פסק-דין בתיק ברע 408/08

בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית משפט קמא (כבוד השופט אברהם רובין) מיום 26.2.08 בת"א 4320/05, בדבר קיומו של השתק פלוגתא נגד המבקש.

1.       בהליך אחר (ת"א 8478/02 בפני כבוד השופט דוד מינץ) תבע המבקש את המשיב 2 לתשלום סכום כסף על-פי שטר, שניתן כבטוחה להחזר הלוואה שנתן המבקש למשיב 2. המשיב 2 טען טענת קיזוז. הוא הסתמך על כך שלפי חוזה אחר שנחתם ביניהם, למתן אופציה לרכישת מקרקעין מאחד, סוחר קרקעות, היה על המבקש לשלם לו סכום כסף גדול שלא שולם, או לחלופין להשיב את האופציה. ההלוואה, לטענת המשיב 2 שם, לא ניתנה אלא כתשלום על חשבון החוב הנ"ל, ולפיכך יש לקזז את התשלום שנתבע על-פי השטר עם החוב שנבע מן החוזה. בפסק דינו של כבוד השופט מינץ נקבע כי דינה של טענת הקיזוז להתקבל, וכי ההלוואה אכן לא ניתנה אלא כנגד החוב שנבע מחוזה האופציה. ברם, "אליה וקוץ בה", סיכם כבוד השופט מינץ את פסק דינו, "שוויה של האופציה, או לשון אחרת, ערכו של קיום החוזה... לוט בערפל, והיה על הנתבע להוכיחו... לכן, לכל היותר ניתן לקבוע שעומדת לנתבע זכות לקזז את סכום ההלוואה כנגד נזקיו, על-פי גובהם, לכשאלו יוכחו" (פיסקה 21). לפיכך התקבלה התביעה ההיא, בת"א 8478/02 והוטל על המשיב 2 לשלם למבקש את סכום השטר.

2.       המשיב 2 ערער לבית משפט זה (בפני כב' השופטים מ' שידלובסקי-אור, צ' זילברטל ומ' מזרחי) על פסק הדין. הערעור נמחק ביום 28.10.04 בהסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, על סמך הודעת הצדדים בזו הלשון: "מסכימים כי פסק דינו של כבוד השופט מינץ יעמוד על כנו במלואו, ויעוכב ביצועו לתקופה של 45 יום לצורך הגשת תביעה ע"י המערער ו/או אביו כנגד המשיב. ובכפוף לכך אנו מסכימים שיידחה הערעור ולא יהיה חיוב להוצאות בהליך זה והערבות תוחזר".

3.       המשיבים אכן הגישו תביעה לבית משפט קמא ביום 10.4.05. הם תבעו פיצוי מן המבקש בגין הנזק שנגרם להם עקב העובדה שהאופציה לא הושבה להם. המשיבים טענו כי ממצאים שנקבעו בפסק הדין של כבוד השופט מינץ מהווים השתק פלוגתא, משום שפסק הדין ניתן לאחר שמיעת הראיות ודיון מעמיק בהן, ומשום שכל קביעותיו היו דרושות לצורך ההכרעה בסכסוך שהונח בפני בית המשפט. עוד טענו המשיבים, כי המבקש מושתק מלטעון שלא קיים השתק פלוגתא, על פי לשון ההסכמה הנ"ל בערעור. בית משפט קמא קיבל את טענותיהם של המשיבים וקבע כי אכן קיים השתק פלוגתא, ולפיכך הדיון לפניו יעסוק רק בשאלת שיעורו של הנזק.

נגד ההחלטה הזו הגיש המבקש את הבקשה דנן.

4.       עם שני קשיים התמודד בית משפט קמא בהחלטתו, ועל שניהם מבקש המבקש רשות לערער. הראשון הוא כי לא מתקיים התנאי של חיוניות הממצא, כדי שניתן יהיה לקבוע שקיים השתק פלוגתא. לפי התנאי הזה, אם יעמוד פסק הדין בעינו, גם אם יימחק ממנו הממצא או ההכרעה שבגינם מבוקש ההשתק, כי אז אין לקבוע שקיים השתק פלוגתא. בעניין דנן, הכרעתו הסופית של כב' השופט מינץ אמנם תעמוד היטב גם ללא הקביעה כי קיימת זכות קיזוז לטובת המשיבים.

5.       כאמור, בית משפט קמא היה ער לבעיה זו, והוא התמודד עמה לעומקה. בית משפט קמא קבע במפורש כי תנאי חיוניות הממצא אינו מתקיים ביחס לפסק דינו של כבוד השופט מינץ, ועם זאת קבע כי ניתן לוותר על דרישה זו. זאת משום שבמקרה דנן מתקיימות היטב כל התכליות שאותן בא להגשים התנאי של חיוניות הממצא: ברור כי בעלי הדין התאמצו להביא את כל הראיות שהיה לאל ידם להביא לצורך ההכרעה בדבר קיומה של זכות הקיזוז, וברור כי בית המשפט ירד לעומקה במלוא כובד הראש. כמו כן, קריאת פסק הדין מלמדת כי כבוד השופט מינץ התכוון כי פסק דינו יהווה מסד לתביעה שתבוא בעקבותיו, בדבר שיעור הנזק. לפיכך, אף שידע כי הסעד שיינתן מטעמו לא יושתת על הקביעה בדבר קיומה של זכות הקיזוז, כתב את אשר כתב, מתוך כוונה ברורה שהדבר יהווה בסיס לתביעה עתידית.

6.       נמצא אפוא כי בניגוד לטענתו של המבקש, החלטתו של בית משפט קמא איננה "נשענת כל כולה על הכרעה משפטית טהורה" (סעיף 5 לבקשה). מדובר בהכרעה משפטית שניתנה, באופן ברור ומפורש, על רקע נסיבות עובדתיות מסויימות ומיוחדות. יהיה נכון לומר כי ההכרעה המשפטית שם טפלה להכרעה העובדתית, זו הבוחנת את טיבו של ההליך שהתקיים בפני כבוד השופט מינץ. בית משפט קמא בחן את החלטתו של כבוד השופט מינץ ומצא בה מאפיינים ייחודיים שהצדיקו את התוצאה שאליה הגיע. שלא כטענת המבקש כאן, לא ניסה בית משפט קמא לקבוע מדעתו מבחנים חדשים לתנאי חיוניות הממצא, חלופיים לאלו שנקבעו בע"א 581/72 ארביב נ' מדינת ישראל, פ"ד  כז(2) 513, אלא קבע קביעה מקומית המושתתת על טיבה של הבעיה שהונחה לפניו, תוך ניתוח מעמיק של הטעמים העומדים ביסודה של ההלכה הרווחת.

אני מאמץ אפוא לעניין זה את הכרעתו של בית משפט קמא, מנימוקיו שלו, בהתאם לתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לבד מדברים אחדים שהוספתי.

7.       הקושי השני שאתו התמודד בית משפט קמא נוגע לקיומה של זכות ערעור.

הלכה היא כי לא יקום השתק פלוגתא נגד מי שלא הייתה בידו הזכות לערער על הממצא שנקבע. הגיונה של ההלכה הזו פשוט ואינו צריך ביאור. המבקש דנן זכה כזכור במלוא הסעד בהליך בפני כבוד השופט מינץ, ולפיכך לא הייתה לו זכות ערעור על פסק הדין. בית משפט קמא גילה דעתו כי יש 'לעדן' את ההלכה הזו, ולקבוע כי במקום שבו ישנה קירבה רבה ואף זהות - עניינית, פרסונלית וכרונולוגית - בין שני ההליכים, יש לקבוע השתק פלוגתא ביחס לממצאי ההליך הראשון, והערעור יתאפשר רק לאחר ההליך השני. עם זאת, בית משפט קמא לא נזקק לעשות שימוש בעמדתו-זו, שהמבקש טרח להפנות כלפיה רבים מחיצי ביקורתו, משום שהוגש בשעתו ערעור על-ידי המשיבים. מעת שהוגש ערעור על-ידי המשיבים, רשאי היה המבקש להעלות במסגרתו - בין כמשיב ובין כמערער שכנגד - כל טענה שהייתה לו נגד פסק הדין, למרות שלפי תוצאתו ניתן לו מלוא הסעד שביקש (ע"א 48/89 בוים נ' וילאר אינטרנשיונל בע"מ, פ"ד מו(3) 473, 478). בית משפט קמא הסתמך על זאת, וכדין עשה. בכך שלבסוף נדחה הערעור בהסכמה אין כדי לסתור את העובדה כי למבקש הייתה הזדמנות לערער על ממצאיו של פסק הדין, על מנת לשלול את תוקפם כלפי הליכים עתידיים. ברור היה לכל כי הליך עתידי יתקיים, ואף על-פי כן הסכים המבקש להשארת הממצא על כנו, ולא עשה שימוש בזכותו להשיג עליו. לבד מכך, וגם זאת ציין בצדק בית משפט קמא, ההסכמה בין הצדדים הייתה להשארת פסק דינו של כבוד השופט מינץ "במלואו על כנו", ואף מכאן אנו למדים שברור היה לצדדים כי מה שכבר הוכרע לא יידון שוב בהליך הנוסף אשר עתיד להתקיים.

8.       סופו של דבר, גם אם למראית עין חרג בית משפט קמא קמעא מן ההלכה הרווחת בסוגיית השתק הפלוגתא, הוא עשה כן ביודעין, ונימק היטב את עמדתו-זו בעובדות המיוחדות והמסויימות של העניין, וברציונל של כלל השתק הפלוגתא. בית משפט קמא ציין כי לא נפקד מקומם של שיקולי מדיניות בבסיס החלטתו, שיקולים שעיקרם באינטרס הציבורי שבמניעת ריבוי הליכים שלא לצורך. קריאת החלטתו של בית משפט קמא מלמדת כי את הכרעתו-זו ביסס היטב על התנהגות הצדדים וקביעות בתי המשפט, הן בהליך בפני כבוד השופט מינץ והן בהליך הערעור. בית משפט קמא ירד לעומק דעתו של כבוד השופט מינץ בפסק דינו הנ"ל, וביסס עליה קביעות לגבי טיבו של ההליך שהתנהל בפניו ולגבי הטענות שטענו שם הצדדים. בטענותיו של המבקש לא מצאתי חידוש לעומת מה שכבר העלה בית משפט קמא מדעתו בהנמקותיו, ואת מסקנותיו מצאתי נכוחות.

9.       הבקשה נדחית.

          משלא נתבקשה תגובת המשיבים, לא אעשה צו להוצאות.

ניתן היום, י' באייר תשס"ח (15 במאי 2008), בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: