פסק-דין בתיק ברע 3287/08

בפני שלוש בקשות רשות ערעור על החלטות בימ"ש השלום קריות (כבוד השופט ערן נווה ) בת.א. 6114/02.

המשיבה הגישה נגד המבקשת תביעה כספית להשבת כספים שהשקיעה במושכר ששכרה מאת המבקשת ולפיצוי בגין נזקים שנגרמו לה עקב סילוקה מהמושכר.

המבקשת הגישה נגד המשיבה תביעה שכנגד וטענה כי המשיבה הפרה את ההסכם בין הצדדים ועליה לשלם לה את הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם וכן דמי שכירות שלא שולמו ונזק שנגרם למוניטין.

בתאריך 29.1.06 ניתן פסק דינו של בימ"ש קמא ולפיו חוייבה המבקשת לשלם למשיבה סך של 431,800 ש"ח בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד.

המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין והמשיבה הגישה ערעור שכנגד (ע"א 3292/06). כמו כן הגישה המבקשת לבימ"ש קמא בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין , אשר נדחתה על ידי בימ"ש קמא בהחלטה מיום 30.4.06 (בש"א 1286/06). המבקשת הגישה בקשה נוספת לעיכוב ההליכים לבימ"ש שלערעור (בש"א 6598/06) ובהחלטה מיום 30.5.06 הורה  כבוד השופט י. כהן על עיכוב ביצוע מחצית סכום פסק הדין.

בתאריך 29.5.07 ניתן פסק דין בערעור, אשר ביטל את פסק דינו  של בימ"ש קמא והחזיר את הדיון בפניו על מנת שיכריע בשאלות שלא הוכרעו וכן ידרש לשאלת גורלם של כספים שכבר שולמו על ידי המבקשת למשיבה בעקבות פסק הדין שבוטל.

בעקבות החזרת הדיון לבימ"ש קמא, הגישה המבקשת שלוש בקשות -

האחת , להורות למשיבה להשיב לה את הכספים ששולמו לה בעקבות פסק הדין שבוטל.

השניה, להורות למשיבה להפקיד ערובה לתשלום הוצאות המבקשת , נוכח העובדה שהמשיבה הינה חדלת פרעון ואין לה כל כספים או נכסים.

השלישית - ליתן למבקשת ארכה להגיש שני תצהירים נוספים, ולחקור את המצהירים.

בהחלטה מיום 25.3.08 דחה בימ"ש קמא את בקשת המבקשת למתן ארכה להגשת התצהירים בקובעו כי הבקשה הוגשה באיחור רב "ובלי סיבה מוצדקת וסבירה".

בהחלטה מיום 30.3.08 דחה בימ"ש קמא את בקשות המבקשת להחזרת הכספים ולהפקדת הערובה, בקובעו כי פסק הדין שבערעור לא איין את מלוא פסק הדין ומרבית ההכרעות שם נותרו על כנן, למעט הנקודות הספציפיות לגביהן הורה בימ"ש שלערעור לבחנן מחדש.

שלוש החלטות אלה הן נשוא הבקשות בפני. לטענת המבקשת עצם ביטול פסק דינו של בימ"ש קמא מחייב וגורר בעקבותיו את השבת הכספים ששולמו  וכי אי השבת הכספים גורמת לה נזקים. באשר להפקדת הערובה טענה המבקשת כי הוכח שמצבה הכספי של המשיבה באופן המצדיק חיובה בהפקדת ערובה כאמור בחוק החברות. באשר לתצהירים והעדים הנוספים נטען כי בהחלטת בימ"ש קמא באשר לאופן התנהלות המשך הדיון בפניו נפלה טעות קולמוס שגרמה לאי הבנה מצד המבקשת ולכן לא הוגשו תצהירים נוספים מטעמה במועד מוקדם יותר וכי יש להתיר הגשת התצהירים על מנת שבפני בימ"ש קמא תהיה התמונה המלאה בשאלות בהן נדרש להכריע.

המשיבה טענה בתגובתה כי אין מקום להתערב בהחלטות ביניים של בימ"ש קמא, הנוגעות לאופן ניהול המשפט ולפיכך יש לדחות את בקשות המבקשת.באשר להשבת הכספים ששולמו חזרה המשיבה על עמדתה לפיה פסק הדין של ערכאת הערעור לא איין את כל פסק דינו של בימ"ש קמא ולפיכך אין להשיב כספים ששולמו, לגביהם ניתנה הכרעה בפסק דין זה. המשיבה פרטה את הראיות בפני בימ"ש קמא וטענה כי בכל מקרה קמה לה הזכות לקבל כספים מהמבקשת. באשר להפקדת הערובה טענה המשיבה כי היא פרעה את כל חובותיה ואין לה כל חובות וכן טענה כי סיכויי הצלחת תביעתה טובים ואין המדובר בתביעת סרק המצדיקה חיוב בהפקדת ערובה.

החלטתי ליתן למבקשת רשות ערעור באשר להשבת הכספים ששולמו בלבד ולדון בערעור על פי הרשות שניתנה.

באשר להשבת הכספים ששולמו - עם ביטול פסק דינו של בימ"ש קמא , ממילא אויינו כל קביעותיו וגם אם בפסק הדין שינתן בהמשך יאמץ בימ"ש קמא קביעות שנתן בפסק הדין המבוטל - אין בכך כדי לזכות את המשיבה להחזיק בכספי המבקשת קודם שקמה לה הזכאות לעשות כן.

אשר על כן - אני מורה למשיבה להשיב למבקשת את כל הכספים ששולמו לה על ידי המשיבה עד היום, וזאת תוך 14 יום מהיום.

באשר להפקדת הערובה - אכן יש בפסק הדין שבוטל ובנימוקי בימ"ש קמא כדי להצביע על כי אין תביעת המשיבה "תביעת סרק" המצדיקה חיוב בהפקדת ערובה ואין מקום ליתן למבקשת רשות ערעור בענין זה.

הוא הדין באשר להגשת ראיות נוספות ושמיעת עדים נוספים מטעם המשיבה. עסקינן בהחלטות פרוצדורליות בקשר לאופן ניהול ההליך בפני הערכאה המבררת - החלטות שהינן במתחם שיקול הדעת המסור לערכאה זו. לא מצאתי  בטיעוני המבקשת כדי להצביע על נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בשיקול דעת זה.