פסק-דין בתיק ברע 3337/04

א.        לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות מיום 6.12.04 בתיק ת.ק. 7247/04 (כב' השופטת איילה גזית), לפיה נדחתה תביעת המבקש לסעד כספי בגין נזקים שנגרמו למכוניתו על ידי המשיב 1.

ב.         העובדות העיקריות  העולות מפסק הדין ומכתבי הטענות והצריכות לענייננו, הן כדלהלן:

            ביום 16.1.04 עצר אבי המבקש, התובע  בתיק ת.ק. 7246/04 את רכבו עקב תקלה ברכבו, בצד שמאל של הדרך, בנתיבי איילון מכוון צפון לכיוון דרום, בסמוך למחלף השלום.

אבי המבקש (להלן: " האב") הציב משולש אזהרה והזעיק את בנו, המבקש בעניננו, לעזרה.

המבקש אשר הגיע עם רכבו, החנה את רכבו, גם הוא, בצד שמאל של הדרך, מאחורי רכבו של האב, ותוך מספר דקות הצליח להתניע את רכבו של האב.

מיד בסמוך לכך, הגיע המשיב 1 למקום ופגע ברכביהם של המבקש והאב, וגרם להם נזקים, כעולה מדו"ח השמאי.

בית משפט קמא קיבל את תביעת האב לסעד כספי  בגין הנזקים שנגרמו לו, ודחה את תביעת המבקש, בסוברו כי לאב עומדת הגנת הדין, בהיותו אנוס לעצור את רכבו בצד הדרך עקב התקלה שהתגלתה בו, ברם, למעשי המבקש ולעובדה שעצר את רכבו, במכוון, בשולי הדרך - אין הצדקה מכוח תקנות התעבורה.

משכך, דחה בית המשפט קמא את תביעת המבקש, וחייבו בהוצאות המשיב 1.

בבקשתו למתן רשות ערעור, מעלה המבקש טענה בדבר כשל הגיוני וטעות משפטית, בסוברו, כי משקיבל בית משפט קמא את תביעתו של האב, בהטילו על המשיב 1 את מלוא האחריות לקרות אותה התאונה, אין כל הצדקה הגיונית לקבוע כי בכל הקשור למבקש, לא תחול לגביו אחריות זהה.

כן טוען המבקש כי משהודה המשיב בחקירתו בפני בית משפט קמא, כי התאונה נגרמה כתוצאה ישירה של סטייתו הפתאומית לשמאל הדרך, הרי שטעה בית משפט קמא בהתעלמו מהודאת בעל הדין.

זאת ועוד, טוען המבקש, כי על פי תקנות התעבורה רשאי היה לבצע תיקון ברכבו של האב שבצד הדרך, בהיותו תיקון של קלקול קל ברכב המעכב את המשך הנסיעה בדרך, וזאת בהתאם להוראות תקנה 154(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

כן מצביע המבקש על פגמים נוספים, אשר נפלו, לדעתו, באופן ניהול ההליך בפני בית משפט קמא.

מנגד טוענים המשיבים 1 ו- 2 (להלן: " המשיבים") כי צדק בית משפט קמא בקביעתו, ככל שהיא מתייחסת לתיק ת.ק. 7247/04, שכן המבקש אינו אדם שתפקידו לעסוק בתיקוני דרך של רכב, לא היה זה מתפקידו לבצע את החילוץ, בוודאי שלא בשוליהם השמאליים של נתיבי איילון. לטענת המשיבים לא התקבלה גירסתו של המבקש לפיה נקט באמצעי הזהירות הנדרשים, וככלל, ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה.

את יתדותיהם תמכו המשיבים בטענה לפיה חרף העובדה שהאב שהה במקום ארוע התאונה, לגירסתו, במשך כשעתיים, לא ארעה במקום התאונה, ואולם, מיד עם הגיעו של המבקש למקום, לגרסתו הוא, ארעה התאונה נשוא הבקשה. לפיכך, מבקשים המשיבים ללמוד מכך, כי מעשיו של המבקש הם שגרמו לתאונה.

ג.         אני מחליטה ליתן רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.

ד.         דיון :

            דין הערעור להתקבל.

אין חולק על כך שמכוניותיהם של המערער והמשיב נמצאו בשולי הדרך מצד שמאל, שעה שארעה התאונה, כל זאת, בנתיב תחבורה ראשי.

המערער טוען כי נמצא במקום כמחלץ של רכב האב, בעוד המשיב טוען כי ירד לשוליים בשל נסיונו להימלט מפגיעתו של רכב אחר, אשר סטה אל מסלול נסיעתו של המשיב.