פסק-דין בתיק בשא 16044/05

לפני בקשת התנגדות לביצוע שטר כאשר המבקש חתם על טופס הוראה לביצוע הליך עיקול והוצאת כל המטלטלין כדלקמן:

"אני אסולין אלי ת.ז. 028848240 ערב אשיית לפרעון תיק הוצל"פ מס' 02-22866-03-5. אני ערב עד לפרעון סופי בפועל".

המבקש טוען כי חתם על הערבות בסיטואציה של לחץ עקב הופעת המעקלים בבית הוריו הם החייבים העיקריים, אז נודע להם שתיק האיחוד שלהם פוזר.

היות והמעקלים איימו שיוציאו חפצים מהבית, חתם המבקש על הערבות.

המבקש טוען כי עפ"י סעיף 4 לחוק הערבות אין מקום לפעול כנגדו כל עוד משלמים הוריו-החייבים העיקריים את חובם בתיק האיחוד (שבינתיים אוחד כאמור).

בסיכומיו טוען ב"כ המבקש כי בנסיבות הענין המבקש הינו בגדר ערב יחיד ולכן חלות הוראות סעיפים 19 ו- 21 ב' לחוק הערבות.

המבקש נחקר וב"כ הצדדים סיכמו.

אדון בטענות ההגנה אחת לאחת.

אשר לטענת האילוץ והכפיה, לטענה זו אין שום בסיס ודינה להדחות.

פקידי ההוצל"פ שהגיעו לבית הורי המבקש באו עם הוראה לביצוע הליך-עיקול והוצאת כל המטלטלין המהווה צו שיפוטי תקף.

המבקש הדגיש בחקירתו כי לא רק שלא הופעלה כנגדו אלימות פיזית או מילולית אלא שהמעקלים היו אפילו נחמדים מאוד.

אם היו הם נחושים לבצע צו שיפוטי תקף וחוקי אין בכך כפיה או לחץ גם אם מי שנגדו מופעל הצו מרגיש מטבע הדברים לחוץ ונרגש.

התרגשות זו אינה לא אילוץ ולא כפיה ופרשנות שכזו תרוקן מתוכן את כל הליכי ההוצל"פ למיניהם.

החייבים חייבים, החוב קיים, החוב אינו משולם, במועד הביצוע לא היה תיק איחוד וצו העיקול ניתן ע"י רשות שיפוטית מוסמכת.

המעקלים פעלו כמעלים סבירים ואפילו "נחמדים מאוד" וביצעו את תפקידם על הצד הטוב ביותר, כך מסתבר.

מטרת ההליך היתה ניסיון לגביית החוב, ניסיון חוקי, לגיטימי ונכון.

במהלך הביצוע לא הופרה שום זכות חוקית מזכויות המבקש והדבר אפילו לא נטען.

המבקש קרא את דוח הביצוע ואת מה שנרשם עליו ורק אח"כ חתם.

הוא חתם על כך שסוכם שיהיה ערב לכיסוי החוב ב- 6 תשלומים והוא חתם על ההצהרה שצוטטה לעיל.