פסק-דין בתיק ברע 425/06

1.         בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום קריות (כבוד השופטת ס.נ. בית-נר) מיום 11.4.06 בת.א. 2735/05, לפיה נדחתה בקשת המבקש למינוי מומחים רפואיים.

2.         המבקש הגיש נגד המשיבים תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, עקב תאונת דרכים שארעה במהלך עבודתו ביום 14.9.98. תביעתו למוסד לביטוח לאומי טרם הוכרה.

3.         המבקש הגיש בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחום האורטופדיה, נוירופסיכיאטריה ופנימי.

4.         בהחלטה מיום 11.4.06 קבע בימ"ש קמא כדלקמן:

"התובע התלונן על חבלות בבטן, בראש, גב, חזה, אך לא נמצא אצלו דבר. בהמשך התלונן על כאבים אך למעט רגישויות במישוש לא נמצא דבר. בבדיקת MRI נמצאה מחלה דיסקלית במרווח 1 S - 4 L שלא יכול להיות לה קשר לתאונה. בשנת 2002 נמצא בלט דיסקלי בחוליות 5 L - 4 L . לגבי כאבי בטן בשנת 2002 , אלה נבעו מזיהום וירלי.

אין ולו ראשית ראיה לקיומה של נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. מדובר גם בתאונת עבודה שרשאי היה התובע לפנות למל"ל ולהיבדק ללא תשלום.

הבקשה למינוי מומחים נדחית".

5.         החלטה זו הינה נשוא הבקשה שבפני, כאשר המבקש טוען כי שגה בימ"ש קמא בהחליטו בבקשה בלא שקדם לה דיון, כי עצם היות התאונה תאונת עבודה אינה חוסמת דרכו לעתור למינוי מומחים וכי מהתיעוד הרפואי עולה לפחות ראשית ראיה לקיומה של נכות.

6.         המשיבים מתנגדים לבקשה וטענו בתגובתם כי אין ראשית ראיה בדבר קיומה של נכות וכי אין מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.

7.         החלטתי ליתן למבקש רשות ערעור ולדון בערעור על פי הרשות שניתנה.

8.         ההלכה, כפי שהובאה עוד ברע"א 1338/90 - גבריאל שיק נ' מטלון רונית ואח' . פ"ד
מד(2), 216 ,עמ' 219-220 הינה כי:

"על פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז-1986, אין עומדת לנפגע בתאונת דרכים האפשרות להוכיח את טענותיו בענין שברפואה על ידי הבאת ראיות מטעמו. הדרך העומדת בפניו היא לבקש מינוי מומחה או מומחים רפואיים. דחית בקשתו למינוי כזה יש בה, על כן, לסגור בפניו את הדרך להוכיח שנותר עם מום או נכות כתוצאה מהתאונה, או כל ענין אחר רפואי. בנסיבות אלה, אין מקום לדחות בקשה למינוי מומחים רפואיים, כשקיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה.

אין בדברי אלה לשלול את הצורך לבדוק בכל מקרה, אם אמנם מינוי כזה דרוש, ובית המשפט לא יהסס לדחות בקשה למינוי מומחה רפואי, אם אין לבקשה יסוד לאור החומר הרפואי המובא בפני בית המשפט. ואולם כשהדברים אינם כה ברורים, יזהר בית המשפט לבל תקופחנה זכויותיו של המבקש על ידי מניעת מינוי מומחה רפואי כבקשתו".

9.         בענייננו - בעקבות התאונה התלונן המבקש על כאבי ראש, חזה, בטן וגב. הוא אושפז בבי"ח "פוריה" למשך 3 ימים. במכתב השחרור מצויין כי המבקש איבד הכרתו לזמן קצר וכי בבדיקות נמצאה רגישות קלה מעל הצלעות ורגישות בבטן. בתאריך 29.10.98 ביקר המבקש אצל אורטופד והתלונן על כאבים בכתף ובגב. בבדיקת טומוגרפיה מחשבית של החוליות נמצאה מחלה דיסקלית במרווח 1S-4L. משנת 2000 התלונן המבקש גם על כאבים באזור הטחול.

10.        אכן - אין במסמכים אלה ראשית ראיה לקיומה של "נכות צמיתה" כתוצאה מהתאונה (כקביעת בימ"ש קמא) אך מאידך, יש בהם משום ראשית ראיה " לאפשרות קיומה של נכות" עקב התאונה ( כאמור ברע"א 1338/90 הנ"ל) - ודי בכך על מנת שלא לקפח זכותו של המבקש.

11.        העובדה שמבקש לא מיצה זכויותיו במוסד לביטוח לאומי - אין בה כדי לפגוע בזכותו של המבקש למינוי מומחים, בהתקיים התנאים הקבועים בחוק.

12.        המבקש גם צודק בטענתו כי היה מקום לקיים דיון בבקשה בנוכחות הצדדים ומן הסתם גם המשיבים מסכימים לכך, כאשר בתגובתם לא התייחסו כלל לטענה זו.

13.        אשר על כן אני מקבלת את הערעור ומבטלת את החלטת בימ"ש קמא. הדיון מוחזר לבימ"ש קמא , אשר ימנה מומחה בתחום האורטופדי - לצורך חיווי דיעה בדבר נכותו של המבקש  בעקבות התאונה ובדבר הצורך במינוי מומחים בתחומים נוספים. המשיבים ישאו בשכר טירחת המומחה שימונה, ובכפוף לקביעה זו - איני עושה צו להוצאות בערעור.