו המשיבים בתביעה, בשנת 1993 נערך ונחתם הסכם שכירות (להלן: "ההסכם הראשון"), לפיו השכיר המבקש לנתבע מבנה תעשייה המצוי ברח' דשנים בקרית אתא הידוע כחלק מחלקה 4 בגוש 11599 (להלן: "המושכר").

להבטחת התחייבויות השוכר בהתאם להסכם הראשון, מסר משיב מס' 2 למשכיר שטר ביטחון (להלן: "שטר הביטחון").

            ביום 20.11.94 נערך ונחתם הסכם נוסף, לפיו השכיר המבקש ואחיו את המושכר לנתבע, וזאת מיום 20.11.94 ועד ליום 31.12.98 (להלן: "ההסכם השני"). לטענת המשיבים, משיב מס' 1 אינו צד להסכם השני, אף כי שמו מתנוסס עליו, ושטר הביטחון אשר ניתן בעקבות חתימת ההסכם הראשון פג תוקפו עם חתימת ההסכם השני והוא אינו משמש להבטחת התחייבויות השוכר על פיו.

            הנתבע לא קיים התחייבויותיו בהתאם להסכם השני והמבקש פועל כנגד שני המשיבים במסגרת תיק הוצל"פ מס' 9-05-05414-02 בלשכת ההוצל"פ בחיפה (להלן: "תיק ההוצל"פ") לגביית הכספים המגיעים לו בהתאם להסכם השני.

            מכאן התביעה למתן פסק-דין הצהרתי, לפיו ייקבע כי המשיבים אינם צד להסכם השני וכי שטר הביטחון נמשך על-ידי משיב מס' 1 להבטחת ההתחייבות השוכר בהסכם הראשון ולא להסכם השני ובהתאם, המשיבים אינם חייבים על פי פסק הדין.

3.         להלן ההליכים המשפטיים אשר התנהלו בין הצדדים עובר להגשת תביעה דנן:

-           ביום 9.5.99 הגיש המבקש ואחיו, מר זכי דר, תביעה לבית משפט השלום בחיפה בתיק אזרחי 11169/99, לפיה הם ביקשו לחייב את המשיבים וכן את מר פואד סמיר באבא (להלן: "פואד") בתשלום סך של 42,042 ש"ח בגין אי תשלום דמי שכירות בהתאם להסכם הראשון (להלן: "התביעה הראשונה"). בתביעה הראשונה הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה צורף הנתבע כנתבע נוסף לתביעה וזאת במקום מר פואד.

            יודגש, כי הנתבעים בתביעה הראשונה (הם המשיבים והנתבע בהליך זה) היו מיוצגים באמצעות בא כוחם המייצג אותם גם כעת.

-           במסגרת התביעה הראשונה פנו הצדדים להליך של גישור והגיעו בו להסכמות חלקיות, זאת עד אשר הופיעו לדיון בבית המשפט ביום 1.9.04 ובמהלכו הם הגיעו להסכם פשרה, לפיו התחייבו הנתבעים שם (שכאמור הינם המשיבים והנתבע) לשלם למבקש ואחיו סך של 15,000 ש"ח במועדים ובתנאים אשר סוכמו ביניהם, שאם לא כן, יעמוד מלוא סכום התביעה לפירעון מיידי בניכוי הסכומים אשר שולמו בפועל (להלן:"הסכם הפשרה"). הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק-דין.

            יצויין כי בכותרת פרוטוקול הדיון נרשם שמם של משיב מס' 1 ומר פואד כנתבעים, אף כי אין חולק כי הנתבעים באותה תביעה היו המשיבים והנתבע שבפניי.

-           המשיבים והנתבע לא עמדו בהתחייבויותיהם על-פי הסכם הפשרה ובהתאם לכך הגישו נגדם המבקש ואחיו בקשה למתן פסק-דין על מלוא סכום התביעה.  לאחר הגשת תגובה לבקשה (באמצעת ב''כ המשיבים בתביעה שבפניי), החליט בית המשפט ביום 2.12.04 לתת למשיבים ולנתבע ארכה לקיום התחייבויותיהם על-פי הסכם הפשרה, שאם לא כן יינתן נגדם פסק-דין על מלוא סכום התביעה הראשונה.

-           ביום 29.12.04, ומאחר ועל אף הארכה שניתנה להם, המשיבים והנתבע לא קיימו התחייבותם על-פי הסכם הפשרה, ניתן נגדם פסק-דין על מלוא סכום התביעה (להלן: "פסק הדין").  תיק ההוצל"פ נפתח לביצוע פסק הדין הנ"ל.

-           הואיל ובכותרת פסק הדין שוב הופיעו משיב מס' 1 ומר פואד כנתבעים בתביעה ולא הופיעו שמותיהם של משיב מס' 2 והנתבע, הגישו המבקש ואחיו בקשה לתיקון טעות בכותרת פסק הדין ובהחלטה מיום 3.1.05 נעתר בית המשפט לבקשה תוך ציון כי מדובר בטעות סופר אשר מקורה רישום מוטעה של הנתבעים בפרוטוקול בית המשפט.

-           המשיבים והנתבע הגישו בקשה לביטול פסק הדין בה העלו טענות דומות לטענות המועלות בפניי. לאחר קבלת תגובת המבקש, דחה בית המשפט בהחלטתו מיום 28.11.05 את הבקשה ופסק הדין נותר על כנו.

-           ביום 11.7.06 הגישו המשיבים תביעה בתיק אזרחי 2195/06 לבית משפט השלום בקריות בה העלו טענות דומות, אף זהות, לטענותיהם בהליך שבפניי וכן עתרו לאותו סעד כמבוקש כאן (להלן: "התביעה השנייה").

-           ביום 10.12.06 הגיש המבקש בקשה לסילוק התביעה השנייה על הסף. בית המשפט הורה למשיבים ולנתבע להגיש תגובתם לבקשה, ומשלא טרחו לעשות זאת, ניתן ביום 21.1.07 פסק-דין המורה על דחיית התביעה השנייה על הסף (להלן: "פסק הדין השני").

-           לסוף חלק זה יצויין כי במסגרת תיק ההוצל"פ הגיש משיב מס' 1 שני תצהירים, הראשון מיום 11.6.07  והשני מיום 4.7.07, לפריסת החוב. בסעיף 14 לאותם תצהירים נטען כי: " הנני להצהיר שברצוני לסלק את החוב שלי בתיק הנ"ל, אבל המצב הכלכלי הקשה שאני ומשפחתי מצויים בו לא מאפשר לי לסלק את החוב...".

4.         לטענת המבקש, משניתן פסק הדין לפיו אושר הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים, והבקשה אשר הוגשה לביטולו, כמו גם התביעה השנייה, נדחו, כל זאת לאחר שהמשיבים העלו בהליכים הנ''ל אותן טענות שהם מעלים בתביעה כאן, אזי נוצר מעשה בית דין בגינו יש לסלק את התביעה בתיק זה על הסף.