פסק-דין בתיק ברע 3358/07

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום (כב' סגן הנשיא השופט שמעון פיינברג) מיום 2.8.07, שבה קבע כי במקום לדון בבקשה לסעד זמני שהגישה המבקשת, יוקדם הדיון בתביעה העיקרית, והעניין יטופל כולו באחת.

2. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור.  הנימוק לבקשה הוא שהעיכוב בהחלטה על הסעד הזמני, גורם למבקשת נזק, בעוד למשיבה לא ייגרם כל נזק מכך שיינתן הסעד הזמני, או למצער שנזקה של המשיבה יהיה קטן מנזק המבקשת.

3. עניינו של התיק כולו במקרקעין באזור שייח ג'ראח. המבקשת מעוניינת לאכוף פסק דין שניתן לטובתה, המאפשר לה לפנות פולש לאותם מקרקעין. המשיבה מתנגדת לפינוי, וטוענת נגד זכויותיה של המבקשת בקרקע. נראה כי עילת התנגדותה של המשיבה לפינוי נעוצה בחשש מפני שימוש לרעה של המבקשת בהליך הפינוי, וניצולו לקביעת עובדות בשטח, וזאת בטרם תיעשה ההכרעה בסוגיית בעלי הזכויות בנכס.

4. במסגרת הבש"א 7370/07,  מבוקש כי הדיון בבקשת רשות הערעור ייערך באופן דחוף, למרות  שתיק הבר"ע טרם הוקצה לשופט, עקב אי הפקדת פיקדון, כנדרש בהליכי ערעור, ולמרות שהמועד להפקדה כבר חלף.

5. עיון בהחלטת בית משפט השלום מלמד כי נוכח התנהלות הצדדים בתיק, שכללה בעיקר בקשות דחייה רבות מצד המבקשת, השתכנע בית המשפט כי הדחיפות שמייחסים הצדדים, ובפרט המבקשת, לבירור בקשתה - אינה גבוהה. לפיכך, סבר בית  משפט קמא כי איזון האינטרסים הנכון בתיק מגלה עדיפות לבירור התיק כולו, שלא במסגרת הסעדים הזמניים, ובכך גם ייחסך זמן שיפוטי יקר.

6. לאחר שבחנתי את התיק, כולל טענות הצדדים,  אני סבור כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, וזאת, ממספר נימוקים.

7. ראשית, אף לפני שעיינתי בכל מסמכי בית  משפט קמא (התיק טרם הובא מבית משפט השלום, ובפניי היו רק חלקי דברים כפי שהובאו בנספחים של טיעוני הצדדים), תהיתי כיצד עולים בקנה אחד תחושת הדחיפות שמשרה המבקשת על התיק, מחד גיסא, ואי הפקדת הפיקדון על ידה במועד, מאידך גיסא. בחינת החלטותיו של בית המשפט קמא, מהן עולה התרשמותו מן התיק, מחזקת את התרשמותי שלי.

8. בהקשר זה אציין כי קראתי את הסברי המבקשת בדבר הבקשות לדחייה שהוגשו, אולם אלה לא שכנעו אותי. העובדה כי המשיבה הסכימה לבקשות אינה משנה את התמונה, בה המבקשת עומדת, מצד אחד, על דחיפות הבקשה, ומן הצד השני, מבקשת לדחות את הדיון שוב ושוב.

9. שנית, המבקשת הכבירה מילים וטיעונים, אולם בכל אלה לא מצאתי אינטרס ממשי קונקרטי של המבקשת, אשר עלול להיפגע, מהשהייה מוגבלת של פינוי הפולש. במיוחד הדברים אמורים, כאשר מדובר בפלישה "ישנה", ופסק הדין כנגד הפולש כבר קיים ואף אושר בערעור. טיעונים כלליים בדבר עיכוב המימוש של זכותה הקניינית של התובעת, אינו משכנע בנסיבות התיק ונוכח המורכבות שנראה כיום כי יש בו.

10. שלישית, וזה בעיני העיקר:

ככלל, כאשר מדובר בהחלטת בית משפט הנוגעת לאופן ניהול הדיון בפניו, רמת הנכונות של בית משפט לערעורים להתערב באותה החלטה, היא נמוכה.

11. בנסיבות אלה, בהן אף לא מצאתי כל הצדקה לקבלת הבקשה, ונוכח התנהלות הצדדים בתיק לפניי, על אחת כמה וכמה נראה כי יש לדחותה. 

12. חזקה על כל שופט שבכוונתו לסיים את ההליכים שבפניו, והוא רשאי - ובמקרים רבים חייב - לקבוע סדרי עדיפויות בין התיקים שהוקצו לו.

אין זה יאה כי ערכאת הערעור, הרואה נקודה אחת בלבד, דהיינו: הבר"ע שבפניה, תיתן החלטה שתחייב שינוי לוח הזמנים של השופט, שנקבע על ידו בידי עמל, תוך איזון כלל התיקים שבפניו. בעניין זה, יש להתחשב, כמובן, גם באותם מתדיינים אחרים שכבר קיבלו  מועד לדיון, התארגנו בהתאם, הזמינו עדים וכדומה. קבלת בר"ע בעניין הקצאת זמן שיפוטי של הערכאה הנמוכה יותר, דווקא במועד פלוני ולא במועד אלמוני, יכולה לשבש את לוח הזמנים של הערכאה הנמוכה, וזאת אין לעשות, אלא רק במקרים נדירים ביותר (כגון: פגיעה בכללי הצדק הטבעי, באופן שנמנע מצד אחד להביא עדים או להציג ראיות, דבר שאינו חל במקרה שבפנינו).

13. התוצאה היא כי, למעשה, קיבלתי את הבש"א, והקדמתי את הדיון בהליך,

אולם דחיתי את הבר"ע כולה.

14.       המבקשת תשלם הוצאות המשיבה בסך 8,000 ש"ח, בתוספת מ.ע.מ, כאשר בשלב ראשון יועבר למשיבה סך 4,000  ש"ח שהופקדו על ידי המבקשת (באיחור, רק ביום 6.11.07), והיתרה תשולם תוך 30 יום מהיום.

15.       פסיקת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד הנ"ל אינם תלויים בתוצאות ההליך בבית משפט קמא.

16.       המזכירות תשלח העתק פסק דין זה לב"כ הצדדים.