פסק-דין בתיק בשא 157121/07

1.       לפניי התנגדות לביצוע 2 שיקים ע"ס 60,000 ש"ח כ"א, משנת 2000, שמשך המבקש לטובת אביו, אשר מסרם למשיב.

2.       ההתנגדות הוגשה באיחור, ובהתאם לכך לפניי גם בקשה להארכת המועד להגשתה.

3.       אפתח דווקא בהתנגדות גופה, ואומר כי טענת ההגנה היחידה - חריגת האב מהרשאתו של המבקש - הובררה כהגנת בדים; זאת לאחר שהוברר כי המבקש סייע לאביו לפעול באמצעות שיקים ומסמכי משכנתא חתומים בידי המבקש, ללא כל מגבלה בסכום (רק המשכנתא הייתה על סך 900,000 ש"ח).

4.       אציין גם כי דברי המבקש בדבר יכולתו הכלכלית האישית, שלא תאמה את ההתחייבויות שנקשרו לחתימותיו, אינם רלבנטיים; שהרי המבקש לא יכול היה לפרוע ממקורותיו-הוא גם התחייבויות קטנות בהרבה, וההנחה הייתה שאביו "יגלגל" סכומים בחשבונו של המבקש לצורך מתן כיסוי לשיקים והוא שידאג גם לפירעון חיובי המשכנתא.

5.       התנהלותם רבת השנים של המבקש ואביו הייתה, אפוא, כי המבקש השאיל את שמו וחתימותיו לעסקיו של אביו, וזאת בהיקף בלתי מוגבל.

6.       יוזכר כי אין מדובר על אב המשתמש בבנו הקטין, או הקרוב לקטינות, והסמוך על שולחנו, באופן שהבן אינו יודע בין ימינו לשמאלו ומכל מקום אין בו כוח להתנגד לאביו. המבקש הנו אדם בגיר ומבוגר, וההתנהלות הנדונה מתקיימת בשיתוף פעולה מלא מצדו מזה שנים רבות.

7.       התנהלות זו מקרינה גם על טענות המבקש בקשר עם האיחור בהגשת ההתנגדות. אמנם, בדרך כלל אין מענו של אב נחשב כמען כשר לביצוע מסירה כדין לבן בגיר שאינו גר עם אביו. אולם, כלל זה אינו חל על בן אשר מפזר כלפי כולי-עלמא מצגים שלפיהם אביו פועל מכוחו, לרבות באמצעות שטרות של הבן וחברות שהבן מכהן כאורגאן רשום שלהן. בנסיבות כאלה, אשר הובררו בענייננו, יש לראות את מענו של השלוח, האב, כמען מספיק גם להמצאה לשולח, המבקש.

8.       מכל מקום, הוברר כי ההתנגדות לא הוגשה במועד גם אם התאריך הקובע יהיה המועד שבו הודה המבקש כי היה מודע לחלוטין לחובתו להגיש התנגדות לבקשה לביצוע השיקים בתוך המועד העולה מנתוניו של תיק ההוצל"פ.

9.       מקובלת עלי טענת המשיב, כפי שפורטה בסיכומיו, כי טענותיו של המבקש בדבר מצבו הרפואי, בשים לב לתשתית הרפואית התומכת בהן, אינן משכנעות כי לא היה ביכולתו של המבקש לפעול להגשת התנגדותו במסגרת המועדים הנקובים בחוק; לרבות תוך הסתייעות באביו, שבשלו התרגש על המבקש הסער הגדול הזה.

10.   אם קיימת נטייה לגמישות דיונית בהקשרים שבהם יש למבקש הגנה לכאורה - אין צידוק לגמישות כזו בענייננו, שבו ההגנה נראית כהגנת-בדים על פניה.

11.   יצוין כי המבקש, ואביו, אינם מעלים כל טענת הגנה בדבר החוב למשיב, שבגינו הוגשו השיקים לביצוע.

12.   התוצאה היא כי המבקש ואביו יצרו קונסטרוקציה בעייתית מאוד, שלפיה האב השתמש בשמו, בחתימותיו ובשטרותיו של המבקש כדי לקבל ערכים מנושים, תוך שהמבקש מאפשר זאת במסירתו לאביו שטרות חתומים על החלק; אולם משבאה עת הפירעון של חובות שאין מכחישין אותם - מוצאים עצמם הנושים בפני שוקת שבורה, נוכח חדלות הפירעון של האב וטענת היעדר ההרשאה של הבן.

13.   "משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה לו פרדס נאה והיה בו בכורות נאות, והושיב בו שני שומרים: אחד חיגר ואחד סומא. אמר לו חיגר לסומא: בכורות נאות אני רואה בפרדס, בא והרכיבני ונביאם לאכלם. רכב חיגר על גבי סומא והביאום ואכלום. לימים בא בעל פרדס, אמר להן: בכורות נאות היכן הן? אמר לו חיגר: כלום יש לי רגלים להלך בהן? אמר לו סומא: כלום יש לי עיניים לראות? מה עשה, הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד" [ בבלי סנהדרין צא, א-ב].

14.   קשה שלא לראות בענייננו הד לאותו מדרש תלמודי עתיק, בשינויים המחויבים, ומבלי לייחס למבקש ולאביו חשד לזדון. האב, שחשבונו בבנק הוגבל, אולם היה לאל ידיו לגלגל כספים, פעל באמצעות מסמכים חתומים בידי בנו הצעיר, מחוסר הניסיון, שסייע לאביו בדרך זו לנסות ולהיחלץ ממצוקה שהמשפחה נקלעה אליה. רק השילוב הזה אפשר לאב לקבל מן הנושים הלוואות וערכים שונים. בבואם לתת את הדין, מתיימר כל אחד מהם שלא לחוב: זה לא חתם על השטר, זה חתם אבל לא הרשה שימולא בו הסכום שמולא בו. זה קיבל את האזהרה הגם שאינו החייב בתיק, וזה לא קיבלה וכביכול אינו מחויב על פיה. האב אינו החייב השטרי, והבן אינו בריא בנפשו ואינו מסוגל, כביכול, להגיש התנגדות במועדה.

15.   אף אני, אפוא, אראה את האב ואת בנו, מכוח מצגיו של הבן-המבקש, כשותפים במובן זה שהמצאה לאב תיחשב להמצאה לבן (אף כי האיחור בהגשת ההתנגדות היה גדול דיו גם בלי להתייחס למסירת האזהרה, כאמור), ובריאותו הנפשית של האב תיחשב רלבנטית גם לפעולות שעל הבן היה לנקוט במסגרת ההתמודדות המשפטית עם התסבוכת שיצר האב תוך שימוש בשטרות שהבן מסר בידיו, ופעולות האב מכוח הרשאתו הכללית של הבן לא ייחשבו כחריגה של האב מהרשאתו של הבן.

16.   בשולי הדברים אעיר כי לו התמצתה החולשה בגרסתו של המבקש בפגם הדיוני של האיחור בהגשת ההתנגדות - הייתי עושה מאמץ למצוא לו צד להקל, לרבות על ידי הצבעה על הפגמים הדיוניים בבקשה לביצוע, שלכאורה ניתן היה לקבוע כי הם מחייבים בקשה מתוקנת, המתחילה מחדש את מירוץ המועד להגשת ההתנגדות. אולם, משגרסתו של המבקש אינה ראויה להגנה, לא בדרך של מתן רשות להתגונן ולא בדרך של הידחקות שיפוטית להתגברות על פגמים דיוניים - לא מצאתי לנכון להגיע לתוצאה אחרת בשל הליקויים הדיוניים בבקשת הביצוע. לפיכך אני מקבל את התיקונים שביקש המשיב להכניס בבקשת הביצוע, ואת טענת המשיב כי ההתנגדות מעידה על המבקש כי לא נגרם לו כל נזק בשל הליקויים בבקשת הביצוע, באשר המבקש ידע היטב מה טוענים נגדו.

17.   סוף דבר: ההתנגדות, והבקשה להארכת המועד להגשתה, נדחות. בשל הליקויים בבקשה לביצוע, אין חיוב בהוצאות בגין ההתנגדות.

18.   המשיב רשאי לפעול בתיק הוצל"פ מס' 22-01091-03-4.

ניתן היום, כ"ו בתשרי, תשס"ח (8 באוקטובר 2007), בלשכתי.