פסק-דין בתיק ברע 37/08

בין הצדדים, תושבי העיר צפת, ניטש סכסוך שכנים. אפרט את העובדות הנחוצות על מנת להכריע בבקשה המונחת לפני. ראשיתו של הסכסוך נעוץ בעבודות בנייה שביקשו המבקשים לבצע בדירתם, הסמוכה למשרדו של המשיב, מהנדס בנין במקצועו. כפי שעולה מצרופות הבקשה עבודות בנייה אלה בוצעו ללא היתר בנייה וביום 27/8/2007 הגישה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, לבית משפט השלום בצפת "בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי" ובו באותו היום התקבלה הבקשה וניתן  "צו הפסקה שיפוטי" (נספח 2 לבקשה). לאחר מתן צו ההפסקה השיפוטי ובעקבות חדירת מי גשמים, לביתם של המבקשים, פנו האחרונים לבית המשפט קמא וביקשו כי ביהמ"ש יאשר התקנה מרזב על גג ביתם. בקשה זו, שלא נמצאת בפני, הופנתה נגד עיריית צפת ונגד המשיב כאן. בדיון שהתקיים ביום 26/11/2007, בנוכחות הצדדים, קיבל ביהמ"ש קמא, מפי כב' הש' סרחאן, את בקשת המבקשים והתיר את ביצוע ההתקנה ובלבד שהמבקשים יקבלו היתר בנייה כדין. ביום 17/12/2007 הגיש המשיב שלפני, לביהמ"ש קמא, " בקשה דחופה למתן צו עשה במעמד צד אחד" (נספח 2 לבקשה ). המשיב טען כי המבקשים " פגמו או סגרו או סתמו את מרזב המבקש בבטון ועקב כך הוצף המשרד" (סעיף 4 לבקשה הדחופה). הסעד שביקש המשיב היה כי המבקשים יתקינו חזרה את המרזב או יתקינו מרזב חלופי. בדיון שהתקיים בנוכחות הצדדים ביום 30/12/2007 הגיעו הצדדים כדי הסכמה דיונית לפיה:

ביום 14/1/2008 מסר מהנדס העיר צפת את חוות דעתו בנוגע לבעיה המדוברת ודרכי הפתרון לרבות עלות התיקונים ועלות התקנת מרזב החדש (להלן תיקרא "חוות הדעת" - נספח 7 לבקשה). בחוות הדעת ציין מהנדס העיר כי עלות כל העבודות הינה 8934 ש"ח אך לא התייחס לאופן חלוקת סכום זה בין הצדדים אלא השאיר סוגיה זו להכרעת ביהמ"ש. כמו כן אין בחוות הדעת הכרעה ודיון באשר לאחריות המבקשים לקרות הנזק. ביום 11/2/2008 התקיים דיון בנוכחות הצדדים ובפרוטוקול הדיון נרשמה הסכמת הצדדים, על תוכנה של חוות הדעת, אך בעוד המשיב ביקש מביהמ"ש קמא כי ידון ויפסוק בשאלת חלוקת עלות התיקונים, כאמור בחוות הדעת, הרי שב"כ המבקשים התנגדה לדיון בשאלת החבות ללא הגשת תובענה עצמאית ע"י המשיב או אז המשיב הודיע לביהמ"ש קמא כי בדעתו להגיש תובענה אזרחית אשר תתייחס לשאר נזקיו כתוצאה מהאירוע המדובר. (פרוטוקול הדיון מיום 11/2/2008).

לאחר מכן ביהמ"ש קמא החליט, על אתר, כי יש לתת לחוות הדעת תוקף של החלטה ועל הצדדים לשאת, בחלקים שווים, בעלויות התיקון וכן בשכר טרחת המומחה (להלן תיקרא "ההחלטה"). על ההחלטה דנן הוגשה הבקשה המונחת לפני. המבקשים מעלים טענות רבות אך טענתם העיקרית מתייחסת לכך כי ביהמ"ש קמא הטיל עליהם חיוב כספי וזאת במסגרת בקשה למתן צו עשה ומבלי שהוגשה, ע"י המשיב, כנדרש, תביעה עיקרית - על כל המשתמע מכך. המשיב חוזר על כל טענותיו כפי שהעלה בביהמ"ש קמא ומתנגד לקבלת הבקשה ולביטול החלטת ביהמ"ש קמא; לטענתו המבקשים בנו ללא היתר בניה וגרמו לנזקים לרכושו ומכאן שעליהם לשאת ולשלם בגין הנזק המדובר, כפי שנקבע בחוות דעתו של מהנדס העיר - חוות דעת שעליה הסכימו שני הצדדים.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ולרבות בתיק בית המשפט קמא, ולאחר שקילת כלל נסיבות העניין ולפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני מחליט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור על פי הרשות שניתנה, עשיתי כן לאחר שניתנה למשיב ההזדמנות להביע עמדתו והתייחסותו המפורטת לטענות המבקשים.

אינני רואה את פני הדברים עין בעין עם ביהמ"ש קמא וזאת בנוגע להכרעה בשאלת חלוקת הנטל בין הצדדים. הצדדים הסכימו, כאמור לעיל, כי מהנדס העיר צפת " ימצא פתרון לסכסוך" וזאת במסגרת ההליך שנקט המשיב, ואכן ניתנה חוות דעת מפורטת בעניין המתייחסת לבעיית הניקוז ולפתרונה, כאשר הדגש העיקרי, בחוות דעת זו, הושם על הפתרונות האפשריים ולא על מקור הבעיה. המהנדס לא עסק כלל בשאלת חלוקת נטל הנשיאה בהוצאות התיקון.

מבלי לקבוע מסמרות בעניין אומר כי חוות דעת זו מוסכמת ע"י שני הצדדים והיא מחייבת את שני הצדדים, על כל המשתמע מכך, אך אין לומר כי מכוחה של הסכמה זו ניתן, בגדרי ההליך שננקט ע"י המשיב, לחייב את המבקשים לשאת במחצית העלות או לבצע בעצמם את התיקונים הנדרשים. בנסיבותיו של מקרה זה הרי שהפתרון של חלוקת הנטל, בין הצדדים, במסגרת ההליך שננקט, ומבלי שהמשיב הגיש כתב תביעה, היא אינה פתרון המתקבל על הדעת. ראוי לציין כי המהנדס בחר במודע להתעלם משאלת חלוקת האחריות וגם לשון חוות הדעת, בכל הנוגע לשאלת האחריות, הינה לשון עמומה. בכדי שניתן יהיה לחייב את המבקשים בתשלום עבור התיקונים או בביצוע עבודות כלשהן על המשיב להתכבד ולהגיש תביעה עצמאית אשר תבורר ולא להסתפק בהליך אשר הגיש במסגרת הסעד הזמני.  

לאור כל האמור לעיל הערעור מתקבל באופן שהחלטת בית המשפט קמא מתבטלת בזאת ככל שהיא מתייחסת לעניין חלוקת עלות התיקונים בין הצדדים. למען הסר ספק על הצדדים לשאת, שווה בשווה, בשכ"ט המומחה. בנסיבותיו של מקרה זה ולמרות קבלת הערעור לא אעשה צו להוצאות. על המזכירות להשיב למבקשים את סכום הערבון אשר הפקידו בקופת בית המשפט.

ניתן היום ג' באלול, תשס"ח (3 בספטמבר 2008) בהעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

000037/08ברע054 פרח התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: