פסק-דין בתיק ברע 533/05

1.         במסגרת תובענה שהגישה המבקשת נגד המשיבים עתרו האחרונים למתן צו גילוי מסמכים. בית משפט השלום נעתר לבקשתם והורה למבקשת להמציא מאזנים שהוגשו למס הכנסה בשנים 2002-2000, וכן להציג לעיונם של המשיבים "את תיעוד החוץ שפרטיו בנספחים בכתב התביעה". על החלטה זו עותרת המבקשת להרשות לה לערער.

2.         לאחר עיון בתגובות הצדדים החלטתי לדון בבקשה זו כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

            "נקודת המוצא העקרונית הינה עקרון הגילוי. כל אדם חייב למסור כל ראייה. ביסוד עקרון זה עומד הערך של גילוי האמת" (כב' הנשיא ברק ברע"א 6546/94 בנק איגוד נ' אזולאי פ"ד מט(4) 54, 61). אכן, חשיפת האמת הינה מטרה רמת מעלה בהליך האזרחי. על כן שלב גילוי המסמכים הינו חלק ממוסד וחיוני בתובענה האזרחית. זאת ועוד: "ככלל, תובע אינו יכול להשמע בטענה כי זכותו לפרטיות גוברת על חובתו לחשוף בפני הנתבע ראיות..." (רע"א 8551/00 אפרופים נ' מדינת ישראל פ"ד נה(2) 104, 102). ההיגיון ברור, התובע הוא יוזם ההליך ולכן עליו להיות מעוניין ביתר שאת בבירור כל מחלוקת בינו לבין הצד שכנגד.

            יחד עם זאת חובת הגילוי אינה כלל העומד בפני עצמו. כיוון שהמטרה בהליכי גילוי היא לסייע לבית משפט לחשוף את האמת, ברי שהדרישה לגילוי חייבת להיות מותנית בהיות החומר רלוונטי לסלע המחלוקת שבין הצדדים. רלוונטיות זו הינה נקודתית, כפי שנקבע בעניין אחר: "מותר לדוג במי התביעה. אין היתר לדוג במי התובע" (ת"א (באר שבע)102/91 ק.ד. תכשיטי דורינה נ' בנק המזרחי). שיקולים נוספים נכנסים אף הם לתמונת ההכרעה. למשל, ישנם מקרים בהם חל חיסיון על מסמך. יש לבחון האם מסמך מסויים נכנס לגדר החריג של מסמך שנהנה מחיסיון, וכן מה טיב החיסיון - יחסי או אבסולוטי.

3.         הסקירה הקצרה הובאה לעיל ללמדנו שהשיקולים בנושא גילוי מסמכים עדינים. בענייננו בית משפט קמא לא נימק את מסקנתו. חסר זה בולט במיוחד לנוכח ההוראה לפיה על המבקשת להעמיד לעיונם של המשיבים את תיעוד החוץ שפרטיו מצויים בנספחים בכתב התביעה. החומר נשוא ההוראה אינו מוגדר ואינו ברור. בצדק טוענת המבקשת שקיים חשש שצו עיון זה הינו גורף. בכל מקרה, כל עוד הצו אינו ברור קשה יהיה לבחון אם המבקשת מילאה אחר ההוראות באופן מלא. למעשה בית משפט קמא נתן הוראה בהתאם לבקשת המשיבים, אך אי הבהירות בבקשה פוגע ביעילות הצו. המבקשת אף טענה שהחומר מסווג כסוד מסחרי. בית משפט קמא לא התייחס לטענה זו. כמובן מבלי להגדיר את החומר, קשה אם בכלל ניתן לקבוע האם מדובר בסוד מסחרי. אכן אם מדובר בסוד מסחרי, סיווג זה אינו מהווה סוף פסוק בשאלת העיון, אך הנושא רלוונטי, וכלל לא נידון.

            המסקנה הנגזרת מן האמור היא שנכון יהיה להחזיר את הדיון לבית משפט קמא. הסיבה לכך הינה, כפי שצויין, שהסוגיות הרלוונטיות להכרעה לא הובהרו בבית משפט קמא. המסקנה האמורה משליכה על החלק האופרטיבי האחר בהחלטת בית משפט קמא לפיו על המבקשת להמציא מאזנים שהוגשו למס הכנסה בשנים 2002-2000. בנושא זה בית משפט קמא כן הסביר שהוא הגביל את התקופה לשנים האמורות מפני: "שהן השנים במחלוקת". ברם, צפה ועולה סוגייה נוספת. מבחן הרלוונטיות תלוי בטיב המחלוקת בין הצדדים. במקרה זה טוענים המשיבים שהמבקשת לא הרוויחה כספים בכלל בשנים האמורות ויש בכך הגנה נגד התביעה הכספית של המבקשת, אשר שיעורה בנוי על אחוזי הרווחים שלה על פי חוזה שנחתם בין הצדדים. אם זאת המטרה בגילוי, נכון יהיה לאפשר לבית המשפט לדון בשאלה האם ניתן להשיג את מטרת הגילוי בדרך אחרת שמצמצמת את היקפו. אין באמור לעיל בכדי לשלול את התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא בנושא המאזנים שהוגשו למס הכנסה. הסתייגותי נסובה סביב העדר דיון בשאלות העולות מטיעוני הצדדים והעדר ההנמקה בהחלטה.

4.         הערעור מתקבל.

החלטת בית משפט קמא בטלה. התיק יוחזר לבית משפט קמא על מנת שידון בבקשה מחדש. לשם כך על בית משפט השלום להזמין את הצדדים, שכן נראה כי קיים סיכוי שאפשר יהיה לנתב את הצדדים לקראת פתרון מוסכם.

אין צו להוצאות.

ניתן היום י"ב בחשון, תשס"ו (14 בנובמבר 2005) בהעדר הצדדים.

שם קלדנית: קטי י.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: