פסק-דין בתיק ברע 938/06

1.         החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

לפיכך תידון הבקשה כערעור.

2.         הערעור הוא על פסק-דין של בימ"ש השלום בחדרה, בערעור על החלטת כב' הרשם רומי מיום 12/2/06 - החלטה בה נתן למערערת ולבעלי הדין הנוספים שצורפו על ידי בימ"ש זה (ראה החלטה מיום 1/4/07), רשות להתגונן כנגד התביעה. בפסק הדין נשוא הערעור הורה בית המשפט  על ביטול הרשות להתגונן, דחה את בקשתה של המערערת להתגונן, ונתן כנגדה צו לפינוי, מין הדירה המושכרת לה, כמבוקש על ידי המשיבה.

הרקע וההליכים הקודמים :

3.         המשיבה (להלן: עמידר ) הגישה תובענה כנגד 4 נתבעים, שהם המערערת, ועוד שלושת בעלי הדין שצורפו על ידי כמבקשים נוספים (להלן: המחזיקים ), לסילוק ידם מנכס שבבעלות עמידר, המושכר למערערת, וכנגד המחזיקים האחרים, שהם לדעת עמידר מחזיקים בנכס יחד עם המערערת.

            המדובר בנכס שהוא דירה 772/6, הנמצאת ברח' ויברג באור עקיבא, המושכרת על ידי עמידר למערערת, על פי הסכם שכירות מיום 16/5/82. הסכם השכירות שנחתם בין עמידר לבין המערערת ובעלה המנוח, מר קוגמן יהושע (להלן: דירה מס' 6 או הנכס ).

            אין חולק כי בשנת 1983 רכשה המערערת את הדירה הסמוכה 772/7, ובסמוך לה הדירה מספר 6, שאותה כאמור שכרה מעמידר. התביעה לפינוי מתייחסת לדירה ששכרה המערערת מעמידר, והצמודה לדירה שבבעלותה.

            ביוני 2001 שלחה עמידר מכתב למערערת, ובו נדרשה להשיב את הדירה מס' 6 - הדירה שבשכירות - לחזקת עמידר, וזאת בשל היותה בעלת דירה. במקרה כגון זה - בעלות על דירה - אין זכאות לדיור ציבורי.

4.         מסתבר שביוני 2001 השתנו הקריטריונים לפיהם פעל משרד הבינוי והשיכון, ובהסתמך על שינוי זה, לא הייתה עוד זכאית המערערת להמשיך ולהחזיק בדירה המושכרת, בהיותה בעלים של דירה אחרת. משלא הושבה החזקה בדירה לידי עמידר, שונה מעמדה של המערערת בדירה מ"דייר זכאי" (זכאות להנחה) ל"דייר בשכירות חופשית", ושכר הדירה הועלה לכ - 1,000 ש"ח בחודש. משלא שילמה המערערת את שכר הדירה החודשי, הוגשה התביעה לפינוי.

5.         מר אמיר קוגמן, בן נוסף של המערערת, שהוא אחד המחזיקים שגם כנגדו הוגשה תביעת הפינוי על ידי עמידר, הגיש בקשת רשות להגן נפרדת, בבש"א 2283/05 בבימ"ש השלום בחדרה.

            בנוגע אליו ניתנה הרשות להתגונן מפני התובענה, מאחר שעמידר הודתה, שמחזיק זה מתגורר בדירה מס' 7, ואין התובענה מתייחסת לדירה זו.

בנוסף, בעת שהמערערת התגוררה בדירה המושכרת - דירה מס' 6 - נתנה רשות לאמיר קוגמן, בנה, הנשוי של המערערת ואב ל - 3 ילדים, להתגורר בדירה שבבעלותה - דירה מס' 7. בינתיים, בישיבה ביום 12/12/06 ניתן לאמיר קוגמן אישור על ידי הועדה העליונה לסיוע בדיור של משרד הבינוי והשיכון, מחוז חיפה, ל" המשךמגורים בדירה" (להלן: אישור לדייר זכאי ), והכוונה כמובן לדירה מס' 6.

אין אפוא עוד חולק, כי בכפוף למילוי תנאים נדרשים, זכאי אמיר קוגמן, לפחות מיום 12/12/06 - ראה אישור הזכאות המדבר על " המשך מגורים בדירה - להיחשב לדייר זכאי בדירה.

עם קבלת האישור עברה המערערת/האם להתגורר עם בנה בדירה מס' 6 ומסרה את הדירה שבבעלותה, לטענתה, במתנה-ללא תמורה לבתה. לטענתה פעלה כך המערערת מאחר שהיה כבר ידוע באותה עת שבעלה חולה ונפטר בסופו של דבר.

יצויין כי האישור הנ"ל התקבל לאחר שהסתיימו ההליכים בבימ"ש השלום, כך שצו הפינוי ככל שניתן לאותה דירה לגבי כלל המחזיקים והמערערת, לא לקח בחשבון קיומו של היתר זה. מה עוד שעובר למועד הדיון בערעור, טרם נחתם חוזה בין עמידר לבין אמיר, וממילא גם לא הומצאו ערבים ופיקדון כנדרש במסגרת של חוזה שכירות ל"דייר זכאי" (ראה עמ' 5 לפרוטוקול ביהמ"ש מיום 20/5/07).

6.         הבן הנוסף, מר יוסף קוגמן, שהוא בנה בכורה, מתגורר באילת, ואינו מתגורר בדירה מס' 6, ואילו הבן השלישי, שי שמעון קוגמן, הוא לדברי המערערת מכור לסמים, נמצא בכלא, ועם שחרורו יתגורר איתה בדירה בשכירות.

טענות בעלי הדין בערעור :

7.         עמידר לא התעלמה מהאישור לדייר זכאי שניתן לאמיר קוגמן, מיום 12/12/06, ועוד לא נעלם ממנה כי האישור מדבר על " המשךמגורים בדירה", כך שהיה מקום לברר מאיזו תקופה יכול למעשה אמיר להיחשב לדייר זכאי. יחד עם זאת, עמידר עומדת על טענתה שעד למועד האישור הנ"ל לא היה אמיר זכאי להמשיך ולהתגורר בדירה, ככל שהיו לאמיר השגות בקשר לזכאות האמורה, הרי אלה אינן יכולות להתברר במסגרת ערעור זה, בין היתר מאחר שדרך ההשגות או הערעורים לגבי החלטות של הרשויות הציבוריות בנושא, קבועה בחוק - אם בדרך של ערעור בפני הועדות של משרד השיכון והאוצר ואם בדרך של פניה לבית המשפט המנהלי, הכול בהתאם למועדים הקבועים בחוק -.

            עוד טוענת עמידר שמיד עם פרסום ההנחיות החדשות של משרד השיכון והבינוי ביוני 2001, ומשלא הושב המושכר לידיה, זכאית הייתה לתבוע שכר דירה על פי שיעור שכירות חופשית, וממילא רשאית הייתה להעלות את שכר הדירה לסכום של כ - 1,000 ש"ח לחודש, מה עוד שמדובר בתקופה ממושכת, ומשלא שילמה המערערת את שכר הדירה, ואף לא נקטה בכל הליך משפטי אחר, הרי שיש לדחות את הערעור.

            עמידר מדגישה עוד כי בעבר כבר ניתן כנגד המערערת פסק דין של פינוי בגין אי תשלום דמי שכירות, ומשלא עמדה בחיובים האמורים, הרי שיש גם בכך טעם שלא להתערב בהחלטתו של בימ"ש השלום.