פסק-דין בתיק ברע 612/05

1.         המבקש עותר להרשות לו לערער על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות באילת לפיו חויב לשלם למשיב סך של 2,700 ש"ח בתוספת הוצאות משפט בסכום של 300 ש"ח. המשיב תבע את המבקש בסכום המקסימלי שניתן בבית משפט לתביעות קטנות, הוא 17,800 ש"ח, כך שהתביעה ברובה נדחתה. עם זאת סבור המבקש שלא היה מקום אף לחייב אותו בחיוב החלקי.

            ברקע לתביעה יחסי משכיר ושוכר בין הצדדים. במשך תקופה לא ארוכה השכיר המשיב למבקש נכסים שונים, וזאת באופן שהמבקש עבר ממקום למקום. באחרון שביניהם, הרלוונטי לתביעה, טען המשיב שהוא התקין מדפים שנשארו בנכס שהושכר למבקש. בית משפט קמא חייב את המבקש להשיב למשיב תוך 20 יום את המדפים או לשלם לו סך של 800 ש"ח. טענה נוספת של המשיב אשר התקבלה הינה שמכשיר מסוג ג'קסון ששיך לו הועבר על ידי המבקש לצד שלישי. בשל כך חייב בית משפט קמא את המבקש בתשלום 1,900 ש"ח או לחלופין, שימסור למשיב את המכשיר כשהוא מתוקן וכל אביזריו שלמים.

2.         במבט ראשון, דין בקשה זו להדחות. בית משפט קמא קבע ממצאים עובדתיים לאחר שמיעת הצדדים. הכלל הוא שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בנושא שכזה. זאת ועוד. בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין ערעור בזכות. על ערכאת הערעור לשקול אף שיקולים מעשיים, ואין חובה להכנס לדיון בכל ענין וענין כפי שהמצב היה לו היה מדובר בהליך של ערעור בזכות.

            עיינתי בפרוטוקול. באשר לנושא המדפים, בית משפט שמע את הצדדים, את עד ההגנה, וקיבל את גירסת המשיב. אומנם נכון הוא שלא הובאו ראיות ישירות בשאלת שוויים הכספי של המדפים. אך מהחומר עולה שלא היתה מחלוקת בין הצדדים שהמדפים היו בעלי ערך כספי. משפסק בית משפט קמא סכום של 800 ש"ח, אינני סבור שזהו המקרה המחייב מתן רשות ערעור בענין זה.

            שונה עמדתי בכל הקשור למכשיר מסוג ג'קסון (להלן: "המכשיר"). בהליך קמא התנגד המבקש לקבלת תצהירים של העדים מטעם המשיב מבלי שיעידו. בסיום הדיון הודיע המשיב שיש ברשותו קלטת שמתייחסת ל "בחור שאני לא רוצה להגיד את שמו, אני אפנה לבית המשפט או אנסה להביאו כעד, והוא יעיד שהוא אכן קיבל את הכלים מממן" (המבקש). בית משפט קמא החליט שתוך שבוע ימים כל אחד מהצדדים רשאי יהא להגיש חומר. המשיב הגיש חומר ובית משפט קמא פסק את הדין לרבות קביעת  החיוב של המבקש בנושא המכשיר, על בסיס עד שכלל לא העיד בבית משפט אלא הוזכר בקלטת. יוצא שזכויותיו של המבקש נפגעו בצורה ממשית. משהחליט בית משפט קמא שהוא מוכן לקבל ראיות נוספות ואין בכך כל פסול, היה עליו לאפשר למבקש לחקור את העד הנוסף מטעם המשיב. תחת זאת קיבל בית משפט קמא את החומר, הסתמך עליו, וזאת מבלי שהמבקש קיבל הזדמנות להתעמת עם העד. נכון הוא שבית משפט לתביעות קטנות אינו כפוף לסדרי הדין הרגילים, אך ביסוד הוראה זו עומדת הגישה שיש להגמיש את התנאים הפורמליים שמאפיינים את המשפט. גישה זו מתאימה להליך של משפט בבית משפט לתביעות קטנות, יען כי המתדיינים אינם מיוצגים ואינם בקיאים ברזי הדין. ברם, מטרת גמישות הדרישות אינה למנוע ממי מהצדדים המעונין להעזר בכלי של חקירה נגדית לעשות זאת. אי מתן הזדמנות לחקור עד, איננה ענין פורמלי אלא מהותי. הגמישות בתקנות באה להקל ולא להקפיד על המתדיין בבית משפט לתביעות קטנות. התכלית בהוראה הדיונית המיוחדת של סטיה מסדרי הדין ומדיני ראיות הינה לסייע למתדיין שאינו מיוצג, ולא לשים מכשול בפניו אפילו אם אין כל כוונה לכך.

3.          בהמשך לאמור, לאחר עיון בבקשה ובהעדר תגובה מטעם המשיב החלטתי לדון בבקשה זו באופן חלקי כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. יובהר, שניתן היה להגיע לתוצאה אחרת בפסק דין זה, כגון החזרת העניין להמשך דיון בבית משפט קמא, אך בהעדר תגובה מטעם המשיב, בנסיבות העניין ואף כדי למנוע המשך ההליכים בתובענה, הנני מורה כדלקמן כדלקמן: הערעור מתקבל באופן שהחיוב הכספי בסך 1,900 ש"ח שהוטל על המבקש ביחס למכשיר, מבוטל בזאת, בעוד שהחיוב בנושא המדפים בסך 800 ש"ח ישאר על כנו. לנוכח מסקנתי זו החלטתי שכל צד ישא בהוצאותיו בשני ההליכים. בהתאם, החיוב בהוצאות שנקבע בבית משפט קמא בטל בזאת.

ניתן היום ה' באב, תשס"ו (30 ביולי 2006) בהעדר הצדדים.                                                                           

000612/05ברע055 אייל יפרח התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: