פסק-דין בתיק בשא 155000/06

מבוא וטענות הצדדים

1.       לפניי התנגדות לביצוע שטר ע"ס 44,250 ש"ח, שנעשה על ידי השוכרים, להבטחת קיומם של חיוביהם לפי הסכם שכירות עם המשיבים. השטר נערב על ידי המבקשים, אחותה וגיסה של השוכרת וגיסיו של בן-זוגה דאז, השוכר.

2.       המבקשים טוענים כי לא התכוונו לערוב לחיובי השוכרים אלא בתקופה הקלנדארית הנקובה בחוזה, שבהקשרו חתמו כערבים על שטר החוב, ולכל המאוחר בשנת-האופציה הסמוכה לה. לפיכך ערבותם אינה תקפה ביחס לחיובים מאוחרים יותר, שנוצרו בתקופות שבהן הוארך החוזה בלא לערב את המבקשים (תרתי משמע).

3.       המשיבים טוענים כי ההתנגדות הוגשה באיחור, עקב טעות מצד המבקשים בדיווח על מועד מסירתה של האזהרה לעורך-דינם. לפיכך אין 'טעם מיוחד' להארכת המועד שנקבע בחיקוק, ודין ההתנגדות להיות מסולקת על הסף.

4.       עוד טוענים המשיבים כי ההתנגדות נגועה בהעלמות של עובדות מהותיות ובסתירות בעדויותיהם של המבקשים, ולפיכך יש מקום לדחותה גם לגופה, הן מחמת חוסר תום-לב בהסתרת העובדות המהותיות והן מחמת היותה של גרסתם בגדר הגנת-בדים, נוכח הסתירות האמורות.

5.       המשיבים ממשיכים וטוענים כי מן החקירות, וממסמכים שהוגשו, עולה אומד דעת ברור של המבקשים לערוב לחיובי השכירות כפי שהוארכה מזמן לזמן. המשיבים מסתמכים על נוסח כתב הערבות החתום בידי המבקשים, שנספח לחוזה השכירות, ובו התחייבו המבקשים כי "ערבותנו זו תחול גם אם יחולו בחוזה שינויים לרבות שינויים יסודיים, ולרבות הארכת תקופת השכירות". המשיבים הצביעו על כי הארכת השכירות הייתה ידועה למבקשים, מתוך הקשר שקיימו עם השוכרים על רקע יחסי המשפחה והשכנות ביניהם. מכוח אותן נסיבות, היו המבקשים מודעים גם לקשייהם הכלכליים של השוכרים. חרף זאת, נמנעו המבקשים מלדרוש את השטר בחזרה, או להתריע בדרך אחרת לפני המשיבים על חדילת ערבותם.

6.       לבסוף טוענים המשיבים כי בערבותם, ובאי-סיוגה הכרונולוגי, יצרו המבקשים מצג של ערבות לחיובי השכירות כלפי המשיבים, והמשיבים הסתמכו על כך ושינו את מצבם לרעה. גם מטעם זה חבים המבקשים בכיבוד ערבותם, משהוברר כי השוכרים חדלי-פירעון.

המתווה הנורמטיבי

7.       בנוהג שבעולם שיחסי שכירות הם יחסים בעלי פוטנציאל של הימשכות לאורך זמן. בדרך כלל נכרתים חוזי שכירות לתקופה מוגבלת. הדבר מובן, משום שהצדדים עדיין אינם יודעים אם יחסיהם יעלו יפה, וכיצד ישפיעו מאורעות עתידיים על רצונם להמשיך בשכירות. לפיכך, גם אם הצדדים צופים אפשרות להארכת השכירות, מקובל כי הדבר בא לביטוי במתן אופציה לתקופה מוגבלת. אולם, שכיח מאוד כי משיחסי הצדדים עולים יפה, ומשלא מתרחשים שינויים בחייהם ובעסקיהם של הצדדים המחייבים סיום של השכירות - מוארכת השכירות מעת לעת, על בסיס החוזה המקורי, כפוף לשינויים נקודתיים המוגדרים בהסכמי ההארכה. לעתים, כבענייננו, החוזה מוגדר מלכתחילה כחוזה העשוי להתחדש ללא הגבלה, בהתאם לנהלי חידוש וסיום שהוגדרו בו.

8.       יחסים חוזיים ארוכי-טווח מאופיינים לעתים כ'חוזי-יחס' [ראו מנחם מאוטנר, "דרישת תום הלב ואופן תחולתה על סוגי החוזים השונים (חוזים צרכניים, חוזים מסחריים, 'חוזי עסקה' ו'חוזי יחס')", מתוך: דניאל פרידמן, נילי כהן, חוזים ג, אבירם - 2003, עמ' 346-350]. בחוזים מתמשכים כאלה לא ניתן לצפות מראש את כל ההתפתחויות שהעתיד הלא-קרוב צופן בחובו, ולהסדיר אותם מראש בחוזה. יחד עם זאת, ובזיקה לכך, קיימת ציפייה כי אם אמנם יימשכו היחסים החוזיים, הם יקבלו אופי שיתופי יותר, שבמסגרתו ישתדלו הצדדים להסכים מעת לעת על פתרונות למצבים משתנים לאור עקרונותיו של חוזה-היחס, אף מעבר להסדרים הקונקרטיים של החוזה המקורי. לפיכך מאופיינים חוזים כאלה במידה מוגברת של חובת תום-לב, שמכוחה על הצדדים להגשים את ציפיותיהם ההדדיות לשיתוף פעולה נוכח התפתחויות בלתי צפויות ועל בסיס הגינות ושיתופיות הדדיים.

9.       גם בחוזה שכירות, שבמסגרתו צפויה השכירות להתחדש מתקופה לתקופה, לפרק זמן ארוך או אף בלתי מוגבל מראש, יש ממד מסוים של 'חוזה-יחס' כאמור. המשכיר מפקיד בידי השוכר נכס יקר. בהחזקתו כרוכות חובות אזרחיות ומינהליות רבות. המשכיר חושף עצמו לסיכונים משמעותיים, במקרה שהשוכר יגרום נזק לנכס או יפר חובות כאמור. לעתים, פרנסת המשכיר על דמי השכירות, ואי-תשלומם במועד עלול להיות בעל משמעות כשל הלנת שכר. השוכר, במקביל, משתית את מרכז חייו על המושכר, ומצפה להנאה סבירה ממנו כבסיס לחיים משפחתיים או להפעלת עסק. היעדרה של הנאה כאמור, בנסיבות כאלה, עלול לקלוע אותו למצוקה קיומית. הצדדים חותמים על החוזה, אפוא, כזרים; אולם מצפים לקיימו לאורך זמן כשותפים להגשמתה ההוגנת של תכלית השכירות עבור כל אחד מהם.

10.   ערבות היא מוסד שבמסגרתו מצהיר הערב כי ביום פקודה ייכנס תחת החייב העיקרי. ערב לחוזה שיש בו חובה מוגברת של תום-לב, כגון עקב קיומם של היבטים של חוזה-יחס - נכנס, אפוא, גם תחת חובת תום-הלב המוגברת של החייב העיקרי. כפוף לחובת הגילוי הנאות כלפי הערב של פרטי העסקה ואופייה, ושל שינויים בה, על הערב לשוות לנגד עיניו את ציפיותיהם הדדיות הסבירות של הצדדים העיקריים לחוזה, ולדעת כי ערבותו משתרעת גם על ציפיות אלה. חוזה, באקלים המשפטי השורר בזמננו ובמקומנו, אינו רק גיליון מודפס וחתום. חוזה הוא רקמה של הסכמות, המעוגנות ומתפרשות לאור הרקע שממנו צמח החוזה, לרבות המשא-ומתן שקדם לו והנוהג הקיים בין הצדדים ובענף הרלבנטי, ולאור תכליתו של החוזה והציפיות ההדדיות הסבירות של הצדדים כאמור. לפיכך גם ערבות לחוזה, לרבות ערבות לשטר ביטחון הנספח לחוזה, היא ערבות למכלול החיובים החוזיים, במובן הרחב העולה מן ההגדרה האמורה.

11.   הערבות, מטבעה וממהותה, יורדת לשורשו של עקרון ההסתמכות. מי שאינו סומך באופן בלעדי על השותף החוזי הישיר שלו, מבקש ערב שעליו יוכל להסתמך אם השותף החוזי יכזיב. בלא יכולת להסתמך על הערב, אין כל ערך וטעם בערבות; בהתאם לביטוי התלמודי: 'ערבך - ערבא צריך' (הערב שלך צריך ערב בעצמו - ש"פ). לפיכך, החובה הכללית להימנע מלהתכחש למצגים שהזולת הסתמך עליהם ושינה על פיהם את מצבו לרעה, אשר מעוגנת בחובת תום הלב החוזית ובחובת הזהירות הנזיקית, כמו גם במוסד הדיוני של ההשתק או המניעות - הנה חובה מובהקת במיוחד בהקשר של ערבות.

12.   החובה האמורה היא הדדית. אם הערב הוא מעין שותף לחוזה בין הנושה לנערב, אזי גם הנושה צריך להתייחס אליו ככזה. על הנושה להתייחס לערב בתום-לב, לכבד את ציפיותיו הסבירות ולנהוג כלפיו גילוי נאות ביחס לעסקה, ובחוזה ארוך טווח - גם ביחס לשינויים יסודיים העשויים לחול בה.

13.    מעקרונות אלה יוצא שאם משכיר ושוכר חפצים בהארכת השכירות, ובהארכת תוקפה של הערבות לחיובים הקשורים בשכירות, עליהם לצרף להסכמתם זו את הערב. אחרת, יהיה הערב רשאי לטעון כי הסיכון הכרוך בערבות הוגדל ללא הסכמתו, ולפיכך אין הוא נושא בחבות בגין כך.

14.   חוק הערבות מקפיד כי לא יוטל על הערב סיכון גדול יותר מזה שלו התכוון לערוב [סעיף 5(ב)  בחוק הערבות; רוי בר-קהן, ערבות, שירז 2006, 239-255]. הארכת השכירות והערבות עלולה להגדיל את הסיכון של הערב. במועד ההתקשרות המקורית ערך הערב לעצמו את החשבון של יכולת ההחזר הצפויה של הנערב, על בסיס מצבו הכלכלי של הנערב אז, וגם של מידת המוטיבציה של הערב לערוב לנערב, על בסיס הקשר ביניהם אז. כמודגם במקרה שלפנינו, בשני הממדים הללו עשויים לחול שינויים לאורך הזמן. מי שהיה בעל כושר פירעון עלול להיקלע לקשיים כלכליים. מי שהיו קרובי-משפחה המצויים ביחסים טובים עלולים להתרחק, ואף להפוך לקרובי-משפחה-לשעבר. לא ניתן לומר באופן גורף, אפוא, כי הארכת השכירות אינה אמורה לחולל כל שינוי בתוקפה של הערבות.

15.   מקום שמוכח אומד דעת של הצדדים לחוזה הערבות כי הערבות תתחדש מאליה אם וכאשר תתחדש השכירות, ללא הגבלת זמן - יש לתת תוקף מלא להתחייבות גמישה זו של הערב. יש לתת תוקף לציפייתו הסבירה של משכיר כי ערב לחוזה השכירות, או לשטר חוב להבטחת קיומו של חוזה שכירות, ילווה בערבותו את יחסי השכירות הללו, שהתארכותם מעבר לתקופה הראשונית נצפתה ונקבעה מראש בחוזה השכירות, אלא אם כן באה הסתייגות מפורשת מכך. במקרה של הסתייגות כאמור, יוכל המשכיר להתנות את המשך השכירות בהמצאת ערובה חלופית על ידי השוכר. בהיעדרה, יסתמך המשכיר על הערבות כבת-לוויה מתמדת של השכירות, ויימנע מקבלת ערובה חלופית. סיכולה של ציפייה לקיום הערבות כאמור יותיר את הערבות כמשענת קנה רצוץ.

16.   תפיסת ההסתמכות האמורה שלובה בתפיסה של אומד דעתם של הצדדים לחוזה השכירות ולחוזה הערבות הנלווה לו במקרה המיוחד הנדון. לדוגמא, בהקשר של ערבות לעמית לעבודה, על רקע קשר אשר לגביו אין הנחה כי יימשך שנים רבות דווקא, ראוי לפרש את חוזה הערבות פירוש דווקני, ולא לקרוא לתוכו הסכמות-מכללא שאין בו. בנסיבות אחרות, כגון בהקשר של ערבות בין בני משפחה קרובים, ניתן לעתים להניח כי לו 'הטרדן המתערב' היה שואל את הערב, עובר לחתימתו על כתב הערבות, אם הוא מקבל עליו להיות ערב לשכירות כל עוד היא נמשכת - היה הערב משיב בחיוב. הנחה זו תישקל, כמובן, לאור כלל הנסיבות כפי שיוכחו.

17.   תוקף מיוחד יש לאומד דעת כאמור, כשהערב הוא קרובו של הנערב. בהקשרים כאלה, ניתן להניח שהערבות היא מעין מתנה של הערב לנערב, וליישם את החזקה (הניתנת לסתירה...) כי הנותן - בעין יפה נותן. כמה שנאמר [רמב"ם, יד החזקה, קניין, הלכות זכייה ומתנה, יא, יח]:

"מעשה באחד שאמר תנו לפלוני בית המחזיק מאה כדין, ונמצא הבית שיש לזה המצווה מחזיק מאה ועשרים.  ואמרו חכמים זכה בבית זה, שהדברים מראין שכוונתו לזה הייתה:  שכל הנותן, בעין יפה נותן.  וכן כל כיוצא בדברים אלו".

18.   בנסיבות שבהן יש מקום לייחס לערב, במעמד ההתקשרות, כוונה לערוב לנערב גם לתקופות שבהן תוארך השכירות - ממילא אין מדובר על שינוי בחיוב הנערב, אשר תוקף הערבות לגביו תלויה בשאלה אם מדובר בהגדלת הסיכון, ובשינוי יסודי, אם לאו. משיש מקום לחייב את הערב לכבד את המצג שיצר, לרבות בדבר המשך ערבותו במקרה של הארכת השכירות, שהנושה הסתמך עליו ושינה בעקבותיו את מצבו לרעה - אין לומר גם שדבר זה פוגע בזכויותיו של הערב.