פסק-דין בתיק ברע 999/05

האם מוסמך ראש ההוצל"פ לקבוע, כי החלטת בית משפט שלום בבקשות המשיבה להתנגדות לביצוע שטר ולהארכת המועד להגשת ההתנגדות, ניתנו בחוסר סמכות עניינית ומשכך הן בטלות מעיקרן, ולהעביר את הבקשות להכרעתו של בית המשפט לעניני משפחה?

זו השאלה הצריכה הכרעה במסגרת בקשת רשות ערעור זו.

תמצית העובדות הצריכות לעניין

1.         ביום 3.7.03 הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים בקשה לביצוע שטר על-סך 200,000 ש"ח. תיק ההוצל"פ נפתח נגד שני חייבים: החייבת מס' 2 - היא המשיבה כאן (להלן: "המשיבה"), והחייב מס' 1 - שהיה בעת פתיחת תיק ההוצל"פ בעלה של המשיבה. בקשת הביצוע מתייחסת לשטר-חוב, שנעשה ע"י בני הזוג לטובת הזוכה - המבקשת, אימו של הבעל, שבעת עשיית השטר היתה חמותה של המשיבה. בני הזוג התגרשו ביום 9.8.04, ולפיכך בעת מתן ההחלטה נשוא בקשה זו, היה החייב מס' 1 בעלה לשעבר של המשיבה (להלן: "הבעל לשעבר").

2.         ביום 13.7.04, באיחור של כשנה, הגישה המשיבה התנגדות לביצוע שטר (להלן: "ההתנגדות") ובקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות. עיקר ההתנגדות נסמכה על טענת המשיבה, כי היא ובעלה לשעבר חתמו על השטר בידיעה שמדובר בשטר פיקטיבי. לטענת המשיבה, החליטו בני הזוג לחתום על השטר לטובת המבקשת, מתוך כוונה שאם דירתם תעוקל ותימכר לצורך כיסוי חוב שנוצר להם עקב היותם ערבים לחובו של אחר, חלק מהתמורה ממכירת הדירה תשולם למבקשת בהיותה בעלת שטר החוב, וכך, בעקיפין, תוחזר אליהם.

3.         הרשם א. כץ, "בכובעו" כראש ההוצל"פ, הורה להעביר את ההתנגדות והבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות לבית משפט השלום בירושלים. ביום 10.1.05 התקיים דיון לפני הרשם כץ, הפעם "בכובעו" כרשם בית משפט השלום בירושלים (בש"א 6238/04). בדיון נדונו הן ההתנגדות והן הבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות, והמשיבה נחקרה על תצהירה. יצויין, כי בדיון זה היתה המשיבה מיוצגת ע"י עו"ד אשכנזי וכך גם הצהירה בחקירתה (ראה פר' הדיון בבש"א 6238/04 הנ"ל, עמ' 4, ש' 23).

4.         בהחלטתו מיום 10.1.05 דחה כב' הרשם כץ את בקשת המשיבה להארכת מועד להגשת ההתנגדות, בין היתר, בנימוק כי אין למשיבה הגנה אמיתית לגופה של ההתנגדות (להלן: "החלטת בית משפט שלום"). בעקבות החלטה זו, הוחזר התיק להמשך ביצוע הליכי הוצאה לפועל.

5.         ביום 4.4.05 הגישה המשיבה, באמצעות עו"ד המר, בקשה בטענת "פרעתי" לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ"). בדיון שהתקיים ביום 27.9.05, טענה המשיבה, בין היתר, כי בינה לבין בעלה לשעבר מתקיימים הליכים שונים בבית המשפט לעניני משפחה, ומכיוון שלפניו נפרשת התמונה הכוללת של היחסים ביניהם ובין המבקשת, מן הראוי כי הוא ידון בסוגיה. יצויין, כי בדיון עצמו, בניגוד לבקשה שהוגשה בכתב, לא היתה המשיבה מיוצגת ע"י עורך-דין.

6.         ראש ההוצל"פ, כב' הרשם נ. פלקס, בהחלטה מנומקת מיום 28.9.05, קבע, כי הדיון בהתנגדות ובבקשת הארכה בבית משפט השלום וההחלטה בהן נעשו בחוסר סמכות עניינית, שכן מדובר בתובענה בין אדם לבין בן משפחתו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, כמשמעותה בסעיף 1 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק בית המשפט לעניני משפחה"), וככזו היה עליה להידון בבית המשפט לעניני משפחה. לפיכך, קבע, כי החלטת בית משפט השלום בטלה ויש להעביר את הדיון בהתנגדות ובבקשת הארכה לבית המשפט לעניני משפחה בירושלים, ועד להכרעתו לא ניתן יהיה להמשיך בביצוע השטר, או להכריע בטענת "פרעתי".

על החלטה זו הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שלפניי.

7.         לאור הסכמת הצדדים ומתוקף סמכותי בתקנה 120(א) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 (להלן: "תקנות ההוצל"פ") תידון הבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

טענות הצדדים

8.         לטענת ב"כ המבקשת טעה ראש ההוצל"פ בכך שדן בשאלת הסמכות העניינית במקום לדון בטענת "פרעתי" ולהכריע בה, וזאת מכמה טעמים:

ראשית, טענת חוסר סמכות לא נטענה בכל ההליכים הקודמים שהתקיימו - לא לפני ראש ההוצל"פ שהחליט על העברת ההתנגדות לבית משפט השלום, לא לפני בית משפט השלום אליו הועברה ההתנגדות ואף לא בבקשה בטענת "פרעתי" - אלא  רק בשלב הסיכומים בטענת "פרעתי", ואף בשלב זה לא נטענה הטענה במלואה אלא בשפה רפה, ולא נתבקשה כלל תגובת המבקשת ובכך אף נפגעה זכותה להשמיע עמדתה בעניין.

שנית, המשיבה היתה מיוצגת בדיון בבית משפט שלום, ולפיכך לא תישמע בטענה, כי לא ידעה או לא יכלה היתה לדעת על האפשרות להעלות טענת חוסר סמכות. לפיכך, משניתנה החלטת בית משפט שלום ולא הוגש עליה ערעור, ההחלטה הפכה חלוטה ולא ניתן לאפשר ערעור עליה ב"דלת האחורית".

שלישית, ראש ההוצל"פ לא היה מוסמך כלל לדון בטענת חוסר סמכות בשלב זה, שכן ראש ההוצל"פ בשעתו כבר החליט להעביר את הדיון לבית משפט שלום, ועפ"י סעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), בית המשפט הנעבר "לא יעבירנו עוד".

רביעית, החלטת ראש ההוצל"פ מוטעית גם לגופו של עניין - התובענה אינה "עניני משפחה" כהגדרתם בחוק בית המשפט לעניני משפחה, שכן חמותה של המשיבה אינה נכללת בהגדרת "בן משפחה" בחוק זה ולא מדובר בתובענה שעילתה סכסוך במשפחה, עפ"י המבחנים שנקבעו בפסיקה. כמו כן, בית המשפט לעניני משפחה, כב' סגן הנשיא, השופט מרכוס, דן בתביעת מזונות שהגישה המשיבה וילדיה נגד בעלה לשעבר, תביעה אשר המבקשת אינה צד לה, מה גם שהתביעות הרכושיות בין הצדדים נידונו בבית הדין הרבני, ולכן, אם בכלל, יש להעביר את הדיון לבית הדין הרבני ולא לבית המשפט לעניני משפחה.

לחלופין, טען ב"כ המבקשת, כי גם אם תתקבל החלטתו של ראש ההוצל"פ, כי בית משפט השלום נעדר סמכות עניינית לדון בהתנגדות, הרי שהחלטתו אינה בטלה              (VOID) ולכל היותר היא ניתנת לביטול (VOIDABLE) ובהעדר ערעור עליה או טענה מפורשת מצד המשיבה כי דינה להתבטל - היא שרירה וקיימת.

ב"כ המבקשת הוסיף וטען, כי היה על ראש ההוצל"פ לדחות את טענת "פרעתי" שנטענה ע"י המשיבה, לגופו של עניין, מטעמים שאין זה המקום לפרטם.