פסק-דין בתיק בש 2573/06

1.         לפני ערר על החלטה מיום 14/6/06 של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (כב' השופט ש' יציב) בתיק ב"ש 2915/06

2.         ואלו העובדות הנחוצות להכרעתי בערר:

העורר הוא כבן 82. לפני כ-3 חודשים נרשם על שמו רכב מסוג הונדה.

ביום 17/6/06 נעצר נכדו של העורר, אברהם זינתי, כשהוא נוהג ברכב ונחשד שהיה  שיכור בעת נהיגתו.

הנכד נלקח לתחנת המשטרה בבית-דגן. שם נערך לו שימוע בפני רפ"ק קוסקס (קצין יחידה ימת"א איילון) אשר החליט - על פי הסמכות הנתונה לו בסעיף 57(א) 2 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א-1961 ותקנה 1 לתקנות התעבורה (איסור שימוש ברכב) התשנ"ט-1999 - לאסור את השימוש ברכב ל 30 ימים החל מיום 17/06/06.

3.         העורר הגיש בקשה לבטל את הצו בנימוקים כדלקמן: השימוע נערך לנכד הנהג ולא לבעל הרכב; הנכד נהג ברכב בשבת על אף האיסור של העורר לנהוג בשבת;  העורר הוא חולני (ככל הנראה במחלת לב), ומשפחתו מסיעה אותו ברכב אם יש צורך בעזרה רפואית דחופה; צו איסור השימוש מהווה פגיעה חמורה בקניינו; לא נמסרה לו הודעה על כך שהרכב נאסר לשימוש.

4.         בית משפט קמא, דחה את הבקשה בכותבו, בין היתר, כי הסנקציה של איסור השימוש ברכב היא מידתית אל מול חומרת העבירה, בה חשוד הנכד, שהעורר הגיש מיד למחרת התפיסה של הרכב, ב-18/6/06, בקשה להחזרת הרכב, וכי לא צויין בחיקוקים הרלוונטיים שעל המשטרה לערוך שימוע גם לבעל הרכב. 

5.         על החלטתו זו, של בית משפט קמא הערר שלפני, כאשר העורר חוזר על הטענות שהביאן בערכאה הראשונה: לטענת העורר טעה בית משפט קמא, שלא קיבל את טענתו, לפיה היה על קצין המשטרה לערוך לו שימוע בהיותו בעל הרכב, וזאת בטרם מתן החלטתו, מה גם שזכות השימוע, היא זכות חוקתית אשר יש לפרש את החוק כך שיעלה בקנה אחד עמה. כמו כן אין לאפשר לרשויות השלטון לפגוע בזכות הקניין ובזכות התנועה של אדם מבלי להעניק לו את זכות השימוע.

העורר טוען כי לו ניתן לו להשמיע דבריו לפני הקצין, היה טוען לפניו, כי התריע בנכדו, בשל היותו אדם דתי, לבל ינהג ברכב בשבת וכן כי הוא בן 82, חולה לב ונכה מוכר מטעם המוסד לביטוח לאומי בשיעור 100%, והרכב מיועד לשימושים דחופים בשל מצבו הרפואי.

6.         כנגד טענותיו של הערר, טענה באת כח המדינה, כי קיים נוהל במשטרה, שלא על פי הוראות פקודת התעבורה או חיקוקים אחרים רלוונטיים, לאפשר לבעל הרכב לשמע את דבריו לפני הקצין המוסמך לפסול שימוש ברכב וכי בנידוננו ניתנה לנכד הודעה כתובה, לפיה באחריותו של הנכד היה להודיע לבעל הרכב כי הוא רשאי להגיע לשימוע, ואם יחליט לעשות כך, על הקצין לשמוע אותו. באת-כח המדינה אף הוסיפה, כי הנכד הציג ייפוי כוח המתיר לו לבצע את השימוע על דעתו של הסבא, בעל הרכב, וכי  מבדיקות שערכו, השימוש ברכב ע"י הנכד הינו על בסיס קבוע, והעורר כלל לא משתמש ברכב. באשר לטענתו של העורר, כי הוא נזקק לרכב בשל מחלתו, סבורה באת כח המדינה, כי ניתן להשתמש במוניות, כך שהפגיעה בעורר איננה בלתי מידתית.

7.         הצעתי לצדדים בפתח הדיון לפני להסכים להעניק לעורר את זכות השימוע לפני הקצין וכי השימוע ייעשה תוך ימים ספורים. באת כח המדינה הסכימה להצעה זו, אולם בא-כוחו של העורר התנגד וביקש לטעון לערעור.

            בתום הדיון החליט ב"כ העורר כי אכן הוא מקבל את הצעת בית המשפט לאפשר לו למצות את זכות השימוע לפני הקצין, שהורה על איסור השימוש ברכב,  אולם באת-כח המדינה סרבה בשלב זה של הדיון להצעה.

8.         לאחר שבחנתי את הבקשה, החלטתי לאפשר לעורר להשמיע טיעוניו לפני קצין המשטרה המוסמך. לנכד נמסרה "הודעה על שימוע לבעל רכב" ונכתב בו כי הנכד הציג עצמו כמיופה כח של העורר והתחייב למסור את ההודעה לבעל הרכב, והעורר לא הכחיש כי קיבל את ההודעה, אלא שבחר שלא להתייצב לשימוע כיון שהוא  נקבע ליום שבת. בהיותו אדם דתי לא יכול היה לנסוע בשבת למקום השימוע. העורר לא שכנע אותי כי זוהי הסיבה האמתית לאי פנייתו לקצין להשמיע את דבריו, שכן יכול היה לבקש, בין בעצמו ובין באמצעות נכדו, מועד שימוע אחר, וודאי שבשל היותו אדם דתי, בקשתו היתה נעתרת. על אף זאת, משנתנה באת כח המדינה את הסכמתה לשימוע נוסף בתחילת הדיון, נראה כי העובדה שהעורר טען לפני, לא היתה צריכה להוות נימוק לחזרתה מהסכמתה זו. זאת ועוד: ניתן לתת לעורר להנות מהספק, שמא לא ידע כי הוא רשאי לבקש שימוע בכל עת. 

9.         בנסיבות אלה, אני מורה למשטרת ישראל לאפשר לעורר להשמיע טיעוניו לפני הקצין המוסמך, רפ"ק פרד קוסקס (קצין יחידה ימת"א איילון), או בפני כל קצין אחר המוסמך לערוך שימוע כאמור, וזאת תוך 4 ימים מהיום. באת-כח המדינה תשלח עותק מהחלטתי זו באופן מיידי למשטרת ישראל, והעורר או בא כוחו יתאמו מועד מיידי לשימוע.

למותר לציין כי אין בהחלטתי זו אלא הוראה לאפשר לעורר להשמיע דבריו ואין בה משום התייחסות כלשהי לטיעוניו לגופו של הצו לאיסור שימוש ועד כמה יש בהן כדי להשפיע על החלטתו של הקצין המוסמך.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום ב' בתמוז, תשס"ו (28 ביוני 2006) בהעדר הצדדים.