פסק-דין בתיק ברע 531/05

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את המשיב וב"כ המבקש החלטתי ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

המערער פתח תיק הוצל"פ נגד המשיב לגביית חוב פסוק העומד על סך 92,515 ש"ח נכון ליום 5.1.04.

בד בבד עם הבקשה לביצוע פסה"ד הוגשה בקשה לעיכוב יציאת המשיב מהארץ.

המבקש ביסס את בקשתו על מידע שנתקבל מגרושת המשיב - החייב, כשהבקשה נתמכת בתצהיר עו"ד המאמת את הנתונים ובו נטען כי המשיב עומד לעזוב את הארץ מבלי להסדיר חובותיו. מתברר כי המשיב יצא לחו"ל ביוני 2004 ושב ארצה.

יצוין כי החלטת כב' ראש ההוצל"פ, נשוא בקשה זו, ניתנה שלא במעמד הצדדים.

המבקש טוען כי הבקשה הנ"ל עונה על דרישת הדין.

המבקש ציין כי בהתאם לסעיף 14 לחוק ההוצל"פ ינתן צו עיכוב יציאה מהארץ; באם הזוכה יניח בפני ראש ההוצל"פ תשתית שיש בה כדי להניח דעתו ושיש בה כדי להראות כי החייב עומד לצאת מהארץ בלי לפרוע את החוב או להבטיח את פרעונו. המבקש סבור שעל בית המשפט לאמץ את הילכת "גמזו" ולהקל עם הזוכים ואף ניתן לוותר: "במקרים מסוימים, על דרישת הראיה הפוזיטיבית וליצור חזקה שתעמוד כנגד חייב בהתאם להתנהגותו".

וכעת אביא להלן את הוראת החוק הרלבנטית והיא סעיף 14 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967.

עיכוב יציאה מן הארץ :

(א) היה לראש ההוצאה לפועל יסוד להניח שהחייב עומד לצאת את הארץ בלי לפרוע את החוב או להבטיח את פירעונו, רשאי הוא לצוות על עיכוב יציאתו מן הארץ ועל הפקדת דרכונו או תעודת המסע שלו; ואולם אם נתן ראש ההוצאה לפועל צו תשלומים לפי סעיפים 7א,69(ב) או 69א והחייב מקיים את הוראות הצו, לא יצווה ראש ההוצאה לפועל על עיכוב יציאתו של החייב, אלא אם כן שוכנע כי יציאתו של החייב מן הארץ עלולה לסכל את ביצוע פסק הדין.

(ב) סירב החייב להפקיד דרכונו או תעודת המסע כאמור, רשאי ראש ההוצאה לפועל לצוות על מעצרו עד להפקדתם, ובלבד שהחייב לא ייעצר משום כך ליותר משבעה ימים.

(ג) ראש ההוצאה לפועל רשאי, במקום לצוות כאמור בסעיף קטן (א), להתנות את יציאת החייב מן הארץ במתן ערובה להנחת דעתו כדי להבטיח את ביצוע פסק-הדין.

(ג1) ראש ההוצאה לפועל רשאי לבטל צו שנתן לפי הוראות סעיף קטן (א), מיוזמתו או על פי בקשת החייב, אם מצא כי יציאתו של החייב מהארץ היא למטרה מוצדקת, ורשאי הוא להתנות את הביטול במתן ערובה כאמור בסעיף קטן (ג).

מהאמור בסעיף אנו למדים, כי על מנת לעכב יציאתו של חייב מהארץ, מוטלת על הזוכה החובה להראות שיש יסוד להניח כי החייב עומד לצאת את הארץ בלי לפרוע את החוב או להבטיח את פירעונו, שאם לא כן; הבקשה תדחה.

"הכלל הבסיסי הוא שאין להורות על עיכוב היציאה מהארץ, אלא אם כן שוכנע ראש ההוצאה לפועל כי יציאתו של החייב מהארץ עלולה לסכל את ביצוע פסק הדין". ראה את דברי כב' השופט ד. בר אופיר בספרו "הוצאה לפועל הליכים והלכות" (מהדורה חמישית), בעמ' 277.

בית המשפט העליון הציג בתחילה את המסגרת הנורמטיבית של הדיון ואת ההתנגשות, הבלתי נמנעת, של הזכויות במטריה בה עסקינן:

"עמדתי על מכלול השיקולים הכלליים אשר במסגרתם יש להפעיל סמכות דיונית...

לעתים מובילים שיקולים אלה כולם לכיוון אחד, אך לעתים הם מצויים בהתנגשות פנימית. הצדק הדיוני מוביל לכיוון אחד ואילו היעילות הדיונית מובילה לכיוון אחר... במסגרתו של איזון זה יש ליתן משקל נכבד לשיקולים בדבר זכויות האדם. דבר זה מתבלט במיוחד עתה, עם חקיקתו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו".

"הסמכות הטבועה הנתונה לערכאת שיפוט לקבוע סדרי דין באשר להענקתו של סעד דיוני זה צריכה לאזן, אפוא, בצורה ראויה בין הערכים, האינטרסים והעקרונות הנאבקים על הבכורה בגדרי הדין הדיוני. בצד אחד של המאזניים יש להעמיד את זכותו החוקתית של כל אדם לצאת מישראל. זכות זו הוכרה כאחת מזכויות היסוד של האדם בישראל... חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו אימץ תפישה זו (סעיף 6(א)) והעניק לחופש היציאה מישראל ("כל אדם חפשי לצאת מישראל") מעמד חוקתי-על-חוקי... כנגד הזכות החוקתית של כל אדם לצאת מהמדינה עומד האינטרס של בעל דין להגשמת הדין המהותי. יציאתו של בעל דין מהארץ עשויה להשפיע על ההליך השיפוטי ועל אפשרויות הביצוע של פסק הדין.