פסק-דין בתיק ברע 3191/08

1.         בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בחיפה (כבוד השופטת כ. ג'דעון) מיום 11.3.08 בבש"א 4769/08 (ת?א. 2285/08)

2.         המבקשת הגישה נגד המשיבה תביעה לאכיפת הסכם מכר מקרקעין וכן בקשה לצו מניעה זמני, אשר ימנע מהמבקשת לבצע כל התקשרות עם צד ג' בקשר למקרקעין נשוא ההסכם בין הצדדים, שהמבקשת הינה בעלת זכויות בו. הבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים ובהחלטה מיום 4.3.08 נדחתה הבקשה. המשיבה הגישה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה הדוחה את הבקשה למתן צו המניעה הזמני ובהחלטה מיום 11.3.08 נעתר בימ"ש קמא לבקשה "לאור הקושי שיווצר בהחזרת המצב לקדמותו, במידה והערעור יתקבל" , בכפוף להפקדת ערבות בנקאית על סך 200,000 ש"ל, להבטחת נזק שעלול להגרם למבקשת כתוצאה ממתן צו העיכוב.

3.         החלטה זו הינה נשוא הבקשה שבפני. המבקשת חזרה בבקשתה על נימוקי בימ"ש קמא בדחותו את הבקשה למתן צו המניעה הזמני (ובין היתר הנימוק כי מתן הצו עלול לגרום למבקשת נזק בלתי הפיך) וטענה כי עיכוב הביצוע מנוגד להחלטה וגורם לה נזק בלתי הפיך, שכן עד שיתברר הערעור עשוי לפוג תוקפו של היתר בניה שניתן למקרקעין. כן טענה המבקשת כי העיכוב ניתן בחוסר סמכות, מאחר ובימ"ש אינו מוסמך לעכב החלטה הדוחה בקשה לסעד זמני (להבדיל מהחלטה המעניקה את הסעד). להשלמה טענה המבקשת כי בכל מקרה אין לערעור כל סיכוי.

4.         המשיבה טענה בתגובתה כי סיכויי הצלחת תביעתה טובים, כי מאזן הנוחות פועל לטובתה (מאחר והסעד היחיד המוקנה לה לאור ההסכם הוא סעד האכיפה וכי במידה והצו לא ינתן היא לא תוכל להפרע בגין נזקיה) וכי על בימ"ש לשקול שיקולי צדק ויושר , שבמקרה זה יש בהם כדי להביא לדחית בקשת המבקשת. כן טענה המשיבה כי בימ"ש קמא היה מוסמך להורות על עיכוב ביצוע של החלטתו וכי גם אם נכונה טענת חוסר הסמכות, הרי שבימ"ש יטה לדון בבקשה לגופו של ענין (כאילו מדובר בבקשה לסעד זמני בערעור) ולא לדבוק בכותרתה.

5.         המבקשת הגישה תשובה לתגובה וחזרה וטענה כי בימ"ש קמא לא היה מוסמך לעכב ביצוע החלטתו וסעד זמני בערעור כלל לא התבקש על ידה (וממילא גם לא היה מקום לנתנו). עוד טענה כי מרבית טענות המשיבה בתגובתה הינן לגופו של ערעור על ההחלטה שדחתה את בקשתה לצו המניעה הזמני, ואין להן מקום במסגרת בקשה זו.

6.         החלטתי ליתן למבקשת רשות ערעור ולדון בערעור לגופו.

7.         שני הצדדים מפנים בטיעוניהם לעע"מ 2215/08 שייך חליל איברהים עלמי נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (לא פורסם). לטענת המשיבה בנסיבות הענין, כאשר ההחלטה ניתנה במסגרת בש"א ולא במסגרת ערעור על תביעה שנדחתה - אין מקום לתחולת תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן "התקנות"). מאידך, טענה המבקשת בתגובתה כי דוקא בפסק דין זה נקבע כי ההליך הנכון שהיה על המשיבה לנקוט הוא בקשה לסעד זמני בערעור ולא בקשה לעיכוב ביצוע.

בעע"מ 2215/08 הנ"ל התבקש עיכוב ביצוע פסק דין שדחה עתירה מינהלית לביטול צו הריסה. כבוד השופט דנציגר אכן קובע שם כי משבוטל צו ארעי על ידי בימ"ש קמא, התקנה הרלבנטית הינה תקנה 471 לתקנות, וכי "למעשה ההליך הנכון שהיה על המבקשים לנקוט בו הינו בקשה לסעד זמני לתקופת הערעור ולא בקשה לעיכוב ביצוע" ואולם בהמשך הוא מוסיף ואומר כי :"הואיל והמשיבים לא העלו טענה זו, ומאחר והגעתי למסקנה כי בין כך ובין כך אין מקום ליתן למבקשים סעד של עיכוב ביצוע צו ההריסה המינהלי, הדברים נאמרו למעלה מן הצורך ולמען הסדר הטוב בלבד".

בהמשך ההחלטה בוחן כבוד השופט דנציגר את השאלה האם יש מקום ליתן למבקשים סעד של עיכוב ביצוע צו ההריסה (לאור המבחנים למתן צו ארעי) ומגיע למסקנה כי בנסיבות - אין מקום למתן הצו - דהיינו , חרף קביעותיו לעיל - יש ממש בטענת המשיבה לפיה בימ"ש יטה לדון בבקשה לגופו של ענין (כאילו מדובר בבקשה לסעד זמני בערעור) ולא ידבוק בכותרתה. כך נפסק גם בע"א 10120/07 שמעון אורי נ. מיכל כץ (לא פורסם) - אליו הפנתה המשיבה בתגובתה וכך גם נפסק בע"א 10297/06 ינון רוזנבלום נ. תוסף קומפאונדנס בע"מ (שגם אליו הפנתה המשיבה בתגובתה) כאשר חרף קביעותיה של כבוד השופטת פרוקצ'יה לענין הסמכות , היא נעתרת לבקשת המבקשת "לראות את בקשת עיכוב הביצוע כבקשה לסעד זמני", בוחנת אותה לגופה, ונעתרת לבקשה לאור מאזן הנוחות.

8.       בע"א 10645/07 אלקונין נ. וולנץ (לא פורסם) - אליו מפנה המבקשת בתגובתה הושארה בצריך עיון שאלת ההליך המתאים, בבקשה לסעד זמני, כאשר ההליכים בין הצדדים נמשכים, וגם כאן, חרף הקביעה כי במקרה של דחיית תובענה יכול תובע לבקש "סעד זמני שהיה נתון לו בפועל או בכוח רק בערכאה הדיונית" - רק בערכאת הערעור - דן כבוד השופט רובינשטיין בבקשה לגופה.

9.       הוא הדין בבש"א (ב"ש) 4394/06 ט.ר. הנדסה אזרחית בע"מ נ. החברה הכלכלית לאשקלון בע"מ - שגם שם נקבע כי :"אכן, הבקשה שנדחתה היא הבקשה למתן סעד זמני שאותו רוצה המבקשת לשמר, עד הכרעה בבקשת רשות הערעור שהוגשה. ואולם, משהוגשה בקשת רשות ערעור, מקומה של הבקשה להידון על פי הוראות תקנה 471(ג) בפני בית המשפט לערעור, ולא בפני בימ"ש זה שהינו נטול סמכות לדון בענין". ואולם, בהמשך, מסייג כבוד השופט צלקובניק את דבריו ואומר כי "טרם הגשת בקשת רשות הערעור ניתן אמנם היה להורות , על פי הוראות תקנה 471(א) כי ההחלטה המתבטלת תעמוד בתקופה" ובהמשך, גם הוא בוחן את הבקשה לגופא וקובע כי לא הוכח שמאזן הנוחות נוטה למבקשת שם.

10.        בענייננו - צדק בימ"ש קמא בקביעתו בהחלטה נשוא הבקשה שבפני כי עשוי להיווצר קושי בהחזרת המצב לקדמותו, במידה והערעור יתקבל ולכאורה, בנסיבות שפורטו בטיעוני הצדדים ולאור הוראות ההסכם בין הצדדים, ספק בעיני אם נזקי המשיבה הינם ברי פיצוי ולכאורה מאזן הנוחות נוטה למשיבה.

11.        מכל האמור - אני דוחה את  הערעור.

12.        המשיבה תשלם למבקשת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח ומע"מ.

13.        פקדון יוחזר למבקשת, באמצעות בא כוחה.

ניתן היום א' בניסן, תשס"ח (6 באפריל 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.