פסק-דין בתיק ברע 818/06

1.         לאחר עיון חוזר בבקשה ולאחר עיון בתשובה שנתקבלה, יש בדעתי ליתן רשות ערעור לראות את הבקשה שהוגשה כבקשה שניתנה עליה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, לפיכך תידון הבקשה כערעור.

2.         הערעור שניתן הוא על החלטת בימ"ש השלום בחיפה (כבוד השופט ש' לבנוני) מיום 18/9/06, לפיה החליט בית המשפט לדחות את בקשת המערערת להטיל עיקול במסגרת תביעה כספית.

הרקע וההליכים הקודמים :

3.         המערערת הגישה נגד המשיב בקשה לביצוע 29 צ'קים מעותדים, בסכום כולל של 279,733 ש"ח. המשיב הגיש התנגדות לביצוע הצ'קים. במסגרת הדיון שהתנהל בפני כבוד הרשמת פומרנץ, נחקר המשיב על תצהירו. באותה החלטה הורתה כבוד הרשמת כי יש להעניק למשיב רשות להתגונן ואולם התנתה את מתן הרשות בהפקדת ערבות בנקאית בסכום של 75,000 ש"ח.

            ערעור שהוגש על ההחלטה האמורה על ידי המשיב, התקבל בפסק-דין שניתן בבית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט לבנוני) ביום 30/12/05, באופן שחובת ההתנאה בוטלה, ולמשיב ניתנה הרשות להגיש כתב הגנה.

4.         במסגרת ניהולה של התביעה העיקרית הגישה המערערת בקשה להטלת עיקולים זמניים על כספים ונכסים של המשיב. המשיב לא הגיש תצהיר תגובה לבקשה בדרך הרגילה (ראה סעיף 3 של ההחלטה).

בית משפט קמא בחן את סיכויי התביעה, וקבע, תוך אימוץ החלטת כבוד הרשמת כי גרסתו של המשיב דחוקה, אך יש לשקלל זאת גם בתמיהות הנעוצות בהתנהגותה של התובעת. על סמך  קביעות אלה קיבל בית המשפט את הערעור שהגיש בזמנו המשיב לביטול הפקדת ערבות בנקאית, כתנאי למתן רשות להתגונן, יחד עם זאת הגיע בית המשפט למסקנה שאין לבטל את סיכויי התביעה של המערערת, במיוחד שמונחת בפניו תביעה בעילה שיטרית.

ואולם, בית משפט השלום קבע כי לא די בכך שהמערערת הצביעה על סיכוייה בתביעה, כדי שבית המשפט יורה על מתן עיקולים כמבוקש, וכי הפסיקה העולה לאחר חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו כפי שבית המשפט נדרש לה ב פרשת מרגלית (רע"א 8420/96 דן מרגלית נ' משכן הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3) 789), וכי מערכת האיזונים שונתה, באופן שאין להטיל עיקול אלא אם הוכח שאכן החייב עומד להבריח את נכסיו או לעשות מעשים אחרים שיש בהם כדי להכשיל את ביצועו של פסק-הדין, לכשינתן לטובת הזוכה.

מן הטעמים המפורטים לעיל, נדחתה הבקשה להטלת עיקול, בהעדר תצהיר מטעם המערערת כי המשיב עומד להבריח נכסים. מה עוד שהבקשה שהוגשה להטלת עיקולים, הוגשה זמן רב לאחר הגשת כתב התביעה.

טיעוני הצדדים בערעור :

5.         המערערת חוזרת ומדגישה את הנסיבות בהם ניתנו הצ'קים של המשיב, כדי להראות שתביעתה מבוססת, וכי אין כל בסיס לטענת המשיב כי אלה ניתנו כבטחון. על פי הצ'קים שניתנו מדובר בחוב העולה על 400,000 ש"ח, ובנסיבות כאלה, כל אדם, אפילו יש לו חוסן כלכלי ממשי, יתקשה בהחזרת החוב, כך שבנסיבות אלה יש הצדקה להטיל את העיקולים שביקשה.

המערערת טוענת עוד כי התצהיר שהוגש מטעמה כתומך בבקשה לעיקול, אינו סתמי, ובהעדר תצהיר נגדי, יש לראות את העובדות שהוצהרו במסגרתו, כנתונים עובדתיים שאין עליהם מחלוקת.

6.         בהחלטה שניתנה על ידי ביום 14/12/06, הוצע, בזהירות הראויה, כי המשיב יסכים להטלת עיקול, וכי הנושא יוחזר לבית משפט השלום כדי שיחזור ויבחן את היקפו של העיקול והנכסים שיש לעקלם, הכל בדרך של רישום, תוך עריכת איזון מתאים של בעלי הדין.

7.         בתשובה שהוגשה מטעם המשיב, התנגד הוא למתן רשות ערעור וכמו כן נדחתה הצעת בית המשפט. המשיב חוזר ומדגיש כי לאחר חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו לא ניתן עוד להטיל עיקולים אלא אם כן יש ראיות להברחת רכוש. המשיב תומך בהחלטת בית משפט קמא, מדגיש כי תיק ההוצאה לפועל נפתח ב- 17/6/04 וכי הבקשה להטלת עיקולים הוגשה רק לאחר כשנתיים. המשיב חוזר עוד ומדגיש כי התצהיר שהוגש מטעם המערערת הוא סתמי, ומן הטעם האמור אין כל חשיבות לעובדה שלא הוגש תצהיר נגדי מטעמו.

דיון ומסקנות

8.         כפי שהבהרתי בהחלטה מיום 14/12/06 אין בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובהלכה שנקבעה ב פרשת מרגליות, כדי לאיין את תכליתו של הסעד הזמני - הטלת עיקול - שהיא לייחד נכסים שמהם יוכל התובע להיפרע בעתיד, אם יזכה בתביעתו. זכות כזו עומדת לתובע, שבעצם הקביעה כי יש סיכוי לתביעתו, וכי הגנת המשיב דחוקה, יש כדי להצביע כי גם זכות יסוד שלו נפגעה - זכות קניינית. 

הסעד הזמני - הטלת עיקול, הוא סעד קיים. האיזונים שיש לערוך קודם להוצאתו שונים, אך יש להידרש להם, במיוחד כאשר מדובר בתביעה מבוססת לכאורה ובהגנה דחוקה.

9.         כפי שעולה מכתבי הטענות ומן הראיות שעלו במהלך ההליכים שבין הצדדים (ראה החלטת כבוד הרשמת פורמץ 21607/04, החלטה מיום 28/7/05), בין המערערת לבין המשיב היו יחסי עבודה עסקיים. המערערת עוסקת בייבוא ובשיווק של מוצרי חשמל ביתיים. המשיב שימש כאיש מכירות של המערערת. נקבע לו אזור שיווק ורשימת לקוחות קיימים אשר הוא היה אחראי להם לצורך קיומו של קשר עסקי בין המערערת לבינם, ובין היתר להפצת מוצרי המערערת אצל אותם לקוחות. העסקים התנהלו באופן שהמשיב נהג לרכוש מהמערערת מיני מוצרים ולשווק אותם ללקוחותיו, תחת שמו המסחרי "נאור יבוא ושיווק". מעת לעת היה נותן למערערת צ'קים דחויים על החשבון, בסכומים של מאות אלפי שקלים.

            בהתייחס לצ'קים נשוא המחלוקת, מסר המשיב ביום 26/3/03 את הצ'קים העתידיים בסכום האמור (כ- 280,000 ש"ח), ולטענתו, כאמור, מדובר היה בצ'קים לביטחון, כאשר המערערת התחייבה כי אלה לא יופקדו בזמן פירעונם, אלא בסוף מערכת היחסים בין הצדדים.

המשיב הודה עוד, כי בעת שנערכה עימו התחשבנות ב 1/1/03, נמצא כי הוא היה ביתרת חובה בסכום של 81,052 ש"ח.  ואולם יתרת חובה זו הייתה בסיס לשינוי דרך עבודתם, אך לא לפירעון הצ'קים העתידיים.