פסק-דין בתיק בשא 158348/08

1.         בפני ערעור כאמור בסעיף 14 (ג) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה 1965 (להלן - " התוספת והחוק"), הנוגע לחיובם של המערערים, בגין היטל ההשבחה שהוטל עליהם בשומה מוסכמת, כאמור בסע' 14 (ב) לתוספת, ובתוספת ריבית פיגורים, כאמור בחוק הרשויות המקומיות, (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי החובה), תש"ן - 1980, (להלן - חוק ההצמדה) וזאת על פי הוראות סעיף 15 לתוספת. סכום ריבית הפיגורים, כאמור, השנוי במחלוקת בין בעלי הדין, הינו סך של 10,423 ש"ח, נכון ליום 03.03.08.

בסעיף 15 לתוספת  נאמר כדלקמן:

"על תשלום ההיטל יחול חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ן - 1980 (להלן - חוק ההצמדה) ויראו לעניין זה ועדה מקומית כאילו היתה רשות מקומית כשמשמעותה בחוק ההצמדה ואת ההיטל כאילו היה כלול כתוספת לחוק האמור".

2.         הערעור הוגש כבר ביום 24.03.08. ביום 26.03.08 החלטתי לבקש את תשובת המשיבה לכתב הערעור, בכתב, ותשובה זו הוגשה ביום 18.05.08. למחרת, ה-19.05.03, ניתנה החלטתי לפיה התבקשה תגובת המערערים לאמור בתשובת המשיבה, ותגובה זו הוגשה ביום 10.06.08. לאור היקף טיעוני הצדדים שהועלו בכתב הערעור, בתשובה ובתגובה עליה, כולל הפניה לאסמכתאות עליהן מבססים ב"כ הצדדים את טיעוניהם, החלטתי כי הערעור ישמע על דרך סיכום הטענות בכתב, כאמור בתקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד- 1984, להלן:("תקנות סדר הדין האזרחי), וזאת מכוח האמור בתקנה 8 לתקנות התכנון והבנייה (סדרי דין בערעור על שומת השבחה), תשמ"א - 1981, להלן: ("תקנות התכנון והבנייה")

3.         העובדות הרלוונטיות לענייננו הינן כדלקמן:

א.         המערערים הינם הבעלים של שני שליש מהנכס הידוע כחלקה 333 בגוש 7107 (להלן - "הנכס"). בתאריך 08.01.07 נמכר הנכס, המפורט בחוזה המכר מתאריך זה, נספח ב' לכתב הערעור. לטענת המערערים, הם הודיעו למשיבה על עסקת מכר הנכס מיד לאחר יום חתימת חוזה המכר אולם זאת אך בעל פה ואין הם זוכרים אם ההודעה הועלתה על הכתב. מכל מקום, רק בתאריך 05.06.07 נרשמה בספרי המשיבה ההודעה על מכר הנכס, ובתאריך 12.05.07 התקבלה בקשתם בכתב של המערערים לעריכת שומת היטל ההשבחה שעל הנכס, בגין "מימוש הזכויות", מכר המקרקעין, כאמור בסעיף 1(ד) לתוספת. המערערים אינם  חולקים על כך שממועד מימוש הזכויות חלה עליהם חובת תשלום ההיטל, כאמור בסעיף 4 (1)  לתוספת.

ב.         כבר בתאריך 27.07.07 הוגשה שומת ההשבחה וההיטל, שומתו של שמאי המשיבה, מר דוד אונזנברג, שנשלחה למערערים, בצירוף שובר לתשלום ההיטל, בסך של 136,600 ש"ח, נכון ליום 04.01.02, מועד אישור התוכנית המשביחה, תוכנית 1047 א' (שמאות המשיבה, נספח ד' לכתב הערעור).

            המערערים פעלו כאמור בסעיף 14 (ג) לתוספת והגישו "שומה אחרת", מטעמם, זאת ביום 30.07.07, שומתו של מר נתן בן חיים (נספח ה' לכתב הערעור). על פי שומה זו, היטל ההשבחה, נכון ליום 04.01.02 הינו סך 28,600 ש"ח בלבד.

            לאור ההפרש הניכר בין שתי השומות, החלו מגיעים בין המערערים למשיבה בניסיון להגיע לשומה מוסכמת, ואכן בתאריך 05.02.08 הגיעו הצדדים להסכמה בדבר גובה ההיטל, שנקבע, בהסכמה, לסך של 99,595 ש"ח, נכון לתאריך אישור התוכנית המשביחה כאמור לעיל. השובר לתשלום השומה המוסכמת הוצא ביום 05.02.08 (נספח ו' לכתב הערעור).          

ג.          הסכום שנדרש לתשלום השומה המוסכמת כמצויין בשובר מיום 05.02.08 היה סכום של 113,831 ש"ח. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת ריבית הפיגורים, כאמור בחוק ההצמדה הנ"ל, כשלדעת המערערים מן הדין לחייבם אך בהפרשי הצמדה על סכום קרן ההיטל ולא יותר, כך שהדרישה הינה ביתר בסכום של 10,423 ש"ח. המערערים שילמו את מלוא הסכום הנתבע מהם, תחת מחאה, ובערעור שבפני הם תובעים את השבת הסכום ששולם, לטענתם, ביתר, בצירוף ריבית כחוק מיום התשלום, 03.03.08, ועד להשבתו.

4.         ב"כ המשיבה מבקשת למחוק את הערעור או לדחותו, מטעמים שונים, הן דיוניים והן לגופו של עניין. טענותיה של ב"כ המשיבה הינן, בקצרה, כדלקמן:

א.         דין הערעור להדחות בהעדר תצהיר לאימות טענותיהם העובדתיים של המערערים, בעיקר לעניין הדיווח שנעשה לכאורה בעל פה למשיבה, על עסקת המכר, בסמוך לכריתת החוזה.

ב.         אין לבית המשפט כל סמכות לדון בערעור כאשר לא ניתן להגיש ערעור על שומה מוסכמת.

ג.          על פי הדין, יש לחייב את המערערים בריבית פיגורים, כאמור בחוק ההצמדה, על קרן סכום ההיטל, מיום המימוש ועד ליום התשלום, ואין כל מקום לסטייה מהוראת דין זו.

ד.         גם עתירת המערערים לבית המשפט לעשית שימוש בהוראת סעיף 16 לתוספת, להפחית מתשלומי ריבית הפיגורים, אינה במקומה באשר הערעור לא נידון ולא הוכרע, ובנסיבות העניין, אף אין כל מקום להפחתה שכזו.

אתייחס עתה לטענות המשיבה, אחת לאחת, תוך התייחסות אף לנימוקי הערעור.

5.         הדרישה להגשת תצהיר, בנסיבות מקרה זה, אינה במקומה. ממילא, מיהר ב"כ המערערים וצירף לתגובתו לתשובת המשיבה תצהיר בחתימת המערערים. הצורך בתצהיר, לאימות טיעון עובדתי, נוגע אך למחלוקת לעניין ההודעה והדיווח על עסקת המכר שנעשה לכאורה בעל פה, בסמוך לאחר כריתת חוזה המכר, במשרדי המשיבה. אולם טענה עובדתית זו, אף כשהיא מגובה בתצהיר, אינה מקובלת עלי. צודקת ב"כ המשיבה בטענתה כי בהעדר הודעה בכתב כנדרש, אין בפנינו כל דיווח על העסקה. אין ולא קיים הליך של הודעה בעל פה. רישומי המשיבה מלמדים על הודעה רק בתאריך 05.06.07, וגם בתצהיר, שהוגש באיחור, לא מצויים הפרטים המדויקים של מועד ומקום, על מנת לבסס טיעון שכזה. על כן, לצורך ערעור זה, הנני קובע כי ההודעה על העסקה והבקשה לקביעת שומת ההשבחה וההיטל הינה מיום 12.06.07, התאריך המופיע על נספח ב' לכתב התשובה. מכאן  שעסקת מכר הנכס דווחה לראשונה למשיבה כ-5 חודשים לאחר כריתתה.

6.         טענת המשיבה היא כי לא ניתן להגיש ערעור על שומה מוסכמת, אלא אך ורק על החיוב על פי שומת המשיבה או שומה מכרעת, ובהעדר שומה מכרעת, הרי שומת החיוב נמסרה למערערים עוד ביום 05.07.07, ומכאן שאף מועד הערעור על שומה זו - חלף ועבר. גם טענה זו אינה מקובלת עלי.

            ראשית, כשמבססת ב"כ המשיבה את טענתה זו על האמור בבר"ע 8325/06 לויט נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה, "אונו" (לא פורסם), להלן: ("פרשת לויט") וכן על האמור בפסק דיני בבש"א 152510/07 מעוז דניאל נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה רמת גן (לא פורסם), ומתברר כי שני פסקי דין אלו כלל אינם דנים בנושא ואין בהם דבר לעניינו, כבר בכך יש כדי להביא לדחיית טענתה. (בפרשת לויט ב רע.א. 8325/06 הנ"ל), הוזכר כי בפסק דינו של בית המשפט השלום, עליו הוגש הערעור והבקשה לרשות ערעור נוסף, אכן נקבע כי ערעור כאמור בסעיף 14 (ג) לתוספת נוגע אך ערעור על השומה המכרעת ולא על שומה מוסכמת, אך שתי ערכאות הערעור לא דנו בנושא זה והערעור נדחה לגופו מטעמים אחרים. מכל מקום, אין דעתי כדעת שופט השלום הנכבד באותו פסק דין.