פסק-דין בתיק ברע 885/06

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ב. טאובר) מיום 28.9.2006, בה נדחתה בקשת המבקש לפיצול סעדים ולאיחוד תביעות.

לאחר קבלת תגובת המשיב לבקשה, ומכוח סמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

העובדות הצריכות לעניין

1.         הורתה של הפרשה שבפנינו בתביעה בסדר דין מקוצר שהגיש המבקש נגד המשיב ובה נטען, שבין הצדדים התקיימה שותפות לתיווך במקרקעין, במסגרתה נטל המשיב מהמבקש שלא כדין כספים ומטלטלין בגין עסקאות תיווך. התביעה הועמדה על סך של כ-120,000 ש"ח (להלן: " התביעה המקורית").

2.         המשיב הגיש בקשה למחיקת כותרת בטענה כי שני סעיפים בתביעה המקורית אינם עונים על התנאים לתביעה בסדר דין מקוצר. המבקש הסכים למחיקתם של שני סעיפים אלו, וביום 28.4.2004 ניתנה החלטת כב' הרשמת ספרא-ברנע כי שני הסעיפים יימחקו מהתביעה ובאותו מעמד ניתן גם פסק דין חלקי כנגד המשיב על סך של כ-50,000 ש"ח.

שני הסעיפים שנמחקו מהתביעה בהסכמת המבקש, מתייחסים לשני אירועים - האחד בו נטען כי ביום 14.3.2003 שילם המבקש עבור המשיב מתוך קופת השותפות סך 2,042 ש"ח. השני, בו נטען כי בניגוד להסכם השותפות נטל המשיב ציוד של המבקש בשווי 46,696 ש"ח.

3.         לאחר מחיקת הסעיפים מכתב התביעה, הגיש המשיב בקשת רשות להתגונן שנתמכה בתצהיר. הצדדים הגיעו להסכמה כי תינתן למשיב רשות להתגונן ללא צו להוצאות ולהסכמתם ניתן תוקף של החלטה. משכך, עברה התביעה לפסים רגילים, וביום 8.11.2005 הגיש המבקש בקשה לתיקון כתב תביעה, באופן שכתב התביעה המתוקן יכלול גם את האירועים והסעדים שנמחקו בזמנו מהתביעה המקורית.

4.         ביום 6.12.2005 דחה בית המשפט (כב' השופטת ב. טאובר) את בקשת המבקש לתיקון כתב התביעה. בהחלטה נקבע, כי משנמחקו אותם סעיפים מהתביעה המקורית, על מנת שיתאפשר למבקש לתבוע בסדר דין מקוצר והמבקש לא ערער על ההחלטה, נאלץ המשיב לחשוף הגנתו באופן מפורט במסגרת בקשת רשות להתגונן. במצב דברים זה, נקבע כי אין להיעתר לבקשה המקנה למבקש יתרון דיוני בלתי לגיטימי.

5.         המבקש הגיש אפוא תביעה נפרדת (ת.א. 5235/06) על סך של 53,000 ש"ח, הכוללת את שני  הסעיפים שנמחקו בזמנו מהתביעה המקורית, וכן סכום נוסף של 5,000 ש"ח בגין חוב חשמל, שהתגבש לאחר הגשת התביעה המקורית. בד בבד, הגיש המבקש בקשה לאיחוד הדיון בשתי התובענות - התביעה המקורית שהוגשה בסדר דין מקוצר והתביעה החדשה. המשיב הגיש בקשה לסילוק התביעה הנוספת על הסף. לטענת המשיב, משהסכים המבקש למחוק שני הסעיפים בתביעה בסדר דין מקוצ,ר על מנת להימנע ממחיקת כותרת, יש לראותו כמי שויתר או כמי שמנוע מלתבוע אותם בתביעה נפרדת, ומאחר שלא ביקש ולא ניתן לו היתר לפצל סעדיו.

            ביום 20.6.2006 דחתה כב' השופטת טאובר את הבקשה לסילוק על הסף, מאחר שהמבקש טרם הגיש בקשה לפיצול סעדים ונקבע כי יש לאפשר לו להגישה בטרם תסולק התביעה על הסף.

6.         משכך, נאלץ המבקש להגיש בקשה לפיצול סעדים במסגרת התביעה הראשונה בסדר דין מקוצר. ביום 28.9.2006 ניתנה החלטה בבקשה, היא ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור כאן.

בית המשפט קמא התיר למבקש לפצל סעדיו אך ורק בגין הפריט של 5,000 ש"ח, חוב החשמל שהתגבש לאחר הגשת התביעה המקורית. לגבי שני הסכומים האחרים, דחה בית המשפט קמא את בקשת המבקש, לא התיר לו לפצל את סעדיו וגם סירב לאחד את הדיון בתביעות. בהחלטה נקבע, כי לאור הוראת תקנה 44 לתקנות סד"א, מנוע המבקש מלפצל סעד אחד לשני חלקים ולכן מנוע מלתבוע בשנית את שני ראשי הנזק הנוספים. בנוסף נקבע, כי מדובר בסעדים הנובעים מאותה עילה.

בית המשפט קמא הביע ספק לגבי תחולתה של תקנה 45 לתקנות סד"א לאור זהות הסעדים (כספיים) בשתי התביעות. עוד נקבע, שלא נתקיים טעם ענייני לפיצול סעדים וכי המבקש מנוע מלתבוע אותם סעדים בשנית. בית המשפט סבר כי " טענת המבקש לפיה עצם רצונו לברר את תביעתו בסדר דין מקוצר על היתרונות הגלומים בהליך מבחינתו, אינה מהווה נימוק לגיטימי לאפשר למבקש לתבוע בשנית סעדים אותם בחר מיוזמתו למחוק מתביעתו המקורית". על רקע זה, קבע בית המשפט קמא כי יש בהתנהלות המבקש חוסר תום לב והיעתרות לבקשתו תקנה לו יתרון דיוני בלתי לגיטימי.

מכאן הבקשה לרשות ערעור.

דיון

7.         התוצאה הסופית של החלטת בית המשפט קמא, משמעה סגירת כל הדלתות בפני המבקש לתבוע את מלוא סעדיו, אך ורק מן הטעם שבחר, מלכתחילה, לתבוע חלק מהסעדים בהליך של סדר דין מקוצר. לטעמי, זו אינה התוצאה המתבקשת.

8.          מלכתחילה, ראוי היה לאפשר למבקש לתקן את כתב התביעה, לאחר שניתנה רשות להתגונן. וכפי שנאמר בבר"ע 277/75 פוגל נ' כלפון, פ"ד ל(2) 75 (1976):

"דיני סדר-הדין-המקוצר מביאים לשינוי הדיון בתביעה "מקוצרת" לעומת "רגילה" רק כל עוד הדין מקוצר, זאת אומרת, כל עוד לא ניתנה רשות להתגונן. אולם מאז ניתנה הרשות, מתברר המשפט לפי סדר-הדין-הרגיל, כשהנתבע מתגונן כנגד התביעה על-פי התצהיר עליו היתה מבוססת בקשתו למתן רשות להתגונן או, במקום זה, על-פי כתב-הגנה נפרד אם בית-המשפט הרשה לו להגישו. לכותרת "בסדר-דין-מקוצר" אין איפוא עוד זכות קיום, כי לא נשאר עוד זכר לדיון מקוצר ולכן גם לא לתקנות בדבר סדר דיון כזה, אלא מאז ואילך מושלים בכיפה רק דיני הדיון הרגיל... מכיון שכך, תיקון פרשת-התביעה המתבקש ומתקבל אחרי מתן הרשות להתגונן, אינו עוד תיקון פרשת-תביעה בסדר-דין-מקוצר, שכנגדה הנתבע זקוק להגנתו לרשות בית-המשפט, אלא תיקון של תביעה רגילה וכנגדה זכאי הנתבע להתגונן כמו בדיון רגיל, היינו בזכות מבלי להיות זקוק לרשות בית-המשפט".

הדברים נאמרו בהקשר לשאלה אם רשאי נתבע בסדר דין מקוצר לתקן הגנתו ללא הגבלה, לאחר שניתנה רשות להתגונן וכתב התביעה תוקן, אך ברמת העקרון, הדברים יפים גם לענייננו. משניתנה רשות להתגונן והתצהיר הפך לכתב הגנה, הצדדים כבר אינם נתונים ל"סד" שמכתיב להם סדר הדין המקוצר. כפי שרשאי הנתבע, שתצהירו הפך לכתב הגנה, להגיש תביעה שכנגד או לשלוח הודעת צד ג', כך רשאי התובע לתקן את כתב התביעה על פי הגישה הליברלית לתיקון כתב תביעה " מכאן, שלאחר שכבר נתקבלה הרשות להתגונן - יתנהל הדיון בתיקון כתבי טענות לפי סדר הדין הרגיל, הנוהג בכתבי טענות רגילים, ולא יחולו סדרי-דין מיוחדים כסדר-דין-מקוצר" - א' גורן, " סוגיות בסדר דין אזרחי", (מהד. 7, סיגא הוצאה לאור תשס"ג-2003) 327. 

9.          המחוקק העמיד לרשות התובעים כלי דיוני בדמות סדר דין מקוצר, ואין לראות בשימוש באותו כלי, כשלעצמו, משום חוסר תום לב או הקניית יתרון דיוני שאינו לגיטימי. מאחורי המכשיר של סדר דין מקוצר, ניצבים שני רציונלים: הרציונל של מסלול מהיר וההנחה שתביעתו של התובע מבוססת ומוצקה לכאורה - דודי שוורץ " סדר דין אזרחי - חידושים, תהליכים ומגמות" (הוצאת הקריה האקדמית אונו, תשס"ז-2007) עמ' 294.