פסק-דין בתיק בשא 157155/05

בפני ערעור על החלטת כב' הרשם צ'כנוביץ מיום 4.7.05 לפיה ניתנת למבקש רשות להתגונן בבקשת התנגדות לבצוע שטר בכפוף להפקדת 50,000 ש"ח בקופת ביהמ"ש בתוך 30 יום מקבלת ההחלטה.

מסכת עובדתית:

1.         הצדדים הינם אנשים פרטיים, קרובי משפחה אשר כרתו ביום  הסכם לפיו ישקיעו במשותף בשוק המעוף, כאשר המבקש בלבד יהיה מוסמך לתת הוראות קניה ומכירה. כפי שהוסכם, הכספים וההשקעה נוהלו מחשבונו של המשיב, ובו הפקיד המשיב 20,000 ש"ח והמבקש הפקיד 120,000 ש"ח, כאשר רווחי ההשקעות יתחלקו ביניהם ביחס של 80% למבקש ו 20% למשיב.

המבקש מסר למשיב לפחות 3 שיקים כאשר השלישי ביניהם, ע"ס 180,000 ש"ח, שמועד פרעונו היה ב1/1/05, הוא השיק נשוא הבקשה שבפנינו.

טענות הצדדים:

2.         לטענת המבקש שיקים אלה נמסרו כהלוואה כשיקים דחויים ומותנים בהמשך קיום ההסכם בין הצדדים וישולמו ברווחים שיתקבלו בעתיד.

בחודש דצמבר ארע קרע בין הצדדים אשר בעקבותיו ביקש המבקש לבטל את ההלוואה שנתן למשיב, לממש את הרווחים בחשבון ולסיים את היחסים ביניהם.

לטענת המבקש, ידע המשיב כי ההלוואה בוטלה ואף החזיר את סכום הכסף שמשך בגין השיק הראשון. את השיק השני לא הפקיד כלל ואלו את השיק השלישי הפקיד 10 ימים מאוחר למועד פרעונו וזאת בחוסר תום לב ותוך שידע שההלוואה בוטלה.

לטענת המשיב טענתו של המערער לוקה בחוסר פרוט ונותרה חסרת פרטים מהותיים לעניין ההלוואה כשהיא משאירה תמיהות לעניין מהות העיסקה האמיתית בגינה נמסרו השיקים. לפיכך בצדק הותנה מתן הרשות להתגונן בהפקדת הסך של 50,000 ש"ח.

דיון והכרעה:

3.         בית המשפט בבואו לבחון האם ליתן רשות להתגונן, אין הוא נזקק לשאלת מהימנות הגרסה (ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נגד בנק למסחר בע"מ, פ"ד מ"ז(5) 133, 138), ועל המבקש לא מוטל להראות באיזה אופן הוא מוכיח את טענותיו. בית המשפט מסתפק בבחינה הראשונית האם בהנחה שיתקבלו טענות המבקש יש בהן כדי להעמיד למבקש הגנה ולו לכאורה.(ראה  ע"א 518/87 ליאור פטלז'אן ואח' נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', תק-על 93 (3) 1337. ע"א 604/81, 455/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו (3) 518. ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש.לווין עמ' 677-675), ואולם, כאשר יסוד ההגנה שבוסס בתצהיר מתמוטט בחקירת המצהיר על תצהירו, והגנתו מתגלית כ"הגנת בדים", לא נעתר בית המשפט לבקשה (ראו ע"א 102/83 ל.ג.ל. כרמיאל בע"מ נגד בנק לאומי בע"מ, פ"ד מ"א(1) 253, 257).

על פי תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי רשאי ביהמ"ש לקבוע תנאים למתן רשות להתגונן. בין השאר רשאי ביהמ"ש להורות שהנתבע יורשה להתגונן רק בתנאי שיפקיד כסף בקופת ביהמ"ש כדי להבטיח את פירעון חובו, אם יחויב בדין.

ואולם, כפי שקובע בר אופיר בספרו "סדר דין מקור בהלכה פסוקה", עמ' 74:

"זוהי סמכות אשר בתי המשפט כמעט שאינם משתמשים בה, מכיוון שהטלת התנאי נועלת בפני נתבע עני את שערי בית המשפט ונוטלת ממנו את האפשרות לסתור את התובענה ולהוכיח את צדקתו. ואולם כאשר תצהיר ההגנה כמעט שאיננו מגלה הגנה ובית המשפט היה מוכן לסרב לבקשת הרשות להתגונן, שוב אין מניעה לכך שייתן לנתבע רשות מותנית בתנאי של הפקדה "

נכון הוא כי עפ"י ההלכה בית המשפט לערעורים לא יטה להתערב בשיקול הדעת של הערכאה הראשונה לגבי החלטות שעניינן הפקדת ערבות אלא אם שוכנע שהערכאה הראשונה הנחתה עצמה שלא על פי העקורונות הנכונים. (בר אופיר, ספרו הנ"ל , עמ' 74).

בעניינינו, כב' הרשם  צ'כנוביץ בהחלטתו מעלה את טענות המבקש הן בתצהיר והן בחקירתו ולבסוף קובע כי :

"אומנם גרסתו של המבקש לא הופרכה ואינה עולה כדי הגנת בדים ויש בה כדי להראות הגנה ולו בדוחק. יחד עם זאת אני סבור כי טענת הגנתו של המבקש לוקה בחוסר פירוט, אשר הושלמה בחלקה בחקירתו הנגדית של המבקשת אך נותרה חסרה פרטים מהותיים לעניין ההלוואה כשהיא משאירה תמיהות לעניין מהות העיסקה האמיתית בגינה נמסרו השיקים"

בהחלטת הרשם נקבע כי הגנתו של הנתבע לא הופרכה וכי היא מעלה הגנה ולו בדוחק ובשל כך מגיעה לו רשות להתגונן. עם זאת חוסר הפירוט בבקשתו הוא הגורם להתניית הרשות להתגונן בהפקדה של 50,000 ש"ח.

המבקש טוען כי נתן למשיב הלוואה באמצעות מספר המחאות דחויות. בחודש דצמבר 2004 נתגלעו חילוקי דעות בין השניים בנוגע לפעילות המשותפת והמבקש ביקש לממש  את חלקו בשותפות ולפרקה. משלא נענתה בקשתו, חזר בו מכוונתו ליתן הלוואה למשיב ואף הודיע לו על כך ולאור זאת, המבקש לא הציג את השיקים לפרעון.