פסק-דין בתיק בשא 150338/07

1.         מבוא

מונח בפני ערעור על החלטת כב' הרשמת א. עפרון מיום 27.12.06 במסגרת בש"א 180706/06 בתיק עיקרי 29780/06.

בהחלטתה נשוא הערעור ביטלה כב' הרשמת עיקול זמני שהוטל בנכס הרשום בבעלותם של המשיבים 2-3, ואשר מתגורר בו המשיב 1 (שהינו הנתבע) בתמורה לדמי שכירות סמליים.

ההחלטה נשוא הערעור מתייחסת למשיבים  2 ו- 3 ולא היה מקום לצרף את משיב 1 (הנתבע) כמשיב לערעור שכן לא היה צד להחלטה נשוא הערעור.

2.         טענות המערער

א.        טעתה הרשמת שקבעה שרישום הבית על שם המשיבים 2-3 מונע הטלת העיקול שכן הובאו בפניה ראיות המוכיחות כי הבעלות האמיתית בבית היא של המשיב 1.

ב.         שגתה הרשמת בקובעה כי המשיבים הגישו את הבקשה לביטול העיקול במועד.

ג.         אין מקום לדון בטענות המשיבים כיוון שזוהי בקשה שנייה, לאחר שכבר הוגשה הבקשה ביום 27.6.06.

3.         טענות המשיבים

א.        המשיבים 2 -3 הציגו ראיות מוצקות לכך שהנכס הינו בבעלותם.

ב.         הבקשה הוגשה באיחור מה נוכח הזמן שנדרש לאיסוף הראיות שכן המדובר במסמכים שמלפני כ- 10 שנים.

ג.         במקרה דנן לא מתקיימים התנאים להטלת עיקול זמני.

4.         דיון והכרעה

ראש וראשית אדרש לסוגיית האיחור שבהגשת הבקשה לביטול העיקול מצד המשיבים 2-3 אשר שנויה במחלוקת.

ע"פ סעיף 360 לתקנות סדר הדין האזרחי הגדרת מחזיק הינה כדלקמן:

" אדם, זולת המשיב בבקשה לסעד זמני, אשר ברשותו מצויים נכסים שלגביהם נתבקש או ניתן סעד זמני".

מכאן, שהמשיבים 2-3 הינם בגדר מחזיקים.

לכאורה מכיוון שהמשיבים 2-3 טוענים לבעלות בנכס ולשיטתם אין למשיב 1 (הנתבע) זכויות בנכס זה, לא ניתן לומר כי הם "מחזיקים" בעבורו ברכוש מסוים.

ואולם עניין זה שנוי במחלוקת בין הצדדים ולו הנכס אכן שייך לנתבע והרישום בו התבצע על שם המשיבים 2-3 לצורך הברחת נכסיו, הרי שהדבר מחייבנו לסווג את המשיבים 2-3 כבאים בנעלי "המחזיק" המופיע בתקנות.

5.         עתה יש לבחון מהי הדרך העומדת בפניהם להגיש בקשה לביטול צו העיקול.

תקנה 367 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי:

"ניתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד, רשאי המשיב לבקש את ביטול הצו בתוך שלושים ימים ממועד המצאתו; מחזיק, אם ישנו, רשאי לבקש את ביטול הצו בהתאם לתקנה 376" .

 תקנה 376 מורה כהאי לישנא: