פסק-דין בתיק בש 5182/05

1.         לפנינו ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט א' טננבוים) מיום 23.11.2005, בת"פ 1351/04, שדחה את בקשת המערער לפריסת הקנס שהוטל עליו.

2.         המערער הורשע על ידי בית משפט קמא ב-10 אישומים שונים של ניהול משחקי מזל דרך האינטרנט. בית משפט קמא גזר עליו מאסר בפועל של ארבע וחצי שנים, מאסר על תנאי של 18 חודשים ל-3 שנים, קנס בסך 200,000 ש"ח וכן חייבו בהוצאות משפט בסך של 30,000 ש"ח.

המערער ערער על גזר הדין, ובדיון לפנינו (מיום 26.9.2004) הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה כי עונשו יופחת לשנתיים מאסר בפועל וכי הקנס יופחת לסך של 100,000 ש"ח. המערער הסכים להסדר זה, ונתנו לו תוקף של פסק דין. הורינו בפסק הדין כי יתרת הקנס (בסך 22,000 ש"ח) תשולם בתום חודשיים מיום שחרורו של המערער מהמאסר בגין תיק זה, או ביום 8.9.2006, לפי המוקדם יותר. כן הורינו כי תקופת התנאי תעמוד על שנתיים בלבד.

3.         לאחרונה, משהשתחרר המערער מן המאסר, פנה לבית משפט קמא בבקשה לשלם את יתרת הקנס (להלן - הקנס) בעשרים ושניים תשלומים חודשיים בסך 1,000 ש"ח כל אחד, בטענה כי מצבו הכלכלי קשה.

בית משפט קמא דחה בקשה זו. בהחלטתו, ציין בית המשפט כי כלל אינו בטוח שבסמכותו להחליט על פריסת תשלומים של קנס שהוטל על ידי בית המשפט שלערעור. על כל פנים, גם לגופו של עניין פסק כי אין מקום להיעתר לבקשה, שכן על המערער הוטל עונש לא חמור שאף הופחת בהרבה בפסק הדין בערעור.

4.         על החלטה זו הגיש המערער הודעת ערעור זו.

בערעורו מפרט המערער עובדות הקשורות במצבו הכלכלי, וביניהן: הכרזתו כעל חייב מוגבל באמצעים במסגרת תיק הוצאה לפועל; התחלת עבודתו כמחסנאי ביום 1.12.2005 והשתכרותו שם "בסך של 3,500 לבין 4,000 ש"ח בחודש" (סעיף ג(4) להודעת הערעור). כן ציין המערער כי הוא אב לילד בן שנתיים וחצי, וכי אשתו בהריון שני. המערער טוען כי אין ביכולתו לשלם את הקנס ללא פריסתו, וכי ייאלץ למצוא את עצמו במאסר אם תידחה בקשתו.

5.         המשיבה, בתגובתה להודעת הערעור, מתנגדת לבקשת המערער. לטענתה, פסק הדין שניתן בהסכמה הפך חלוט, והדרך היחידה לשנותו היתה צריכה להיעשות בהליך של בקשת רשות ערעור בבית המשפט העליון. היא סבורה אפוא כי המערער לא יכול היה לפנות בבקשתו לפריסת תשלומים לבית משפט קמא, הן משום שלא ניתן "לפתוח" את ההליך מחדש, והן משום שחלף זמן רב. המשיבה טוענת כי יש לדחות את בקשת המערער גם לגופה, משום שפסק הדין בערעור ניתן על יסוד הסכמתו של המערער, ובשעה שהיה מיוצג, והדרישה לתשלום הקנס בתשלום אחד היוותה חלק משיקולי המשיבה להסכים להקלה בעונשו.

6.         אנו מקבלים את הערעור, אם כי באופן חלקי.

איננו מקבלים את טענות המדינה בדבר חוסר אפשרותו של המערער לבקש פריסת תשלומים. בקשה מעין זו אינה בגדר "פתיחת ההליך מחדש", אלא היא למעשה בקשה לדחיית מועד ביצוע העונש, לפי סעיף 87 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. לשאלה האם על מבקש, אשר גזר דינו השתנה בפסק דין שניתן בערעור, לפנות במקרה כזה לערכאה הדיונית שמא לערכאת הערעור (שאלה שבית משפט קמא הציג לעצמו), אין אנו נדרשים עתה, שכן ממילא בית משפט קמא נתן את החלטתו, ובה דחה את בקשת המערער גם לגופה. משעה שבית משפט קמא נתן החלטה לפי סעיף 87 לחוק העונשין, החלטה זו ניתנת לערעור (סעיף 87(ד) לחוק). יצוין במאמר מוסגר, כי דעתנו היא שתיק הערעור צריך היה להיפתח כערעור חדש לכל דבר, כפי שהמערער הגישו ("הודעת ערעור"), ולא במסגרת ב"ש בתיק הערעור הקודם (הערעור על גזר הדין). ברם, מאחר שהערעור כבר נמצא בפנינו, אין אנו רואים טעם לסרבל את ההליך ולהורות על פתיחת תיק חדש. לפיכך, נדון בו לגופו.

7.         לגופו של עניין, אנו מקבלים את הערעור, אם כי באופן חלקי. הפחתת הקנס בפסק הדין בערעור אמנם נעשתה בהסכמה, אך יש לזכור כי סברנו - ולכך הסכים גם ב"כ המדינה בדיון - שהעונש שהוטל על המערער בבית משפט קמא חרג באופן ניכר מרמת הענישה המקובלת, וכי ההסדר בין הצדדים הוא המשקף נכונה את האיזון ואת העונש הראוי בנסיבות המקרה (ראו עמ' 7-8).

בנסיבות אלו, נדמה לנו כי ככל שאכן הדרישה לתשלום הקנס בתשלום אחד היוותה שיקול בהסכמת המשיבה להסדר (כפי שהמשיבה טוענת בתגובתה), הרי ששיקול זה לא היה שיקול עיקרי בהסכמתה זו.

לאחר ששקלנו את מצבו הכלכלי והמשפחתי של המערער כפי שתואר בהודעת הערעור, את תגובת המדינה ואת כלל נסיבות העניין, מצאנו לנכון לקבל את בקשת המערער באופן חלקי בלבד, ולאפשר את פריסת הקנס ל-11 תשלומים בלבד.

8.         הערעור אפוא מתקבל באופן חלקי. המערער ישלם את הקנס, בסך 22,000 ש"ח, ב-11 תשלומים חודשיים שווים ורצופים של 2,000 ש"ח כל אחד, החל מיום 2.1.2006, ובכל שני בחודש שלאחריו. בגין כל תשלום שלא ישולם במועד ייאסר המערער למשך 20 יום.

ניתן היום י' בכסלו, תשס"ו (11 בדצמבר 2005) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.