פסק-דין בתיק בשא 156539/08

בפני תביעה כספית לתשלום סך של 11,158 ש"ח אשר החלה כהתנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב בהוצאה לפועל בתיק  מספר 5-59-11466-01.

חברת פלאפון תקשורת בע"מ,(להלן: " התובעת") עוסקת במתן שירותי רדיו-טלפון ניידים וכן במכירת ציודי קצה לשירות זה.

לוין נדב (להלן: "הנתבע"), התחייב לשלם בעבור השירותים דנן אשר סופקו לו בהתאם להודעות חיוב אשר תשלח אליו התובעת בגין חשבוניות תקופתיות. אולם, בניגוד למוסכם צבר הנתבע חוב בגובה סכום התביעה אותו הוא מסרב לשלם.

משכך, ובלית ברירה, הגישה התובעת תביעה זו.

הנתבע טען, כי בכתב תביעתה הסתירה התובעת פרטיים חיוניים לתביעה מבית המשפט. לרגל נסיעתו לחו"ל התקשר עם התובעת בהסכם שירות לאספקת שירותי רדיו טלפון בחו"ל  "שירות פלאפון חו"ל" אשר מטרתו העיקרית הינה חיסכון בעלויות השיחה מחו"ל לישראל.

לגישת הנתבע, מעולם לא ניתן כל הסבר באשר לצורך בהתקשרות ראשונית עם מרכזנית ורק לאחר מכן חיוג ליעד הרצוי. לגישתו הסבר מעין זה לא ניתן גם לרעייתו בעת קבלת המכשיר בנמל התעופה, משכך חויבו שיחותיו בסך של 14 ש"ח לדקת זמן אוויר בעוד שהתעריף המוזל הינו 7 ש"ח לדקת זמן אוויר.

לגישת הנתבע לאור העובדה כי רעייתו לא קיבלה כל הסבר באשר לצורך ליצור קשר עם המרכזייה בוצעו השיחות ללא התעריף המוזל, ונגרם לו נזק כבד.

השגותיו של הנתבע באשר לתביעה הן כדלהלן:

1.      חשבונית 2085996798 אשר החיוב הינו בעבור שירות פלא פון חו"ל על סך5,410.57 ש"ח.

2.      חשבונית 3009958031 אשר בה חויב הנתבע בעלות מכשיר הרדיו טלפון אשר ברשותו בסך של 2,421 ש"ח.

3.      חשבונית  2088131167 על סך 2,193 ש"ח בגין דמי יציאה.

לגבי חשבונית 2087012135 (ע"ס 278 ש"ח) לא קיימת מחלוקת, ונשלח שיק על הסכום הנדון.

לגישת הנתבע באשר לחשבונית הראשונה, לאור גישתו כי התובעת הפרה את חובת הגילוי המוטלת עליה, ומשכך נמנעה מהנתבע ההטבה של תשלום של 7 ש"ח המהווה את התעריף המוזל, ולא 14 ש"ח המהווה את התעריף הרגיל.

באשר לחיוב השני, טוען הנתבע כי הינו לקוחה של התובעת על אף המחלוקת אשר קיימת ומשכך תמוה בעיניו החיוב האמור נכון הדבר גם באשר לחיובו בגין מכשיר הרדיו טלפון עצמו.

בתאריך ה-15/04/08 התקיים בפני דיון מקדמי, בו, הוצע לצדדים  כי יתנו לבית המשפט לפסוק בסכסוך דנן על דרך הפשרה בגבולות מינימום של 3,600 ש"ח וגבולות מקסימום של 9,000 ש"ח.

הצדדים בחרו, בנסיבות  העניין, לקבל את הצעת ביהמ"ש ולהפקיד את ענייניהם בידי בית המשפט, על מנת שזה יפסוק בהם,  על פי הקבוע בסעיף 79 א' (א) לחוק בתי המשפט.

יפה עשו הצדדים שהסכימו לסיים המחלוקת בדרך זו.

בכך שהצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין בדרך זו, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר" ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו.

המשפט מכיר בחשיבות ערך האמת, אך גם ביחסיותו של ערך זה. המשפט מתרחק מערכים מוחלטים ומחפש פשרה - המשקפת את מלוא המורכבות של הקיום האנושי - בין ערכים מתנגשים. דווקא החיפוש אחר ערכים - ובהם החיפוש אחר האמת - מביא את המשפט לצורך הדורש לאזן בין ערכים מתנגשים ( ראה אהרון ברק - על משפט שיפוט ואמת, משפטים כ"ז, (תשנ"ו) 11).