פסק-דין בתיק בשא 156829/08

לפני ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק").

1. ביום 06 מרץ 2008, הוגשה על ידי המבקש דניאל אזוגי, (להלן: "המבקש"), בקשה לבטל החלת ההגבלה מיום 21 פברואר 2008. (להלן: "הודעת ההגבלה"). המדובר ב-10 שיקים אשר סורבו כפי שמפורטים בבקשה.

ביום 15 יולי 2008 הודיעו ב"כ הצדדים על הסדר דיוני, ולפיו ביקשו מביהמ"ש ליתן החלטתו בהתאם לכתבי הטענות והתצהירים.

טענות המבקש

2. המבקש טוען באשר להמחאות 1-5 ו- 8 כי המדובר בהמחאות אשר הוצגו לפירעון מחמת טעות של צדדים שלישיים. לטענתו, הנפרעות הודיעו למבקש כי ההמחאות לא יוצגו לפירעון במועד פירעונן.

באשר להמחאות 4-7 טוען המבקש כי לא חרג מהאובליגו הכללי המאושר ועל כן היה על המשיב לכבד החיובים בחשבון. יתרה מכך, טוען כי בנסיבות קודמות כיבד המשיב את החיובים של המבקש בהתאם להסכמות בין הצדדים.

באשר להמחאות 6-7 ו- 9-10, טוען המבקש כי המדובר בהמחאות אשר הוצאו מחשבון הניהול של המבקש לצורך הסדר עם המשיב בחשבון נוסף של המבקש אצל המשיב. על כן, טוען המבקש, כי משלא פרע המשיב ההמחאות עשה כן מחוסר תום לב. עוד טוען המבקש כי גם באשר להמחאות אלו לא חרג מהאובליגו הכללי המאושר.

טענות המשיב

3. לטענת המשיב, המבקש מעלה טענותיו בצורה כללית בלא צירוף כל אסמכתא המבססת טענותיו. כן נטען כי ההסכמות הנטענות על ידי המבקש לא פורטו ולא הוסבר כיצד היה על המשיב לפעול כאשר הוחזרו ההמחאות נשוא ההליך.

המשיב טוען כי השיקים נשוא הבקשה סורבו ע"י המשיב כדין, לא היתה יתרה מספקת בחשבון במועד הצגתם לפירעון, וזאת מאחר שהמבקש חרג ממסגרת האשראי המאושרת, ולאחר מכן משך שיקים ללא כיסוי בהעדר כל מסגרת וללא הרשאה. על כן, על המשיב לא היתה מוטלת כל חובה לפרוע אותם בתאריך פירעונם.

דיון

4. סעיף 10 (א)(1) לחוק קובע עילת ביטול "הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת טעות". לטענת המבקש הטעות הינה של צדדים שלישיים.

הפסיקה פרשה את סעיף 10(א)(1) לפיו הטעות צריכה להיות של הבנק ולא טעות של הלקוח או צד שלישי, האוחז בשיק. (לענין זה ראה גם מאמרו של כב' הש' י. עמית חוק השיקים ללא כיסוי. הפרקליט מד חוברת ג', 463 ופסקי הדין המצוטטים שם)

המבקש לא הסביר את הטעות לה הוא טוען ובד בבד טען, כי על הבנק היה לכבד את השיקים. טענות אשר כמובן אינן מתיישבות יחדיו. אני דוחה טענה זו היות והמדובר בטעות של צדדים שלישיים. לא נטענו נסיבות המצדיקות קבלת הטענה בניגוד להלכה.

5. בהתאם לסעיף 10 (א)(3) לחוק על המבקש להוכיח כי " היה לו יסוד סביר להניח שהיתה חובה על המשיב לפרוע את ההמחאות נשוא הבקשה, נוכח יתרה מספקת או הסכם עם המשיב". המבקש טען כי בהתאם להסכמות קודמות עם המשיב ומאחר ולא חרג מהאובליגו הכללי המאושר היה על המשיב לכבד המחאות אלו.

איני מוצאת כי יש ממש בטענות אלו של המבקש. המבקש לא פרט טענותיו כלל, כן לא צירף אסמכתא כלשהי. לא הוכיח את מסגרת האשראי הנטענת על ידו וכן לא פירט את ההסכמות שהיו לו עם המשיב או כיצד חרג מאותן ההסכמות ככל שהיו.

מנגד, מעיון במסמכי המשיב, אני מוצאת כי המבקש חרג ממסגרת האשראי כאשר זו עמדה על סך של 50,000 ש"ח עד ליום 30 דצמבר 2007. זאת ועוד, לאחר מועד זה כלל לא היתה מסגרת אשראי מאושרת בחשבון ויתרת החשבון עמדה על יתרת חובה של למעלה ממיליון שקלים. לפיכך, נהג המשיב כדין כאשר לא כיבד ההמחאות.

אציין כי המשיב התייחס בתגובתו להשתלשלות הארועים והתנהלותו של המבקש בחשבון נשוא ההליך לפיה "גלגל" המבקש המחאות במאות אלפי שקלים במספר חשבונות עד לקריסה מוחלטת של החשבון. המבקש לא התייחס לנושא זה ואינני סוברת כי עלי לדון או לקבוע דבר לענין זה.

המבקש לא הוכיח את טענותיו לפיהן מתקיימת עילה לגרוע המחאות מהודעת ההגבלה כאמור בבקשה.