פסק-דין בתיק ברע 883/05

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט מינץ), אשר דחתה את בקשת המבקש להטיל סייגים שונים על דרכי בדיקתו על ידי מומחה פסיכיאטרי.

וזה סיפור המעשה בקצירת האומר: המבקש הוא יליד 1986. בעת שהמבקש היה בן 16 הוא אושפז בבית החולים איתנים, המנוהל על ידי המשיבה. היה זה בשלהי חודש דצמבר 02', ולאחר שהמבקש סבל מהתקף פסיכוטי. חלפו מספר ימים והמבקש שוחרר מבית החולים. לאחר שחרורו הוא קפץ מבניין בן שמונה קומות. המבקש טוען כי הטיפול בו בבית החולים היה רשלני, וזהו מקור תביעתו. המבקש צירף לתביעתו חוות דעת פסיכיאטרית שנערכה על ידי ד"ר שלום ליטמן.

המשיבה ביקשה להתגונן מול התביעה. לצורך זה היא ביקשה כי המבקש יעבור בדיקה על ידי פסיכיאטר מטעמה, פרופ' טיאנו. המבקש אכן הגיע לבדיקה ביום 12.4.05. ואולם, בעת שהמבקש נכנס לחדר הבדיקה "הודיעה אמו, שהוא לא יכנס בלעדיה". פרופ' טיאנו לא היה מוכן לקבל תנאי זה והוא ביטל את הפגישה.

בעקבות אירוע זה הגישה המשיבה בקשה להורות למבקש להיבדק על ידי מומחה מטעמה ללא הצגת תנאים מוקדמים כלשהם. המבקש התנגד לבקשה זו. המבקש דרש כי הבדיקה תיערך בנוכחות אמו, ובנוסף ביקש לאפשר את הקלטת הבדיקה, ואף למנוע מהמומחה לשאול שאלות על האירוע נשוא התביעה. בית משפט קמא דחה את בקשת המבקש. בית המשפט הורה  כי אין להגביל את הפסיכיאטר בשאלותיו ו"הוא הדין לגבי הקלטה".

במהלך הדיון בפני ביקשתי לקבל את עמדת פרופ' טיאנו ביחס למידת ההכבדה הגלומה בתנאים שהוצגו על ידי המבקש. לדברי פרופ' טיאנו, כל נוכחות של בן משפחה קרוב עשויה לשנות את המערך הרגשי המתפתח בין הנבדק לבין הבודק. בנוסף סבר פרופ' טיאנו, כי נוכחות בחדר של אדם בעל עמדה בנוגע למצבו של הנבדק עלולה להשפיע על דרגת החופש של הקטין בהתבטאותו. פרופ' טיאנו סבר כי הקלטת הבדיקה היא מיותרת לחלוטין "שהרי האסיסטנטית רושמת את מהלך הפגישה". הוא גם סבר כי "עצם המכשיר בחדר עליו אני חייב לדווח לנבדק מוריד מהאותנטיות של הקשר".

למעלה מן הצורך העיר פרופ' טיאנו, כי בכל שנות עבודתו זכורים לו רק שני מקרים בהם הוא נאלץ לערוך בדיקה בנוכחות הורים, וכי לפי התרשמותו המניעה לבדיקה נבעה מההורים ולא מהקטין.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור.

כידוע, לא ניתן לאלץ בעל דין להיבדק על ידי מומחה. בית המשפט איננו יכול לכפות על בעל דין להתייצב בפני המומחה או להשיב לשאלותיו. הרשות בידי בעל הדין לסרב להגיע לבדיקה ולהימנע מליתן תשובות. המענה לסירוב איננו ציווי. המענה ניתן בדרך של תרופות דיוניות, בין תרופות קיצוניות היכולות לעלות כדי דחיית התביעה לפי סעיף 137(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 ("התקנות") ובין תרופות אחרות, דוגמת מינוי מומחה מטעם בית המשפט לפי סעיף 130 לתקנות (ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון, פ"ד מה(2) 593, בע' 601-602).

התרופות הנתונות בידי בית משפט על סירוב גמור נתונות בידיו גם ביחס לסירוב חלקי או להתנאת תנאים מוקדמים ביחס לבדיקה. ואולם, יש אבחנה בין סירוב גמור לבין העמדת תנאים מוקדמים. התרופה להעמדת תנאים תלויה בהכבדה על בעלי הדין האחרים, המגולמת באותם תנאים. אם ההכבדה מעקרת את הבדיקה מיסודה, כמוה כסירוב להיבדק. במקרה כזה, הגם שבעל הדין ניסח את עמדתו כסירוב חלקי, המשמעות המעשית היא סירוב ממשי. לעומת זאת, אם התנאים מאפשרים את הבדיקה, יש בידי בעל הדין האחר לבצע את הבדיקה, וטענותיו כי הבדיקה פגעה ביכולתו להתגונן, צריכות להתברר בדיון עצמו. לעיתים הטענה עצמה היא עניין שבמומחיות, המחייב בחינה על ידי ערכאה דיונית.

בנסיבותיו של מקרה זה, יש בעמדת המבקש כדי להכביד על המשיבה. ואולם, לא ניתן לקבוע מראש כי מדובר בהכבדה המעקרת את הבדיקה מיסודה. על כן, גם לא ניתן לקבוע מראש כי עצם הצגת התנאים כמוה כסירוב להיבדק.

ברגיל, רשאי הנבדק לבקש כי הבדיקה תוקלט ולכאורה הוא אף רשאי להקליט את הבדיקה בעצמו. מובן, כי הבודק רשאי לסרב לכך, בין מטעמים מקצועיים ובין מטעמים אחרים. ואולם, אין בעצם הצגת התנאי משום התנהגות המחייבת התערבות של בית משפט, ולא ניתן להבין מדוע הקלטה פוגעת באותנטיות של הקשר יותר מרישום על ידי אסיסטנטית. כך או כך, אם המומחה יסבור לאחר הבדיקה כי אכן כך קרה, הוא רשאי לציין זאת בחוות דעתו, ובית המשפט יביא זאת בחשבון לאחר שישמע מה הן ההשלכות שנגרמו עקב הפגיעה שנגרמה על ידי ההקלטה.

הוא הדין ביחס לנוכחות של אדם נוסף בתהליך הבדיקה. המומחה רשאי לשקול מהי מידת ההפרעה, והוא רשאי להעריך כי הנבדק לא התנהג בחופשיות ולתת לכך משקל לפי טעמו. גם עניין זה יובא בחשבון על ידי בית משפט.

מובן, כי אגב הבדיקה יכול להתחוור למומחה כי הצטברות התנאים, או כל אחד מהם בנפרד, מסכל את עצם הבדיקה. במקרה זה, יכתוב המומחה כי הוא לא יכול לחוות את דעתו. גם מענה כזה מצד המומחה הוא בבחינת חוות דעת של מומחה. במצב דברים זה, ישמע בית המשפט את עדויות המומחים, ואם יתחוור כי הצטברות התנאים שהציב המבקש הובילה לסיכול הבדיקה מיסודה, הוא יוכל להפעיל את התרופות העומדות לרשותו כאשר בעל דין מסרב להיבדק. התנאים שמציב הנבדק מעמידים אותו אם כן בסיכון. אם יתברר כי תנאים אלה מסכלים את הבדיקה או אם יתברר כי הם מכבידים על הבדיקה בלא שהיה להם טעם, יכול בית המשפט להסיק מסקנות כנגד הנבדק.

המשיבה טוענת כי לא ניתן לקבל את התנאים, בין היתר משום שהמומחה שבדק את המבקש לא נאלץ להשלים עם תנאים כאלה. טענה זו ביחס להפרת שיווי המשקל היא טענה הנוגעת למשקלן של חוות דעת המומחה, ודינה להתברר בעת חקירת המומחים.

שונים הדברים ביחס לטיב השאלות אותן רשאי המומחה לשאול. אין להגביל את יכולת המומחה לעמוד על מצבו של הנבדק, ולראיין אותו על המקרה עצמו או על כל עניין אחר הנחוץ לו לצורך עבודתו כמומחה. אם יסבור המבקש כי השאלות מלמדות על גישה מוקדמת או שהן לא הונחו על ידי עניין מקצועי, הוא יוכל להתמודד עם כך בעת חקירתו הנגדית של המומחה.

אשר על כן, אני מקבל את הערעור במובן זה שלא ניתן לפסול מראש את התנאים שהציג המבקש בנוגע לנוכחות אדם נוסף במהלך הבדיקה או בנוגע להקלטתה. המשיבה רשאית לבדוק את המבקש, בתנאים שהוצגו על ידו. על רקע זה היא יכולה להגיש חוות דעת, בה יצויין מה ההשלכה שהיתה לתנאים וכיצד הם הכבידו על יכולת המומחה להגיע לכלל מסקנה מומחית, אם אמנם היתה הכבדה כזו. מובן שהמשיבה יכולה להימנע מבדיקה זו ולהגיש חוות דעת, לפיה אין טעם בבדיקה כזו נוכח התנאים שהוצגו. שני הנושאים גם יחד  הם נושא למומחיות, ובית המשפט לאחר שישמע את המומחים יוכל להחליט אם יש מקום להפעיל תרופות נגד המבקש, בין שיראה כמי שסירב להיבדק ובין שיראה כמי שהכביד על הבדיקה של בעל הדין האחר.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 

ניתן היום ה' באדר, תשס"ו (5 במרץ 2006) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.