פסק-דין בתיק ברע 564/05

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של כבוד הרשם מסבאח קבאני מלשכת ההוצאה לפועל בקריות, מיום 24.12.2004. בהחלטה זו, דחה כבוד הרשם את בקשת המבקש להכריז עליו כעל חייב מוגבל באמצעים.

המבקש רווק בן 32, אביו נפטר ומאז הוא עוזר בפרנסת משפחתו. מקור חובותיו של המבקש הנו בעסק של עבודות עפר, עסק זה צבר חובות רבים.

כיום, עובד המבקש בתור מחליף למפעיל ציוד כבד ומשתכר 1,700 ש"ח בחודש. לטענתו מלבד הכנסה זו, אין לו כל הכנסה אחרת או כל רכוש בעל ערך.

כנגד המבקש מתנהלים תיקי הוצאה לפועל במספר מקומות. כמו כן, לטענתו הוא חב כספים לאנשים פרטיים. ואם לא די בכך אזי כנגד המבקש ישנם פסקי דין ושטרות שטרם הוגשו לביצוע.

לטענת המבקש, אין ביכולתו לסלק את חובותיו, והמשך הליכי ההוצאה לפועל יגרום לו נזק רב. יחד עם זאת, המבקש מוכן לשלם 300 ש"ח לחודש.

לטענת המבקש, כבוד הרשם בהחלטתו דחה את הבקשה, וזאת מבלי שיתן כל נימוק לסיבת הדחייה ומבלי לתת לו הזדמנות להשמיע את טענותיו בפניו.

עוד מוסיף המבקש ומפנה לסוף ההחלטה של כב' ראש ההוצל"פ שם נאמר: "כי לחייב היו הזדמנויות להתייצב לחקירת יכולת ולא ניצל זאת".

לטענת המבקש התייצבות לחקירת יכולת אינה תנאי להכרזה על חייב מוגבל באמצעים. ועל כן, אין להענישו ולחסום את דרכו  ע"י דחיית בקשתו.

 מוסיף וטוען המבקש, שאצלו מתקיימים כל התנאים הדרושים  בכדי להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים, ומכאן שהחלטת כבוד הרשם, בטעות יסודה.

המבקש טוען, שהוא פנה למסלול של חייב מוגבל באמצעים, כמוצא  אחרון, על אף כל המגבלות הנלוות להליך זה. לטענתו מסלול זה בכוחו לאזן בין האינטרסים שלו ושל הזוכים.

ועל כן, המבקש עותר לקבל את בקשת רשות הערעור, ולדון בה כערעור על פי הרשות שתנתן.

המשיב מתנגד לבקשה זו ומבקש לדחותה על הסף, וזאת מן הטעמים הבאים:

1.       המבקש מנסה להתחמק מתשלום חובותיו למשיב.

2.       כנגד המבקש ניתן פסק דין, שחייב אותו לשלם 35,700 ש"ח בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט.

3.       המבקש לא התייצב באף דיון, עד שניתן נגדו פסק דין, הוא גם לא הגיש ערעור על פסק  הדין. 

4.       המבקש לא התייחס למכתב ההתראה שנשלח מצד המשיב, ובכך עשה דין לעצמו.

5.       החלטת כבוד הרשם צודקת בנסיבות העניין. במיוחד לאור העובדה שהמערער בוחר שלא להתייצב הן לדיונים משפטיים והן להליכי חקירת היכולת.

דיון :

החלטת כבוד הרשם, אינה מנומקת דיה. הנימוק היחידי שאפשר לחלצו מתוך החלטתו הנו העובדה שהמבקש לא ניצל הזדמנויות לחקירת יכולתו.