פסק-דין בתיק ברע 782/05

בקשת רשות ערעור על החלטתו של ראש ההוצל"פ מר מרדכי כדורי, מיום 18.4.05, בתיק הוצאה לפועל מס' 0-03-16926-03, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת למתן הוראות למשיבה להנפיק למבקשת אישור המופנה ללשכת רישום המקרקעין, לשם ביצוע העברת זכויות בנכס אותו רכשה מאת החייבת באמצעות כונס הנכסים, מבלי שתחויב לשלם את הארנונה שהיה על החייבת לשלם.

רקע עובדתי

1.      ביום 24.9.03 מונה המשיב הפורמלי, עו"ד יוסי אלחייק, ככונס נכסים על זכויות החייבת, חברת אש-טק ייזום והשקעות בע"מ, בנכס מקרקעין שבבעלותה (להלן: "הנכס").

2.      הנכס נמכר על ידי כונס הנכסים (להלן: "הכונס") למבקשת, על פי הסכם המכר שנכרת ביניהם ביום 23.2.04 (להלן: "הסכם המכר"). ביום 24.2.04 אישר ראש ההוצאה לפועל את המכירה.

3.      ב"כ המבקשת מונה, על פי ייפוי כח בלתי חוזר, לפעול בשם הכונס להעברת הזכויות בנכס על שם המבקשת (להלן: "ייפוי הכח"). לצורך ביצוע העברת הזכויות, יש לצרף לבקשת ההעברה "תעודה על תשלום חובות לעירייה" (להלן: "התעודה" או "האישור"), המופנית ללשכת רישום המקרקעין, כמתחייב מסעיף 324(א) לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת העיריות"). לפיכך, פנה ב"כ המבקשת, ביום 8.12.04, בשם הכונס ועל-פי ייפוי הכח שניתן לה על ידו, לעיריית פתח תקווה- היא המשיבה (להלן: "המשיבה" או "העירייה"), וביקש לקבל את התעודה האמורה (נספח ב/ח1 לבקשה זו).

4.      העירייה סירבה להנפיק את התעודה המבוקשת משום שלחייבת חובות  לעירייה בסך כולל של כ- 46,000 ש"ח, גם לאחר פניות חוזרות ונשנות. לפיכך, פנתה המבקשת לראש ההוצאה לפועל בבקשה למתן הוראות, בה התבקש ראש ההוצאה לפועל להורות למשיבה להנפיק את התעודה המבוקשת. בבקשתה טענה, כי מדובר בחובות שנוצרו עובר למועד מינויו של הכונס (להלן: "חובות העבר"), וכי התניית מתן התעודה בסילוק חובות העבר הינה בניגוד לדין, שכן על פי ההלכה הפסוקה, אין לעירייה זכות למנוע העברת בעלות בנכס על ידי סירוב להנפיק תעודה על היעדר חובות, בגין אי תשלום חובות שנוצרו בתקופה שקדמה למינוי הכונס.

5.      ביום 18.4.05 דחה ראש ההוצאה לפועל את בקשתה של המבקשת, וכך קבע:

"ראש ההוצאה לפועל אומנם עשוי להתערב במחלוקת שבין רשות מקומית ובין כונס נכסים באשר לתקופה בגינה על כונס הנכסים לשאת בתשלום ארנונה על הנכס, שכן, על ראש ההוצאה לפועל לקבוע את סידרי הקדימויות בחלוקת הכספים שיתקבלו ממימוש הנכס.

בתיק זה שלפני, על פי הסכם המכר שנחתם בין כונס הנכסים ובין הרוכשת (המבקשת-א.פ.) , התחייבה הרוכשת כלפי כונס הנכסים לשאת בכל המסים העירוניים והממשלתיים החלים על הממכר בגין כל תקופה שהיא, ולפיכך אין המדובר במחלוקת שבין כונס הנכסים לבין הרשות המקומית, או במחלוקת שיש לה השלכה על הכספים שיתקבלו ו/או שיוותרו ממימוש זכויות החייבת בנכס.

הסכמתה האמורה של הרוכשת אף היוותה נימוק לאשר את המכר בסכום שהוסכם בין כונס הנכסים והמבקשת.

אם סבורה המבקשת שעל פי דין על הרשות המקומית ליתן לה אישור ללשכת רישום המקרקעין להעברת רישום הזכויות בנכס על שמה, עליה לנקוט בהליכים המתאימים בביהמ"ש המוסמך".

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

 לאור הסכמת הצדדים ומתוקף  סמכותי בתקנה 120(א) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, תידון הבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

טענות הצדדים

6.      המבקשת סבורה, כי ראש ההוצאה לפועל טעה הן בהנמקתו המשפטית והן בתוצאה הסופית אליה הגיע. בתמצית, טענותיה העיקריות של המבקשת הן שלושה:

א.     פרשנותו של ראש ההוצאה לפועל להסכם המכר בטעות יסודה.

ב.      על פי הפסיקה, לא ניתן לחייב את כונס הנכסים בתשלום חובות שנוצרו עובר למינויו.

ג.       מדובר במחלוקת ישירה בין כונס הנכסים לבין הרשות המקומית. הכרעה במחלוקת זו הכרחית, שכן היא משליכה על כספי קופת הכינוס.

למעשה, הטענה השניה והשלישית שזורות זו בזו ולפיכך אדון בהם במאוחד בהמשך.