פסק-דין בתיק ברע 3158/08

1.         בקשת רשות הערעור היא על פסק-דין של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת כ' ג'דעון) מיום 3/2/08 בע"א 119/08 בנוגע לת"א 1528/08, שם דחה בית משפט השלום ערעור על החלטת כב' הרשמת ספרא ברנע מיום 14/1/08, לפיה נדחתה בקשת המבקש להטיל צו עיקול זמני על נכסי המשיב.

2.         מאחר שמדובר ברשות ערעור על החלטה בעניין סעד זמני, שניתנה על פי צד אחד, ומאחר שאין בדעתי להורות על דחיית הבקשה, הרי שניתן לדון בבקשה זו, במעמד צד אחד, על פי תקנה 406א' לתקנות סדר הדין האזרחי, וכך אני מורה.

3.         בין הצדדים הייתה התקשרות חוזית לביצוע עבודות שעניינן אירועי עונת שנת 2004 בעסקו של המשיב, הנקרא בשם המסחרי "גני אפק". המבקש הגיש תביעת נזיקין כנגד המשיב, בקשר לאירוע תקיפה לטענתו, במסגרתו תקף אותו המשיב וגרם לו נזקים גופניים. על-פי גרסת המבקש מדובר באירוע שאירע ב- 12/8/04 בשעה 18:00 בעת שהגיע ביחד עם שותפו לעבודה להסדיר עניינים שוטפים הקשורים לעסקו של המשיב. 

יחד עם הגשת התביעה הגיש המבקש בקשה לעיקול זמני של זכויות המשיב אצל המחזיקים, וזאת, בין היתר, בהסתמך על העובדה שבגין אירוע התקיפה הנטען נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 10%.

כדי לבסס את מעשה התקיפה עצמו, הפנה המבקש לפסק דין שניתן על ידי בית משפט השלום (כב' השופטת למלשטרייך) בת"א 15751/04, שענייננו תביעה שהוגשה על בסיס עילה חוזית.

באותו פסק דין נקבעו עובדות שהוכחו מכוח ראיות שהוצגו ע"י המבקש ועל-פי החקירות הנגדיות שנוהלו - הגם שהנתבע עצמו לא התייצב לדיון.

בין העובדות שהוכחו, קבע שם בית משפט קמא, כי מדובר במעשה תקיפה, אשר כתוצאה ממנו נפל המבקש על הרצפה ונחבט (סעיף 6.2 לפסק הדין), ועוד נקבע כי המשיב הוא שתקף את המבקש (סעיף 6.1 של פסק הדין).

בגין התביעה האמורה פסק בית משפט קמא פיצוי למבקש בסך של 15,000 ש"ח בשל עוגמת נפש והוצאות שונות.

בערעור שהוגש על פסק דין זה (ע"א 1319/05) הובהר כי פסק הדין ניתן בעילה החוזית בלבד.

4.         כב' הרשמת ספרא ברנע דחתה את הבקשה להטלת עיקול מן הטעם, שאין מניעה כי המבקש יפעל להוצאת צווי עיקול במסגרת תיק ההוצל"פ שפתח בקשר לפסק הדין שניתן בעילה החוזית. עוד נקבע כי אין בראיות שצוינו לכאורה הכבדה על ביצוע פסק-דין המצדיקה הטלת עיקולים, מה עוד שלא הוכח שהייתה הברחת נכסים צפויה, במיוחד כאשר מדובר בתביעה לנזקי גוף, שבמסגרתן ניתנים צווי עיקול כחריג בלבד (ראה החלטה מיום 14/1/08).

            הערעור שהוגש על-ידי המבקש (ע"א 119/08) נדחה.

5.         במסגרת הערעור שהוגש על החלטת הרשמת, הפנה המבקש לכך, כי בהתבסס על פסק הדין שניתן בת"א 15751/04 עומדת לזכותו הכרעה שיפוטית בגדר של השתק פלוגתא, לפיה מעשה התקיפה אכן אירע, וכי המשיב הוא התוקף.

            בית משפט השלום דחה כאמור את הערעור על ההחלטה בדבר מתן צו עיקול זמני, בין היתר בקובעו שמאחר שהצדדים הסכימו במסגרת הדיון בערעור, כי פסק הדין שניתן בת"א 15751/04 נוגע לעילה חוזית בלבד, הרי " משכך, אין בכוחו של פסק דין זה להוות השתק פלוגתא בסוגיית התקיפה נשוא ענייננו". 

            בית משפט קמא אכן הוסיף והתייחס לנושא ההכבדה, אך לא ברור מהו המשקל שנתן לקביעה הראשונה, במיוחד לאחר שחזר וציין כי אין ליתן צו עיקול על נכסי נתבע בתביעת נזיקין, כאשר האחריות בה שנויה במחלוקת.

6.         ככל שהדבר נוגע לקביעתו של בית משפט קמא, כי אין בפניו "השתק פלוגתא", יש לקבל את הבקשה ולדון בה כבערעור. מאחר שמדובר בשאלה במחלוקת משפטית, הנוגעת לצו הזמני בלבד, שנדון במעמד צד אחד, לא הוריתי על מתן תשובה לבקשה. לפיכך, תדון הבקשה כערעור.

7.         תכליתו של הכלל בדבר "השתק פלוגתא" הינה סופיותה של ההכרעה השיפוטית ומניעת מתן החלטות סותרות. כדי שיתקיים הכלל, צריכים להתקיים ארבעה תנאים מצטברים, שעיקרם כי הפלוגתא היא אותה פלוגתא, כי התקיים דיון בין הצדדים, כי ההתדיינות הסתיימה בהכרעה של בית המשפט באותה פלוגתא וקביעת ממצא פוזיטיבי לגביה וכי זו היתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בהכרעה הראשונה (נינה זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי (תשנ"א) 141; ע"א 8558/01 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות חברת מים, תק-על 2003(2) 2193, 2197). בהתקיימם קם מחסום דיוני בפני בעל דין המבקש לחזור ולהתדיין באותה שאלה עובדתית אפילו היתה העילה שונה.

לאור כך, משקבע בית משפט קמא (בת"א 15751/04), כי הייתה תקיפה, וכי הגורם התוקף הוא המשיב, הרי שעובדה זו, ככל שהדבר נוגע לפלוגתא אם המשיב תקף את המבקש, אינה יכולה להיות עוד שנויה במחלוקת. כל זאת מבלי לפגוע בזכות הצדדים לטעון להיקף הנזק.

אשר על כן יש לקבל את הערעור ולקבוע כי מתקיים "השתק פלוגתא" לגבי מעשה התקיפה, וכי הסכמת הצדדים במסגרת הערעור (ע"א 1319/05) כי זו מתייחסת רק לעילה החוזית, אין בה כדי לשנות מן האמור.

8.         לאור הקביעה האמורה, כי הקביעה בדבר מעשה התקיפה על-ידי המשיב מהווה "השתק פלוגתא" אני מורה על החזרת הדיון בפני כב' השופטת ג'דעון לחזור ולבחון אם למרות האמור, אין מקום להורות על צו עיקול, כל זאת מבלי שבית משפט זה מביע כל דעה בנוגע למרכיב ההכבדה.