פסק-דין בתיק ברע 707/05

1.         המבקש, קבלן שיפוצים,  זכה במכרז - במסגרת פרויקט לשיקום שכונות - לביצוע תוספות בנייה ברחוב בר  יוחאי 8, בירושלים. המשיב, המתגורר באותו בניין, ביקש לבצע בדירתו עבודות שיפוץ נוספות. לשם כך התקשרו הצדדים ביום 25.5.03 בהסכם דברים, אשר על פיו יבצע המבקש למשיב 7 פריטי שיפוץ, בעלות של 23,000 ש"ח.

            בהסכם אין חלוקה למחיר של כל פריט לחוד, אלא נקבע סכום כולל של    23,000 ש"ח, אשר ישולם בשלושה תשלומים: 7,000 ש"ח - עם תחילת העבודה; 8,000 ש"ח - עם גמר בניית בלוקים וטיח שחור לבן; 8,000 ש"ח - עם גמר עבודות ריצוף, אלומיניום וצבע.

2.         המבקש (להלן גם - "התובע" או "הקבלן") פנה לבית משפט לתביעות קטנות, בטענה כי ביצע את מרבית העבודה, כאשר לטענתו נותרה לו עבודה בשווי של    3,000 ש"ח, אך המשיב (להלן גם - "הנתבע" או "המזמין") שילם לו 6,500 ש"ח בלבד. לפיכך, זכאי התובע, לטענתו, לסך של 16,500 ש"ח, שהוא ההפרש בין 23,000 ש"ח, המחיר החוזי, לבין הסכום שקיבל מהנתבע (6,500 ש"ח). הקבלן הביע נכונות בכתב תביעתו להשלים את יתרת העבודה.

3.         המשיב טען בכתב הגנתו כי המבקש, הקבלן, לא ביצע את המוטל עליו באיכות ובכמות הנדרשת ולא פעל במרץ ובנאמנות. לדברי הנתבע, נאלץ הוא להוציא הוצאות מכיסו, עבור ריצוף והרכבת דלת פלדלת, וכן נגרם לו ולמשפחתו עוגמת נפש במשך כל תקופת השיפוץ הממושכת, בה נאלץ לגור, עם משפחתו, בדירת חדר. בגין זאת הגיש תביעה שכנגד על סך 10,000 ש"ח.

4.         בית משפט קמא, בישיבה הראשונה, שמע את טענות הצדדים, שנחקרו חקירה נגדית, האחד על ידי רעהו. הצדדים חזרו על גרסאותיהם שבכתבי בית דין, ובסיום הדיון הסכימו כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט אשר יחווה דעתו בשאלות הבאות: אלו עבודות בוצעו על ידי התובע; מה השכר המגיע לתובע בגין עבודות אלה; האם העבודות שבוצעו על ידי התובע תקינות; האם צינור החשמל בו השתמש התובע, הינו תקני; מה עלות העבודות הנוספות שיש לבצע בהתאם לחוזה בין הצדדים, ומהי עלות ביצוע המרפסת שעשה הנתבע (ראה החלטת בית המשפט לתביעות קטנות מיום ח באב תשס"ד (26.7.04)).

5.         חוות דעתו של המומחה, האדריכל יצחק לזר, מנהל היחידה לאיכות הבניה במכון התקנים הישראלי, מיום 21.11.04, משתרעת על פני עשרה עמודים ועוד חמישה עמודי צילומים. המחירים בחוות הדעת נעשו, כפי שמפרט המומחה במכתב הבהרה מיום 28.12.04, על פי המקובל בעבודות אלו ובהסתמך גם על מחירון דקל.

6.         בית משפט קמא ביקש מן הצדדים להודיע האם הם מסכימים שפסק הדין יינתן על פי כתבי הטענות וחוות דעת המומחה (ראה החלטה מיום 16.12.04). שני הצדדים הגיבו על חוות דעת המומחה בנקודות פרטניות (שלחלקם אתייחס להלן).

7.         בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' השופטת עירית כהן) נתן פסק דין ביום ל שבט תשס"ה (9.2.04). התוצאה הכספית האופרטיבית של פסק הדין, היא כי התובע חייב לנתבע סך של 5,839 ש"ח, ובנוסף לכך חויב המבקש על ידי בית משפט קמא בסך של  4,000 ש"ח בגין הוצאות משפט, כולל  מימון חוות הדעת של המומחה.

8.         בית משפט לתביעות קטנות, אימץ בפסק דינו את חוות הדעת של המומחה, והגיע למסקנות הבאות:

א.        השכר אשר מגיע לתובע - על פי חוות דעת המומחה - בגין העבודות שביצע התובע הוא 13,130 ש"ח, ובצירוף מע"מ סך של 15,362 ש"ח. מאחר ובית משפט קמא קבע כי הנתבע שילם לתובע סך 6,500 ש"ח, חייב הנתבע לתובע את ההפרש שבין 15,362 ש"ח (הסכום המגיע לו בגין העבודות שביצע הקבלן, על פי חוות דעת המומחה), לבין הסך של 6,500 ש"ח (הסכום שקיבל התובע מאת הנתבע), דהיינו: 8,862 ש"ח (פיסקה 4 רישא לפסק הדין).

ב.         בהמשך, דן בית משפט קמא בחובות התובע (הנתבע שכנגד), כלפי הנתבע.

ג.         המומחה פסק כי עלות העבודות הנוספות שטרם בוצעו ואשר יש לבצע, היא 10,975 ש"ח, וביחד עם המע"מ 12,841 ש"ח. כמו כן העריך המומחה את עלות המרפסת שביצע הנתבע בסך של 1,590 ש"ח, וביחד עם המע"מ 1,860 ש"ח. סך כל הסכומים שחייב התובע לנתבע, על פי קביעת בית משפט קמא הוא 14,701 ש"ח (12,841  + 1,860).

ד.         מאחר וסכום התביעה שכנגד, שהכיר בה בית המשפט לתביעות קטנות, גדול מהסכום שחייב בו את הנתבע, כאמור לעיל, פסק לבסוף בית משפט קמא כי המבקש (התובע והנתבע שכנגד) ישלם למשיב (הנתבע והתובע שכנגד), את ההפרש בין שני הסכומים: הסכום שחייב התובע לנתבע - 14,701  ש"ח (סעיף קטן ג לעיל), פחות הסכום שחייב הנתבע לתובע, 8,862  ש"ח (סעיף קטן א לעיל), דהיינו: 5,839 ש"ח.

9.       המבקש הגיש בר"ע מפורטת המתייחסת למספר נושאים ופרטים. הצדדים הגישו השלמות ועיקרי טיעון . כמו כן השמיעו הצדדים את טענותיהם בעל פה, בפניי, ביום כ"ו סיון תשס"ה (3.7.05).

10.     בעיקרון, מן הראוי כי הערכאה הערעורית תצמצם את התערבותה בהכרעות עובדתיות של ערכאה דיונית, בכלל, ושל בית המשפט לתביעות קטנות, בפרט, כאשר בית המשפט לתביעות קטנות אינו כבול לדיני הראיות ולסדרי הדין הרגילים, ומטרתו היא לפעול "בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה", כלשון סעיף 62(ב) סיפא, לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (וראה גם את מאמרו של פרופ' ס' דויטש, "בית המשפט לתביעות קטנות כמגן הצרכן", עיוני משפט, כרך ח (תשמ"ב), עמ' 345, בעמ' 363 ואילך).

ברם, כאשר מתגלית טעות, בהנמקה המשפטית, המביאה לתוצאות בלתי צודקות, או כאשר לא דן בית משפט קמא בפריט נזק המופיע בכתב התביעה או בכתב התביעה שכנגד, כי אז חייב בית המשפט לערעורים להתערב ולהעמיד את ההלכה המשפטית על מכונה.

11.     בבר"ע שבפניי, ראיתי לנכון לאמץ את טענתו המרכזית של ב"כ המבקש, עו"ד יצחק דהן. פסק דינו של בית משפט קמא, מבוסס על ההנחה כי הסכם הדברים שבין הצדדים בוצע רק באופן חלקי, והתשלום ששילם המשיב, אף הוא חלקי. לפיכך, החלק הראשון של פסק הדין (פיסקה 8(א) לעיל) - הוא צודק ונכון. במילים אחרות, קביעת בית משפט קמא מהו שווי עבודות שביצע הקבלן  -  על פי חוות דעת המומחה  - מהווה תשתית למסקנתו המשפטית הבאה: הקבלן ביצע עבודות בשווי של 15,362 ש"ח, וקיבל מהנתבע  רק 6,500 ש"ח. לכן, הנתבע, אשר קיבל "תוצרת" של שווי העבודות האמור,  חייב לשלם לקבלן (המבקש) את ההפרש בסך של 8,862 ש"ח.

עד כאן הכל מובן ונכון.

           ברם, השלב הבא בפסק הדין  -  איננו מובן. נכון, עובדתית, כי על פי קביעת המומחה, שווי העבודות שטרם בוצעו, והיה על התובע לבצען, הוא        10,975 ש"ח, וביחד עם המע"מ והמרפסת מגיע סכום זה לכדי סך של      14,701 ש"ח. אך לא נכון, מבחינה משפטית, לחייב בסכום זה את התובע, שכן הוא לא קיבל כל תשלום עבור עבודות אלה. אם יישאר פסק דינו של בית משפט קמא על כנו, בנושא זה, התוצאה תהיה בלתי צודקת: הקבלן יחויב בתשלום עבור עבודות שהיה צריך לבצע, אך לא קיבל עבורן כל תמורה, ומאידך גיסא, יזכה המזמין, המשיב, בסך של 14,701 ש"ח, עבור עבודות שלא בוצעו, ללא כל הצדקה עניינית.