פסק-דין בתיק ברע 787/05

1.         בקשת רשות ערעור זו מתמקדת בשאלה דיונית אחת, והיא: האם לאפשר למבקשת או לצד השלישי להעיד שני עדים נוספים, כעדי הזמה - במסגרת ראיות מפריכות - או כעדים מטעמה, לאחר שהצדדים כבר סיימו את שמיעת הראיות, והתיק בשל לסיכומים.

2.         בית המשפט השלום בירושלים (כב' השופט רם וינוגרד), בהחלטה מיום ב' ניסן תשס"ה (11.4.05) בת.א. 9589/02 - דחה את הבקשה להבאת ראיות נוספות, והורה על הגשת סיכומים בכתב.

 התובעת  דשם, הגישה בר"ע על החלטה זו, שהיא זו שבה אכריע בפסק דין זה.

3.         אינני סבור שיש צורך להציג במלואם בצורה מפורטת את כל העובדות וההליכים בבית משפט קמא; מרבית הדברים הוצגו בבר"ע הארוכה. לצורך ההכרעה בשאלה שבפנינו, די בנתונים אלה: המערערת, התובעת בבית משפט קמא, נכוותה קשות עקב פיצוץ ודליקה בביתה ברחוב בן מימון 38 ירושלים ביום 27.10.00, שנגרמו כתוצאה מדליפת גז. המערערת הגישה תביעה כנגד המשיבה 1 (חברת פזגז) והמבטחת שלה (חברת סהר), כאשר היא מייחסת לחברת הגז אחריות לאירוע, וטוענת כי הוא נגרם עקב רשלנותה של חברת הגז, כאשר זו מתבססת, בין היתר, על כך שהחברה ידעה על דליפת גז בביתה של התובעת ולא עשתה דבר כדי לתקן דליפה זו. המשיבות (הנתבעות בבית משפט קמא) הכחישו את חבותן לתאונה, ובנוסף לכך, הגישו הליכי צד ג' כנגד בנה של התובעת, אשר מיוצג אף הוא על ידי ב"כ התובעת.

            בבית המשפט העיד ראש יחידת ההצתות במז"פ, רפ"ק רם שלף, כאשר קודם לכן הוגשה חוות דעת מומחה חתומה על ידו בכתב. הוא הזכיר בחוות דעתו כי שכן התלונן על ריח גז ערב קודם והשאיר הודעה על כך במשיבון של  חברת הגז (ראה סעיף 1ד1ג, עמ' 1 לדוח הראשוני של המומחה מיום ל תשרי תשס"א (29.10.00). חוות דעת זו הוגשה מטעם המשיבות בתיק.

            שכנים אלה, אהרן ובלהה ליש, הם אלה שהמערערים מבקשים להעיד.

4.         בית משפט קמא פרט בהחלטתו את השתלשלות הדיונים בבית המשפט והדגיש כי לתובעת היו הזדמנויות שונות להביא את בני הזוג ליש כעדים, אך היא לא עשתה כן. לפיכך, בתמצית, עמדת בית משפט קמא היא כי לא מדובר בראיות מפריכות או עדויות הזמה אלא בניסיון להתחיל את המשפט מחדש, ולכן דחה את הבקשה.

5.         עו"ד ש' ז' פונדמינסקי, הגיש בר"ע מפורטת, המשתרעת על פני 15 עמודים, ובה כלל נימוקים שונים ביחס לצורך בשמיעת העדים הנ"ל.

6.         בבוקר יום הדיון בעל פה בפניי , נשאל עו"ד פונדמינסקי על ידי בית המשפט, כשאלה ראשונה: מדוע לא העדת את משפחת ליש בסיבוב הראשון של הראיות, כאשר היה זה מועד הגשת הראיות מטעמך? על כך השיב : " נפלה לי תקלה" (עמ' 4, שורה 7 לפרוטוקול). בהמשך, טען גם טענות משפטיות ביחס לזכותו להביא עדים אלה מטעם הצד השלישי, המיוצג על ידו.

7.         ב"כ המשיבות, עו"ד רשף, טענה בפניי, בלהט, כי מעשה זה של ב"כ התובעת הוא מעשה שלא יעשה, והוא מעשה חמור, כי זו הפעם הראשונה שטוען עו"ד פונדמינסקי  לתקלה, ולא טען כן בבית משפט השלום, בכל ההזדמנויות שהיו לו.

8.         המחלוקת בין הצדדים, לאחר מיקודה, היא זו: האם יש ללכת על פי הכללים של התקנות וסדרי הדין, גם כאשר עו"ד מודה ששגה וטעה, או שיש לאפשר את תיקון השגיאה והתקלה בדרך של שמיעת העדים, גם בשלב המאוחר של תום הראיות (לפני הגשת הסיכומים). טענת עו"ד רשף, ב"כ המשיבות היא כי אין מקום לסטייה מסדרי הדין ומדיני הראיות, וכי אם אכן שגה עורך הדין, התרופה של התובעת היא בהגשת תביעת רשלנות כלפיו, אך אין לשנות את סדרי הדין ודרך הבאת הראיות בתיק העיקרי. כאשר נשאלה עו"ד רשף על ידי בית המשפט מהו הנזק שייגרם למשיבות, אם יותר להשמיע את העדים, השיבה כי לא זו השאלה הנכונה, וכי השאלה הנכונה, לשיטתה, היא: האם סדרי הדין מאפשרים הגשת ראיות הזמה בנסיבות אלה של תקלה שאירעה לעורך הדין, ועל כך השיבה בשלילה (עמ' 4, שורות    10-9 לפרוטוקול).

מנגד, הצהיר עו"ד פונדמינסקי כי אם יתקבל הערעור ויותר לו להביא את בני הזוג ליש כעדים, לא תהיה לו כל התנגדות כי המשיבות יוכלו להביא עדים מטעמם כנגד עדות זאת, לרבות עדים שכבר העידו (עמ' 4, שורות 7-5 לפרוטוקול).

9.       ניתן לראות במחלוקת שבין הצדדים הבדלי גישה ביחס לחשיבות סדרי הדין והדרך להגשת ראיות, כאשר מולם ניצב ערך החתירה לאמת. אינני מזלזל בצורך לנהוג על פי הכללים וסדרי הדין, אך עדיין מאמין אני כי מטרת ההליך המשפטי היא להגיע לחקר האמת. לא למותר לציין ,  בהקשר זה כי כל ממלא משרה שיפוטית מצהיר אמונים בפני נשיא המדינה, ומתחייב בה " לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, לשפוט משפט צדק..." (סעיף 6 לחוק יסוד: השפיטה). בעיני, כאשר יש אפשרות מעשית להגיע לחקר האמת, גם אם כרוך הדבר בסטייה מסדרי הדין ומדיני הראיות, אך הצד שכנגד איננו נפגע, כי אז מטרת העל של עשיית משפט צדק היא המכריעה, ובכוחה להתגבר גם על טעויות ותקלות של עורכי דין, אשר לא הביאו עדים במועד הנכון.

10.     ברצוני להדגיש כי אין לפרש את דבריי באופן שבו סדרי הדין יהיו פרוצים לחלוטין, וכך יקופח הצד הנוהג כדין. במקרה שלפנינו , לא הצביעה ב"כ המשיבות על כל נזק קונקרטי שייגרם למרשותיה, זולת עצם רצונה לסיים את המשפט. עדיין, בעימות שבין הרצון של הנתבע לסיים את המשפט, לבין הדרך הנכונה להגיע לחקר האמת, האחרון מכריע.

11.     אין חולק על כך כי השאלה האם היתה דליפת גז בערב הקודם ליום התאונה, משליכה על האחריות של חברת הגז. השארת המצב הקיים, כבקשת ב"כ המשיבות, משמעה כי בית המשפט  - באופן מודע -  עוצם את עיניו וחוסם קבלת מידע שיכול לסייע לו בהכרעה שיפוטית. עמדתי היא כי ההליך המשפטי מחייב עיניים פקוחות ולב פתוח לשמיעת טיעוני הצדדים וראיותיהם, ולכן יש לאפשר לשמוע את העדים האמורים.

12.     הצהרת ב"כ התובעת כי לא יתנגד להשמעת עדים נוספים מטעם המשיבות, לרבות עדים שכבר העידו, כדי שהמשיבות יוכלו להתמודד עם העדות החדשה של בני הזוג ליש, מהווה פיתרון מספיק במישור  של מניעת עיוות דין, מבחינתם של הנתבעות. אך אין בכך פתרון מלא לכל טענות המשיבות. זכאיות הן להחזר הוצאות עקב התקלה שגרם ב"כ התובעת, ובה הודה בפתח הדיונים בפניי. חזקה על בית המשפט השלום כי בבואו לפסוק את הדין, יביא הוצאות אלה בחשבון, בין בדרך של הפחתת חיוב ההוצאות שיוטל על המשיבות אם אלה יפסידו בדינן, או בדרך של הטלת הוצאות משמעותיות (מעבר לרגיל) על התובעת, אם תביעתה תדחה.

13.     ער אני לפסיקה שהביאה ב"כ המשיבות בעיקרי הטיעון מטעמה, אשר ממנה עולה כי יש לנהוג בצמצום ביחס למתן רשות להביא עדויות הזמה וכי עניין זה נתון לשיקול דעתו של השופט הדן בתיק. עיינתי גם בשני פסקי הדין  של בית המשפט המחוזי בירושלים, שהובאו ע"י ב"כ המשיבים (בש"א 1876/05 עזבון המנוחה הדיל מרמש ז"ל  נ' הסתדרות מדיצינית הדסה; בש"א 195/98 מעאיטה מאטמה נ' גלינה אלכסנדר - שניהם ניתנו על ידי עמיתי כב' השופט ד"ר עוני חבש). ניתן לאבחן פסקי דין אלה, ובכל מקרה, מצאנו בפסיקת בית המשפט המחוזי בירושלים גם גישה שונה, מפי השופט י' שפירא (ת.א. 4338/02 ג'ני פרינץ נ' עמיחי נויגבורן ) שבה אבחן את החלטת שופט חבש בבש"א 195/98 הנ"ל, והתיר הבאת ראיות מפריכות. במקרה אחר, בשל נסיבותיו המיוחדות, והעובדה כי העניין הגיע לבית משפט מחוזי פעמיים לאחר שני שלבים של דיונים בבית משפט שלום, לא נענה השופט שפירא לבקשת המבקשת להגיש ראיות מפריכות בהליך שניהלה בבית משפט השלום (בר"ע (י-ם) 526/03 אילנה ברונר נ' עמות צבי אלימלך).

14.     אך עדיין, יש לזכור כי מעבר לפסקי הדין הפרטניים הללו, שכל אחד ניתן על פי נסיבותיו, וככזה ניתן לאבחון, ניצבים דבריו המפורסמים של השופט ברנזון בע"א 189/66 ששון נ' קדימה פ"ד כ(3), 477, ששם עלתה שאלה דומה למקרה שבפנינו, שהוגדרה על ידי בית משפט כך: " מה ייעשה לתובע שהודיע 'אלה עדי' ולמחרת היום, בהתחדש המשפט, הוא מבקש להשמיע עדות נוספת; היורשה הדבר אם לאו? הנשיא המלומד ענה על השאלה בשלילה. נימוקו לכך היה כי 'מאוד ייתכן' שבא-כוח הנתבעת הכין את הגנתו לפי חומר הראיות שהוגש עד אז וסמך על כך שהתובע לא יביא ראיות נוספות. אם העדות תורשה, יהיה צורך לדחות את הדיון, לבקשת בא-כוח הנתבעת, להכנת הגנתו"    ( שם ,בעמ' 478, מול    האות ז).

תשובת בית המשפט, שקיבל את הערעור, היתה זו ( שם ,בעמ' 480-479):