פסק-דין בתיק בשא 1324/07

עובדות המקרה

1.         א. החייב, יליד 46', הגיש בקשה למתן צו לכינוס נכסיו ולהכרזתו פושט רגל (להלן: פוש"ר) בגין חובות מוצהרים על סך 692,320 ש"ח ל- 17 נושים. ביום 20/11/06 ניתן צו לכינוס נכסי החייב ונפסק כי עליו לשלם תשלום חודשי בסך של 1,000 ש"ח.

לאחר מתן צו הכינוס הגיש החייב בקשה להפחתת התשלום החודשי שהושת עליו, ומשנדחתה בקשתו נמנע מלשלם את התשלומים לקופת הכינוס.

ב. לא למותר לציין כי בבקשת ההפחתה ציין החייב כי הוא מחזיק רכב, ומשלם 900 ש"ח כהוצאות לאחזקת רכב. בהחלטתי מיום 28/2/07, בה נדחתה בקשת החייב להפחתה, נקבע כי אין לחייב זכות מוקנית להחזיק רכב ישן או חדש, ואם הוא מבקש להיות מוכרז פושט רגל, עליו לצמצם הוצאותיו.

ג. בדיון שהתקיים בעניינו ביום 18/10/07 מסר החייב כי העבירו למוסכניק המטפל ברכב, ומשנתבקש לומר מתי העבירו, אמר כי הוא כמעט בטוח שהדבר היה בדצמבר 06'. משנאמר לו כי בפברואר 07', במסגרת בקשתו להפחתה, טען כי הוצאותיו להחזקת רכב עומדות על 900 ש"ח, לא ידע להסביר ענין זה.

מכל מקום, החייב התחייב לסלק את פיגוריו בתוך 30 יום.

ד. בהמשך, ביום 11/11/07 שלח החייב לבית משפט הסכם שערך עם אדם בשם חג'אזי מוחמד יוסף, לפיו הוא מעביר לו את רכבו כדי שיתקן תקלה במנוע בעלות של 1,000 ש"ח וכן לשימושו למשך 6 חודשים בלבד, ותאריכו -2/3/07.

ה. ביום 22/11/07 הביע הכנ"ר תמיהה על התאריך בו נערך ההסכם, שאינו תואם את התאריך הנטען על ידי החייב בדיון, ונעשה לכאורה מיד לאחר החלטת בית המשפט לדחות את בקשתו להפחתת התשלום החודשי. כן ציין הכנ"ר כי החייב המשיך באי עמידה בתשלומים החודשיים בניגוד להתחייבותו ולהחלטת בית המשפט ואף לא הגיש דוחות חודשיים מאז הגשת הבקשה להפחתה בינואר 07'.

ו. החייב הודיע ביום 29/11/07 כי שילם את כל התשלומים החודשיים וכי הוא מוכן לוותר על הרכב גם כיום לצורך הכרזתו פושט רגל, ולעשות כל אשר יורה לו הכנ"ר.

ז. בהחלטתי מיום 21/1/08, נתבקש הכנ"ר להגיש חוות דעת עד יום 1/4/08, והובהר לחייב כי אם יצבור פיגורים נוספים לקופה תדחה בקשתו על הסף.

ח. דא עקא שביום 14/4/08 הודיע נושהו של החייב כי הוא ממשיך לצבור פיגורים ואלה עומדים על 4,000 ש"ח, ואילו הכנ"ר הודיע ביום 15/5/08 כי משממשיך החייב ליצור פיגורים ולא הגיש דוחות הכנסות והוצאות חודשיים, הוא עומד על ביטול צו הכינוס. כיום מפגר החייב ב- 6 תשלומים לקופת הכינוס, כשסך פיגוריו עומד על 6,000 ש"ח. 

הכנ"ר והנושים ביקשו מבית המשפט לבטל את צו הכינוס עקב ניצול לרעה של הליכי פשיטת הרגל.

            דיון

2.         להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות , האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה היעילה והשווה ביותר, והשניה לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות. (ראה ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4), 197, עמ' 205-206; ע"א 92/76 בן ציון נ' מ"י, פ"ד לא (1) 164, 166; ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר, פ"ד מח(1), 45, 55; ע"א 501/67 הכנ"ר נ' ולנסי ואח', פ"ד כב(1), 23, עמ' 28; וכן ראה א' פרוקצ'יה, " פשיטת רגל על פי בקשת חייב", הפרקליט ל' (תשל"ו) 271, 272).

השאלה העיקרית העומדת בפני בית המשפט בדונו בבקשת חייב להכריזו פושט רגל, היא האם נהג החייב בתום לב בעת יצירת חובותיו, עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם. בהעדר תום לב, אין החייב זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה. (לוין וגרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שנייה, בעמ' 169; כן ראה ע"א 5503/92 קירצמן ואח' נ' הכנ"ר, פ"ד מט(1), 749, 756).

אחד התנאים בהליך זה, במיוחד כאשר החייב הוא הפונה בבקשה להכרזתו פושט רגל, הינו כי החייב יקבל על עצמו את המגבלות והחיובים המוטלים על פי הפקודה ועל ידי בית המשפט של פשיטת הרגל, והוא אינו זכאי להנות מהגנת הפקודה, בלא לקיים את הוראותיה.

3.         הפקודה, המסמיכה את בית המשפט לבטל הכרזתו של פלוני פושט רגל במצבים מסוימים, אינה כוללת הוראה מיוחדת המסמיכה אותו לבטל צו כינוס, ואולם סעיף 181 לפקודה מסמיך את בית המשפט לחזור ולעיין בכל שלב בכל צו שנתן מכוח סמכותו בפשיטת רגל, לבטלו או לשנותו, ובגידרו גם בחינה מחדש של צו כינוס שניתן.

" נראה הדבר, ששיקול דעתו של ביהמ"ש לעניין ביטול צו לפי סעיף 181 דומה בהיקפו לשיקול דעתו של ביהמ"ש בדונו בבקשה לביטול הכרזה... הוא הדין אם נתברר שהחייב מנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל". (לוין וגרוניס, בספרם הנ"ל, עמ' 117).

הפסיקה קבעה כי חייב אשר לא גילה את כל נכסיו וחובותיו בדו"חות שהגיש לכנ"ר, נמנע מלהתייצב לחקירה, נמנע משיתוף פעולה עם הכנ"ר, נמנע מהצגת מסמכים לרבות דו"חות כספיים, המשיך לצבור חובות במהלך הליכי פשיטת הרגל, חי ברמת חיים גבוהה ופזרנית על חשבון הנושים, נמנע מלשלם את התשלומים העיתיים שהוטלו עליו על ידי בית המשפט במסגרת צו הכינוס, נמנע מלהתפרנס ומלהפעיל את כישוריו ויכולתו להגדיל את הכנסותיו וניצל לרעה את הליך פשיטת הרגל- מתנהל בחוסר תום לב בהליכי פשיטת הרגל. (ראו לעניין זה: ע"א 6416/01 הנ"ל, שם; ע"א 4892/91 הנ"ל, בעמ' 58; ע"א 149/90 קלאר נ' הכנ"ר, פ"ד מה(3), 61; ע"א 5178/92 אליהו נ' הכנ"ר, פ"ד מט (1) 435; פש"ר (חי') 513/03 עמית ואח' נ' הכנ"ר, תק-מח 2004(3) 2871; פש"ר (חי') 71/03 עלי דקה נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד (1) 281; פש"ר (חי') 230/01 אגא עלי נ' הכנ"ר, דינים -מחוזי לג (3) 328).

4.         במקרה דנא, התנהלותו של החייב בהליכי פשיטת הרגל תמוהה בלשון המעטה. החייב המדגיש בכל בקשה ותגובה את עברו הצבאי, בחר שלא לעמוד בהוראות בית המשפט והפקודה, לא הגיש דוחות הכנסות והוצאות ולא שילם את התשלומים שנדרשו ממנו כסדרם, על אף שהובהר לו כי אם יצור פיגורים נוספים לקופה יבוטל צו הכינוס שניתן בעניינו. אין מדובר בפעולות שיטור שעל בית המשפט לבצע, כדי שחייבים יעמדו בהוראות הפקודה, וכפי שבהליכי הוצאה לפועל מפוזר תיק איחוד, כאשר חייבים אינם משלמים את התשלום שהושת עליהם, (סעיף 74 טו לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967), כך גם בהליכי פשיטת רגל, כאשר החייב הוא יוזם ההליך.