פסק-דין בתיק ברע 3249/08

למי נתונה הסמכות העניינית לדון בהטבות מכוח נוהל של אגף השיקום של משרד הבטחון, להבדיל מהטבות וזכויות שבגדר חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תש"יט-1959 (להלן: " חוק הנכים")?  בשאלה זו עוסק פסק הדין להלן. 

בקשת רשות ערעור על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים בחיפה (בראשות כב' השופט חרסונסקי) מיום 23.1.2008, בה נדחתה טענת המבקש לסילוק על הסף של ערר שהגיש המשיב מחוסר סמכות עניינית.

            העובדות הצריכות לעניין

1.         למשיב נקבעה החל מיום 22.3.2001 נכות כוללת בשיעור 65% בגין סכרת עם פגיעה נאורופטית, מתוכה 33% בגין השירות. המשיב פנה בבקשה לקבל הטבת רכב רפואי בהתאם לנוהלי אגף השיקום של משרד הביטחון והלין על כך שדבר הזכאות לא הובא לידיעתו. המשיב הוזמן לועדת מומחים בבית לווינשטיין, על מנת לקבוע את שיעור הנכות בגין השירות ביחס לנאורופטיה ברגליים, מה שמשליך על זכאותו לרכב. ביום 22.2.2007 קיבלה ועדת המומחים את טענת המשיב, אך למרות זאת, החליט המבקש להעמיד את המשיב לבדיקה נוספת בפני ועדת מומחים.

2.         על החלטה זו הגיש המשיב ערר לועדת הערעורים לפי חוק הנכים שליד בית משפט השלום בחיפה. בערר נטען, כי ההחלטה לכנס ועדת מומחים נוספת ניתנה תוך חריגה מסמכות, בניגוד להוראות אגף השיקום ותוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי וכי זכאות המשיב לרכב אינה מוטלת בספק.

3.         המבקש עתר לסלק את הערר על הסף, בטענה שהסמכות העניינית לדון בטענות המשיב נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים בהתאם לאמור בסעיף 26(1) לתוספת הראשונה של חוק בתי משפט לעניינים מינהליים תש"ס-2000 (להלן: " החוק").

המשיב התנגד לבקשה והסתמך על הלכת ע"א 6195/99 מלכה אברמוביץ' נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 11.9.2000) (להלן: " הלכת אברמוביץ'"), שם נקבע כי הסמכות העניינית לדון בזכאות להטבות לפנים משורת הדין ובטענות הנוגעות להוראות נוהל של אגף השיקום, מסורות לועדת הערעורים לפי חוק הנכים  במקביל לבג"צ. כן טען המשיב כי בע"א (מחוזי ת"א) 3313/01 קצין התגמולים נ' פאר (ניתן ביום 16.12.2003) (להלן: " עניין פאר") העלה המבקש טענה סותרת לעמדתו כאן, ולכן הסכימו הצדדים, בהמלצת בית המשפט, שועדת הערעורים היא שתדון בזכאות להקצאת רכב רפואי לפי החלטת הרופא הראשי, ברוח הלכת אברמוביץ'.

4.         ועדת הערר דחתה את בקשת המבקש לסילוק הערר על הסף. בהחלטה נקבע כי " לא ייתכן שהמשיב יטען טענה אחת במחוז אחד וטענה שניה הפוכה לה במחוז שני באותו עניין, דבר זה מצביע על חוסר איזון מוחלט. לנו נראה כי יש לפעול בעניין זה בהתאם להלכה בעניין מרקוביץ (צ"ל אברמוביץ' - י.ע.) , ולקבוע לכן כי אין בסיס להגשת בקשתו של המשיב/משה"ב לדחייה על הסף ואנו דוחים אותה, ועל כן המשיב יישא בהוצאות בסך 2,500 ש"ח".

            על החלטה זו נסבה הבקשה שבפני.

טענות הצדדים

5.         המבקש חזר על טענתו, שהסמכות העניינית הייחודית לדון בנושא הערר מסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים. זאת, מכוח פריט 26(1) לתוספת הראשונה לחוק, שנוסף בתיקון תשס"ה-2005, תיקון שהלכה למעשה ביטל את הלכת אברמוביץ'. סעיף 33 לחוק הנכים קובע כי לועדת הערעורים סמכות עניינית לדון בערעור על החלטות של קצין התגמולים, במסגרת הסמכויות של קצין התגמולים לפי חוק הנכים, ולהבדיל מסמכות לדון בהטבות ובסיוע שניתן לנכה מכוח נוהלי אגף השיקום, מחוץ לגדרו של החוק.

המבקש הצביע על כך, שפסק הדין בעניין פאר, אליו התייחס בית משפט קמא, ניתן לפני תיקון תשס"ה, ולכן הסתמך שם המבקש על הלכת אברמוביץ'. אך כיום, החל מתיקון תשס"ה, המבקש עקבי בטענתו שהסמכות העניינית מסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים, טענה שנתקבלה בו"ע 1195/06 נרי אליעז נ' בטחון תגמולים (ניתן ביום 24.1.2007) (להלן: " פרשת אליעז").

6.         המשיב סמך יתידותיו בהלכת אברמוביץ', לפיה הסמכות לדון בהטבות על פי נוהל אגף השיקום נתונה לועדת הערר, וכן נסמך על עניין פאר, שם נקבע כי לועדת הערעורים הסמכות לדון בהחלטת הרופא המוסמך הראשי בנושא זכאות לרכב רפואי.

7.         לאחר קבלת תגובת המשיב לבקשה, ומכוח סמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. המשיב ביקש לקיים דיון בבקשה, אך מאחר שמדובר בסוגיה משפטית גרידא,  ואין למשיב זכות קנויה כי יתקיים דיון בבר"ע, לא ראיתי להיענות לבקשה ואיני סבור כי קופחה זכות של המשיב עקב כך.

            דיון והכרעה

8.         הטבות לפנים משורת הדין או מכוח הוראות פנימיות של אגף השיקום (להבדיל מהטבות וזכויות לפי חוק הנכים), נדונו בעבר בבג"ץ - ראה, לדוגמה, בג"ץ 5931/97 לבקוביץ' נ' משרד הבטחון - אגף השיקום (ניתן ביום 6.7.98); בג"ץ 8072/98 הולצברג נ' שר הביטחון (ניתן ביום 16.12.99).

ביום 11.9.2000 ניתן פסק הדין בעניין אברמוביץ', שם נקבע כי הערכאה המוסמכת לפי חוק הנכים מוסמכת לדון גם בהטבות לפנים משורת הדין, וכי סמכות מקבילה לבג"צ תיוותר למקרים החריגים.

9.         ביום 11.6.2000 נחקק חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים תש"ס-2000. בסעיף 5(1) לחוק נקבע כי בית משפט לעניינים מינהליים ידון ב:

"עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן - עתירה מינהלית)"