פסק-דין בתיק ברע 956/05

בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל, מיום 8.9.05, על פיה חייבה את המבקש בתשלום חודשי בסך של 400 ש"ח, בגין חובו בתיק ההוצל"פ הנזכר, תחת לחייבו בסך של 50 ש"ח לחודש כבקשתו.

רקע כללי

1.         המשיב הגיש ללשכת ההוצל"פ, ביום 9.7.02, בקשה לביצועם של שבעה שיקים על סך של 1,100 ש"ח כל אחד. המבקש הגיש התנגדות לביצועם, אולם לא התייצב לדיון שנקבע ליום 10.10.04 לשמיעת התנגדותו, ולפיכך מחקה רשמת בית משפט השלום, גב' תמר נמרודי, את בקשתו תוך חיובו בהוצאות. כן ציינה, כי הבקשה אף לא מגלה הגנה לגופו של עניין.

2.         לעת הזו עומד חובו של המבקש בתיק ההוצל"פ על סך של כ - 15,000 ש"ח, בגינו לא שילם מאומה עד היום.

3.         המבקש הגיש ללשכת ההוצל"פ שאלון ובו ציין את הכנסותיו, הוצאותיו ונתונים נוספים, וכן צירף מסמכים שונים לתמיכה בבקשתו לחייבו בתשלום של 50 ש"ח בלבד, בכל חודש.

4.         ביום 8.9.05 קיימה ראש ההוצל"פ חקירת יכולת, ממנה עלה, כי המבקש נשוי ואב ל-10 ילדים קטינים. למבקש שני מקורות הכנסה - האחד, קיצבת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי בסך של 2,140 ש"ח בחודש, והשני, קיצבת ילדים בסכום של 2,100 ש"ח בחודש. המבקש בעל נכות צמיתה בשיעור של 32%, וכן סובל מסכרת ובעיות בלב, ולדבריו, עקב כך אינו עובד. בשאלון שהגיש הצהיר על הוצאות חודשיות בסך של 8,500 ש"ח.

5.         בהחלטתה קבעה ראש ההוצל"פ, כי המבקש לא נתן הסבר מניח את הדעת מדוע אינו עובד לפרנסתו, ולא טען כי נכותו אינה מאפשרת לו לעבוד בעבודה כלשהי, והרושם שעלה מחקירתו הוא, כי לחייב אין כל תמריץ לעבוד ואינו עושה מספיק מאמצים בעניין זה. לשיטתה, המבקש אינו ממצה את כושר השתכרותו ובאפשרותו להשתכר סכומים גבוהים יותר. עוד הוסיפה ראש ההוצל"פ, כי המבקש גם לא נתן הסבר לפער בין הוצאותיו להכנסותיו, שהגיעו לכדי 2,000 ש"ח ומנין משולמים מקורות אלו (יצוין כי בהחלטה מאוחרת יותר באותו יום, לבקשת המבקש, תיקנה ראש ההוצל"פ החלטתה וקבעה כי הפער הוא של 1,000 ש"ח בלבד בין ההוצאות להכנסות - א.פ.).

בנסיבות העניין קבעה ראש ההוצל"פ צו תשלומים על סך של 400 ש"ח לחודש.

6.         על החלטה זו מלין המבקש, ומבקש להתיר לו לערער על כך.

עיקרי טענות הצדדים

7.         טוען המבקש, כי טעתה ראש ההוצל"פ במסקנותיה. לדבריו, מצבו הכלכלי קשה מנשוא, הוא אב לעשרה ילדים רכים בשנים, כאשר המבוגר שבהם הינו בן 19 שנים. הוא סובל מבעיות בריאותיות רבות ומוכר כנכה בשיעור של 32% ועקב כך לא נמצאה לו עבודה ואינו יכול לעבוד.

לדבריו, מאז חודש ינואר 2004 ועד היום, מתייצב הוא בלשכת התעסוקה, כאשר קודם לכן קיבל מילגה כאברך בכולל. כל הכנסתו מתבססת על ההכנסה מהבטחת הכנסה מהמל"ל ואף רעייתו אינה עובדת. אף דירתו היחידה נמצאת תחת כונס נכסים עקב פיגוריו בתשלומי המשכנתא, וילדיו נשלחו מבית הספר לביתם עקב אי יכולתו להסדיר חוב לבית הספר.

לשיטתו, מסקנותיה של ראש ההוצל"פ, שהתבססו על דברי ב"כ המשיב בסיכומיו לפניה, לא נתמכו בעובדות או במסמכים כלשהם, אלא על יסוד משאלת לב בלבד של ב"כ המשיב ואין להם אחיזה במציאות.

לדבריו, תמך את טענותיו בדבר הפער שבין ההכנסות להוצאות במסמכים שצירף לשאלון כאשר חלק מההוצאות אינן משולמות, והותרת החלטת ראש ההוצל"פ על כנה, משמעה "הורדת לחם מפיהם של ילדיו והרעבתם בממש בלא שום גוזמא".

לפיכך, מבקש הוא להעמיד צו התשלומים על סך של 50 ש"ח לחודש, שהיא יכולתו האמיתית לפרוע את חובו.

8.         המשיב מבקש להותיר את החלטת ראש ההוצל"פ. לטענתו, מחקירת המבקש עולה, כי המבקש אדם בעל כישורים ניכרים, יכול לעבוד ולהתפרנס מעבודתו סכומי כסף נכבדים, ומהם לפרוע את חובו. לשיטת המשיב, המבקש אכן עובד ומשתכר סכומי כסף אלו, אך עבודתו אינה מדווחת, ונכון עשתה ראש ההוצל"פ כאשר, מחד, שקלה את מצבו הכלכלי של המבקש, יכולתו לפרוע חובותיו ואף את יכולת השתכרותו הפוטנציאלי, ומאידך את זכותו של המשיב להיפרע מן החייב באופן סביר, כאשר בהחלטתה אף הקלה עם המבקש.

מסגרת הדיון

9.         הצדדים הודיעו, כי הינם מסכימים כי הבקשה תידון על יסוד טענותיהם בכתב שהוגשו.

על פי סמכותי בתקנה 120(א) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, אני דן בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות הערעור והוגש ערעור על פי רשות זו.

10.       בבסיסו של חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "החוק") עומדות שתי תכליות: התכלית האחת, הינה יצירת מנגנון אשר באמצעותו יוכלו זוכים לגבות את חובותיהם ולממש פסקי דין אשר ניתנו לטובתם ביעילות וזריזות (ע"א 711/84 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' פישמן, פ"ד מא(1) 369, 5-374; רע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו, פ"ד נה(3) 360, 374). התכלית השניה, היא הגנה על חייבים אשר מצבם הכלכלי איננו מאפשר להם לפרוע את חובותיהם הפסוקים (ע"א 2097/02 איטונג בע"מ נ' חדיד פואד, תק-על 2003(2) 1168). בין שתי תכליות אלו קיים מתח תמידי והן מתנגשות זו עם זו לא אחת, ולפיכך, יש צורך לאזן ביניהן (ע"א 2097/02 הנ"ל). במסגרת עריכת איזון זה יינתן משקל נכבד לאינטרס של הזוכה בביצוע פסק הדין אשר ניתן לטובתו (ע"א 4905/98 הנ"ל בעמ' 376).