פסק-דין בתיק בשא 160930/07

1.       עניינו של תיק זה בתביעה שהגיש המשיב - התובע כנגד המבקשת- הנתבעת, בגין שימוש לרעה שנעשה בכרטיס אשראי "ישראכרט", שהונפק מטעם הנתבעת לשימושה של הגב' שושנה אליאס.

2.       בפניי בקשת המבקשת, להורות על סילוק התביעה על הסף, מחומת התיישנות, העדר יריבות ו -השתק פלוגתא.

3.       מטעם המשיב , הוגשה תגובה ארוכה וסבוכה, בה פורטו טענות רבות ושונות, שלרובן אין כל קשר עם הבקשה שהוגשה, ומוטב היה אילו היה מיטיב המשיב ומגיש תגובה תמציתית ועניינית.

4.         טענת ההתיישנות

א.      לטענת המבקשת, המשיכות נשוא התביעה, מתייחסות לעיסקה שבוצעה ביום 14.6.99, ואשר חוייבו בחשבונה של גב' אליאס שושנה ביום 10.7.99. ואולם, התביעה הוגשה על ידי המשיב רק ביום 15.4.07, בחלוף תקופת ההתיישנות.

ב.      בתגובתו, טוען המשיב כי תביעתו לא התיישנה, זאת מכיוון שהוא מצידו היה עסוק בעניין תפיסת הנוכל, תוך כך שהוא מיידע ומערב את המבקשת. עוד טוען המשיב כי: "התקופה של הדיונים בבימ"ש לא באה במניין השנים והיא מקפיאה מירוץ ההתיישנות".

5.       דיון בטענת ההתיישנות

א.      הוראת סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 (להלן - החוק), קובעת כי התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה, בשאינו מקרקעין - הינה שבע שנים.

ב.      תביעתו של המשיב הוגשה ביום 15.4.07. בסעיף 4 לכתב התביעה מציין המשיב את  העובדה כי מועד החיוב נשוא התביעה, בוצע בחשבון ביום 10.7.99. המשיב מצרף כנספח א' לכתב התביעה את דף חיוב החשבון מיום 10.7.99, ממנו עולה כי מדובר בעיסקה שבוצעה באמצעות הכרטיס ביום 14.6.99.

ג.        בסעיף 5(ג) לכתב התביעה, מציין המשיב את העובדה שפנה לקצין הביטחון של המבקשת בעניין חיוב היתר שבוצע בחשבון. המשיב מצרף לכתב התביעה כנספח  ב' דף חיוב החשבון מיום 10.8.99, שם מופיעה שורה:  "ז. כרטיס שימוש לרעה - זיכוי ביטחון" , בסך 5,000 ש"ח.

ד.      מהאמור בכתב התביעה גופו עולה, כי השימוש לרעה בכרטיס האשראי נעשה עוד ביום 18.6.99 וכי החיוב בחשבון נעשה כבר ביום 10.7.99. משכך הם פני הדברים ברי כי תביעת המשיב הוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות.

ה.      גם אם אבקש לעשות שימוש בסעיף 7 לחוק ההתיישנות, לפיו: 

"היתה עילת התובענה תרמית או אונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה לתובע התרמית או אונאה".

גם אז, לא יועיל הדבר למשיב, שהרי מכתב התביעה עולה כי בסמוך לאחר חיוב החשבון היה המשיב מודע לשימוש שנעשה בכרטיס האשראי ואף פנה בעניין למבקשת, אשר כחודש לאחר מכן (8/99), כבר ביצעה זיכוי בחשבון בעקבות פנייתו.       

ו.         אין בעובדה ולפיה במועדים מאוחרים יותר פנה המשיב למבקשת בהתראות שונות או בבקשות שונות לסיוע באיתורו של המשתמש בכרטיס, כדי להאריך את מועדה של תקופת ההתיישנות.

ז.       לעניין הטעמים העומדים ביסוד ההתיישנות נאמר בע"א 4126/05 חג'אזי נ' ועד עדת הספרדים,  [פורסם בנבו] :

"בבסיס מוסד ההתיישנות שלושה נימוקים מרכזיים. הנימוק הראשון הוא הנימוק הראייתי; ... אין המשפט רוצה להטיל על אדם חובה לשמור ראיותיו לזכויותיו לאורך זמן. הנימוק השני להתיישנות מצוי במישור הזכויות המהותיות; השהיית התביעה מצביעה על נכונות לויתור מצד הבעלים של הזכות. הנימוק השלישי עניינו בהגנה על אינטרס ההסתמכות של הנתבע; הימנעות מתביעה במשך זמן רב יוצרת מצג, שהנתבע סומך עליו ומשנה את מצבו. ללא מוסד ההתיישנות, יהא על נתבע לשמור  על 'רזרבה' (בלשון השופט (כתארו אז) זילברג בע"א 158/54, דה בוטון ואח' נ' בנק המזרחי בע"מ, פד"י י(1) 687, 695), ובכך לא ינוצלו משאבים העשויים לתרום לציבור (מדובר למעשה בנימוק כפול: המתייחס לנתבע מזה, ולציבור ולאינטרס הציבורי מזה). טעם נוסף לעקרון ההתיישנות הנוגע לאינטרס הציבורי הוא בכך שראוי שבתי המשפט יעסקו ככל הניתן בבעיות ההווה ולא בבעיות עבר. כמו כן, מעוניין המשפט לעודד תובעים לעמוד על זכויותיהם ללא עיכובים בלתי סבירים".

• 6.       ביישום הטעמים האמורים שנקבעו בפסיקה, ולנוכח העובדה שתביעת המשיב הוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות, בלא שניתן על ידו כל נימוק שיש בו כדי להוות טעם לדחיית המועדים שנקבעו בחוק , הנני מורה על דחיית התובענה מחמת התיישנותה.

• 7.       לאור המסקנה אליה הגעתי, אינני מוצא מקום לדון בטענות הנוספות לדחיית התביעה אשר פורטו בבקשת המבקשת.