פסק-דין בתיק ברע 3361/08

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בחיפה (כבוד השופטת ח. לפין-הראל) מיום 19.5.08 בת.א. 15968/03+ 18699/03.

המשיבה מס' 1 והמשיבים מס' 2 ו- 3 הגישו נגד המבקשת תביעות לפיצויים בגין ליקויי בניה בדירות שרכשו מאת המבקשת. דירת המשיבה מס' 1 נמצאת מתחת לדירת המשיבים מס' 2 ו- 3 ובין היתר נתבעו נזקים בגין נזילת מים מדירת המשיבים 2 ו- 3 לדירת המשיבה מס' 1.

תביעות המשיבים הוגשו באופן נפרד ורק בהמשך הדיון בהן אוחד.

בתביעת המשיבה מס' 1 , הגישה המבקשת הודעה לצד שלישי נגד המשיבים מס' 2 ו- 3 .בהמשך הגישה המשיבה מס' 1 כתב תביעה מתוקן ולאור אופי הסעדים שהתבקשו שם - לא הגישה המבקשת הודעה לצד שלישי בגין תביעה זו.

ביום 30.4.08 הגישה המשיבה מס' 1 בקשה לצרף את המשיבים מס' 2 ו- 3 כנתבעים נוספים בתביעתה. ביום 11.5.08 נעתר בימ"ש קמא לבקשה (לטענת המבקשת - מבלי שניתנה לה הזדמנות ליתן תגובתה לבקשה). בהחלטה קבע בימ"ש קמא כי:

"היות וכל הטענות כבר נטענו בכתב הטענות והתצהירים, בשני התיקים, איני רואה שתהיה פגיעה כלשהי בזכויותיהם של משפחת וייסגרוט, ולכן המשפט ימשך כסדרו לאחר צירופם כנתבעים... אין צורך בהגשת כתב תביעה מתוקן, והטענות כלפי משפחת וייסגרוט הן מכוח הודעת צד ג' כנגדם".

המבקשת הגישה בקשה לביטול ההחלטה ולהורות כי בעקבות צירופם של המשיבים מס' 2 ו- 3 יוגש על ידי המשיבה מס' 1 כתב תביעה מתוקן , בו תפורט עילת התביעה נגד המשיבים מס' 2 ו- 3 והסעד המבוקש נגדם.

בהחלטה מיום 19.5.08 קבע בימ"ש קמא כי:

"הבקשה נדחית. בית משפט אינו יושב כערכאת ערעור על עצמו וכאמור בהחלטתי מיום 11.5.08 אין צורך בהגשת כתב תביעה מתוקן, והטענות כלפי משפחת וייסגרוט הן מכוח הודעת צד ג' כנגדם.

כמובן שקיומה או היעדרה של עילה כנגד משפחת וייסגרוט, תקבע בסופו של ההליך לאחר שישמעו ראיות הצדדים".

החלטה זו הינה נשוא הבקשה כאשר המבקשת טוענת בבקשתה כי כתב התביעה אינו כולל כל בקשה לסעד נגד המשיבים מס' 2 ו- 3 ולכן , מילא בית משפט לא יוכל ליתן סעד שכזה, במיוחד כאשר ההודעה לצד שלישי שהגישה המבקשת נגד משיבים אלה אינה קיימת עוד.

המשיבה מס' 1 טענה בתגובתה כי המבקשת היתה שותפה ונתנה הסכמה לצרף את המשיבים מס' 2 ו- 3 כנתבעים נוספים, ובקשתה מהוה ניסיון לעכב את הדיון בתביעתה ולהקשות על ההליך.

המשיבים מס' 2 ו- 3 לא הגישו תגובה לבקשה.

החלטתי ליתן למבקשת רשות ערעור ולדון בערעור על פי הרשות שניתנה.

המשיבה מס' 1 טענה בתגובתה כי המבקשת משיגה על החלטת הצירוף, לה נתנה הסכמתה - ולא היא. השגתה של המבקשת מופנית כנגד ההחלטה שפטרה את המשיבה מס' 1 מלהגיש כתב תביעה מתוקן - והשגה זו - יש בה ממש. ההלכה היא כי:

"לאחר קבלת החלטה חיובית בבקשה לתיקון, למשל, תיקון כתב תביעה, אין להסתפק בהישג זה ויש צורך להגיש גם כתב תביעה מתוקן. בלעדי פעולה נוספת זו - החלטת התיקון אינה מגיעה לכלל מימוש"(אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, עמוד 124).

אמנם, אי הגשת כתב תביעה מתוקן - אינו פוגם בכתב התביעה הבלתי מתוקן , אם די בו כדי להעמיד עילת תביעה (שם- עמוד 124) ואולם בענייננו - כאשר אין בפני בימ"ש קמא כל כתב תביעה שהוא מצד המשיבה מס' 1 נגד המשיבים מס' 2 ו- 3 , ממילא לא יוכל בימ"ש קמא למשיבה מס' 1 כל סעד כנגדם - סעד שלא התבקש על ידי המשיבה מס' 1.

למותר לציין כי לא הרי סעד שמבקש נתבע כלפי צד ג' כסעד שמבקש תובע כנגד נתבע, ולא הרי עילת תביעה בין צדדים אלה. אמנם עסקינן בתובענה שהוגשה עוד בשנת 2003 ואולם הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה על ידי המשיבה מס' 1 רק בשנת 2008 וממילא חלה חובה על כל הצדדים לפעול בדרך הקבועה בחוק - גם אם הדבר יביא להתמשכות ההליכים.

אשר על כן אני מקבלת את הערעור, מבטלת את החלטת בימ"ש קמא נשוא הבקשה ומורה כי על המשיבה מס' 1 להגיש כתב תביעה מתוקן לאור צירוף המשיבים מס' 2 ו- 3 כנתבעים נוספים בתביעתה.