פסק-דין בתיק בשא 153072/08

בפני תביעה כספית לתשלום סך של 3,048 ש"ח. 

התובעת, רשות השידור (להלן: "התובעת" ) הינה סטטוטורי ציבורי אשר הוקם על- פי חוק רשות השידור, התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"), ותפקידה בין היתר לקיים שידורים טלוויזיוניים בהתאם לחוק.

בהתאם לחוק ובהתאם לתקנות רשות השידור (אגרה בעד מקלט טלוויזיה), התשמ"א -1981 (להלן: "התקנות") חייב כל מחזיק במקלט טלוויזיה לשלם לתובעת אגרה שנתית בגובה ובסכומים אשר נקבעו בחוק ובתקנות.

לטענת התובעת, בכל הזמנים הרלוונטיים החזיק אליעד חורב (להלן: "הנתבע ") במקלט טלוויזיה ובהתאם לאמור לעיל חייב בתשלום האגרה כחוק.

לאחר שכל ניסיונות התובעת לגבות את החוב האמור העלו חרס, לא נותר בידיה כל ברירה אלא מלהגיש תביעה זו כאשר סכום החוב צמוד ומשוערך ליום הגשתה.

הנתבע הכחיש את טענות התובעת מכל וכל. לשיטתו לא החזיק מקלט בין בשנים 1999-2005, בתקופה בה התגורר  בגוש קטיף.

הנתבע טוען כי רכש לראשונה מקלט בחודש 08/05 וגם בתקופה זו לא נדרש לשלם, וזאת מהסיבה כי מהמועד בו פונה הישוב החליף הנתבע מספר כתובות ולגישתו דבר זה הוא אשר הביא לאי קבלתה של  הדרישה לתשלום מצד התובעת.

בתאריך ה -02/03/08 התקיים בפני דיון מקדמי, בו,טענה התובעת כי הנתבע החזיק עוד משנת 2002 במקלט טלוויזיה. וזאת בהתאם לדיווח סוחרים אשר הוצג לבית המשפט  ביום 05/03/08 אשר בו מופיע כי הנתבע רכש טלוויזיה מסוג גרץ 21" ביום 06/02/02 מחנות "טרקלין חשמל". הנתבע הכחיש אמיתות דיווח זה.

בהחלטה מיום 18/03/08 הוצע לצדדים  כי יתנו לבית המשפט לפסוק בסכסוך דנן על דרך הפשרה.

דיון

הצדדים בחרו, בנסיבות  העניין, לקבל את הצעת ביהמ"ש ולהפקיד את ענייניהם בידי בית המשפט, על מנת שזה יפסוק בהם,  על פי הקבוע בסעיף 79 א' (א) לחוק בתי המשפט, לאחר טיעון קצר מכל צד.

יפה עשו הצדדים שהסכימו לסיים המחלוקת בדרך זו.

בכך שהצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין בדרך זו, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר" ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו.

המשפט מכיר בחשיבות ערך האמת, אך גם ביחסיותו של ערך זה. המשפט מתרחק מערכים מוחלטים ומחפש פשרה - המשקפת את מלוא המורכבות של הקיום האנושי - בין ערכים מתנגשים. דווקא החיפוש אחר ערכים - ובהם החיפוש אחר האמת - מביא את המשפט לצורך הדורש לאזן בין ערכים מתנגשים ( ראה אהרון ברק - על משפט שיפוט ואמת, משפטים כ"ז, (תשנ"ו) 11).   

כבר נקבע כי פסיקת בית המשפט בהליך לפי סעיף 79 א' איננה מוגבלת לד' אמותיו של הדין המהותי אלא גם לעקרונות ושיקולים של מוסר, חירות, צדק, שלום ויישור הדורים.

יש אף והפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג {ראה ע"א 1639/97 אגופוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה פ"ד נג (1) 337).  וכן ראה ת"א 2014/99 זרוצי נ' שנקמן (טרם פורסם)}.

גם חז"ל, התלבטו מהי הדרך הנכונה ליישב סכסוכים שהגיעו אל בית הדין וחלקם צידדו בדרך הפשרה. וכך נאמר בגמרה ( מסכת סנהדרין, דף ב' עמ' ב'):

"ר יהושע בן קרחה אומר: מצווה לבצוע (= להביא לידי פשרה) שנאמר:" אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" [זכריה,ח'] והלא במקום שיש משפט- אין שלום, ובמקום שיש שלום -אין משפט! אלא איזהו משפט שיש בו שלום? הוי אומר: זה הביצוע(=פשרה)."

אי לכך ולאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים {(ראה ת"א (ב"ש)187/93 פרץ אשר נ' קופת חולים של ההסתדרות (טרם פורסם), וכן ראה רע"א 5192/01 די וורלי נ' הלין (טרם פורסם)} ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות התרשמתי מטענות הצדדים ומהמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבע, לשלם לתובעת לסילוק כל טענה מכל מין וסוג שהוא הקשורה בתיק זה, סך של 1,800 ש"ח (כולל מע"מ). בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת מחצית מהוצאות המשפט וכן סך של   360 + מע"מ  בעבור שכ"ט עו"ד.

הסכום הנ"ל ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן רשאית התובעת לבקש חידוש הליכי ההוצאות לפועל (בסכום הנ"ל).

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים בדואר רשום